מה בין חינוך, חינוך בלתי פורמלי ושיקום בחייהם של צעירים עם מוגבלויות?

מה בין חינוך, חינוך בלתי פורמלי ושיקום בחייהם של צעירים עם מוגבלויות?

מה בין חינוך, חינוך בלתי פורמלי ושיקום בחייהם של צעירים עם מוגבלויות?

גיליון מספר 12
נובמבר 2013
  • פתח דבר

    עמותת אשלים רואה חשיבות רבה בקידום שיח מקצועי כחלק מהדיון הכולל בדרכים לפיתוח אפיקי למידה בקרב אנשי מקצוע העובדים עם ילדים, בני נוער וצעירים במצבי סיכון ועם בני משפחותיהם. גיליון 12 של "עט השדה" ייחודו בכך שהוא מעלה שאלות רלוונטיות לפיתוח מענים עבור אוכלוסיות במצבי סיכון: כיצד מוגדרות אוכלוסיות קצה; מה בין בריאות לחוסן קהילתי; כיצד משמש הקולנוע כלי טיפולי; כיצד והאם אפשר לשלב בין חינוך לשיקום, ומהו הערך המוסף של התנדבות בחייהם של בני נוער וצעירים עם מוגבלויות. על כל אלה ועוד מרחיב הגיליון הנוכחי. בחלק הראשון, שיח עמיתים, נפרס בפניכם ידע משני תחומים הרלוונטיים למרחבי הפיתוח והעשייה של תכניות בעולם החברתי: השמה חוץ ביתית; בריאות וקהילה. הגיליון נפתח במאמר הדן בגבולות שבין תחומי האחריות של שירותים שונים בטיפול בבני נוער קשיי השמה ובפעולות מניעה העשויות לצמצם את מספרם של אלה המוגדרים "אוכלוסיית קצה". הכותבים, דויד ג'קסון ופרופ' שמעון שפירו, מתבססים בכתיבתם על פירות עבודתה של הוועדה לגיבוש תורת הפעלה לפנימיות המיועדות לבני נוער שזו הגדרתם. באפריל 2010 מינה השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים ועדה לגיבוש תורת הפעלה לפנימיות שמיועדות לבני נוער קשים להשמה. בני נוער אלה מציבים אתגר למסגרות המטפלות בהם בשל מגוון בעיות בתחומים שונים; הם מסכנים את עצמם ואת סביבתם, ומתקשים לקיים קשר משמעותי עם דמויות מטפלות.
    קרא עוד
  • טיפול בווידאו: הצצה לנפשם של קבוצת מתבגרים – קבוצת "קולנוע מסייע"

    למקורות ביביליוגרפים 

    אסלמן, ש' 2002 . נוער יוצר סרטים. עמותת להב. ויניקוט, ד"ו 2004 . משחק ומציאות. תל אביב: עם עובד. יפתח, א' 1992 . לשרות עם המלאך. תל אביב: רשפים. כסלו, ע' 1999. הווידאו – ראי הנפש – טיפול בווידאו כשיטת טיפול לקבוצות ילדים ונוער. תל אביב: ילדים – המועצה לילד החוסה. פרידמן, א' 2011 . מחוברות – אמהות ובנות. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. שגיא, א' 1996 . שימוש באמצעים בלתי מילוליים בטיפול בנוער מנותק. רמלה: עיריית רמלה, קידום נוער.

    המאמר שלפנינו דן במדיה הקולנועית ככלי טיפולי השלכתי המאפשר לגייס מתבגרים להיפגש עם עולמם הפנימי. כיום המדיום הקולנועי מהווה מוקד משיכה גדול עבור בני נוער, ועל כן ההתנגדות שהם מגלים כלפי טיפולים פוחתת כשמוצג בפניהם הטיפול בווידאו. נוסף על כך, הכוח של קבוצה מסייע ותורם לתהליך הטיפול, שכן היא מהווה עבור המתבגרים קבוצת השווים, מוקד משיכה נוסף משמעותי בתקופה זו בחייהם שקיומו מאפיין שלב התפתחותי תקין. המאמר מתאר ומדגים כיצד נוצרת אט-אט דינמיקה קבוצתית על כל מאפייניה ושלביה, ואיך מתגבש סרט קבוצתי הנסוב סביב תכנים המעסיקים את בני הנוער. בתהליך יצירה זה מתואר כיצד עוברת הקבוצה תהליך טיפולי מרתק ומורכב, שבו חבריה מתבוננים בעצמם דרך שיקוף של מסך קולנוע וכן דרך שיקוף של החברים עצמם. מסע זה מסייע להם להתחבר לעולמם הפנימי ולהתמודד עם מרכיבי גיל ההתבגרות. גיל ההתבגרות נחשב לגיל סוער שבו המתבגרים מתמרדים נגד סמכות המבוגרים בכלל ונגד סמכות ההורים בפרט; גיל שבו המתבגרים מנסים לרכוש עצמאות ולהיפרד מהתלות בהורים, וקבוצת השווים הופכת להיות קבוצת ההתייחסות החשובה יותר; גיל שבו יש פער בין ההתפתחות הגופנית להתפתחות הנפשית פרידמן, 2011 לדעת אריקסון 1965, בתוך פרידמן 2011 . גיל ההתבגרות הוא שלב שבו היחיד חייב לגבש לעצמו זהות אישית. משימתו המרכזית היא היפרדות והתרחקות מן ההורים במטרה להתפתח כאדם בזכות עצמו. השגת האוטונומיה נתפסת כשלב הכרחי בדרך לבגרות. עם זאת, היפרדות זו היא באופן בלתי נמנע קונפלקטואלית ומורכבת עבור המתבגר ועבור הסובבים אותו.
    קרא עוד
  • עולמות נפגשים: המשמעות של התנדבות של נוער וצעירים עם מוגבלות והבטחת הצלחתה

    למקורות ביביליוגרפים 

    ארטן-ברגמן, ט', ורימרמן, א' 2009 דפוסי מעורבות חברתית בקרב אנשים עם וללא 84–49 , מוגבלות בישראל, ביטחון סוציאלי 79 גריפל, א', והבר, ל' 2010 . "קהילה תומכת חיים עצמאיים לנכים" – הערכה מחקרית. מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי והיחידה לנכויות ושיקום, ג'וינט ישראל.

    גריפל, א', וקטש, ש' 2011 . דו"ח מחקר לתכנית "קהילה תומכת חיים עצמאיים לנכים", דפוסי התנדבות ונכונות להתנדב על ידי החברים בקהילה. ירושלים: ג'וינט ישראל, מסד נכויות. הדר, ל' 2010 התנדבות ככלי להעצמת בני נוער בסיכון. מניתוק לשלוב: יוזמות 60–43 , ומחשבות, במה לעובדי קידום נוער בישראל 16

    הכהן וולף, ח', סבו, ב', ומארק, ד' 2010 . כנפיים – מכינה לחיים, תוכנית שילוב נכים בלימודים ובשירות לאומי. הערכה מחקרית, מינהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי. חסקי-לוונטל, ד', הנדי, פ', וכנען, ר' 2009 התנדבות סטודנטים בישראל בפרספקטיבה משווה: מנבאים, מניעים, תגמולים והשפעתם על מוסדות החינוך. ביטחון סוציאלי .163–141 ,79 מרגלית, מ 1998 בדידות של ילדים בעלי פיגור שכלי: אפיונים יחידניים ומערכתיים וגישות בטיפול. בתוך: דובדבני, א', חובב, מ', רימרמן, א', ורמות, א' עורכים, הורות ונכות התפתחותית בישראל. ירושלים: מאגנס.

    נאון, ד', מורגנשטיין, ב'; שימעל, מ', וריבליס, ג' 2000 . ילדים עם צרכים מיוחדים: הערכת צרכים וכיסוים על ידי השירותים. דמ 00-355 : ג'וינט-מכון ברוקדייל.

    נאון, ד', מרום, מ', ומילשטיין, א' 2010 , שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בבתי ספר יסודיים. מעקב אחר "פרק השילוב" בחוק החינוך המיוחד. ירושלים: מאיירס-ג'וינט- מכון ברוקדייל.

    קמינסקי, ש', ושפירא, מ' 2011 . פארק חברים – גן שעשועים נגיש ומשלב בפארק רעננה. רעננה: בית איזי שפירא ועיריית רעננה.

    Haski-Leventhal, D., Ronel, N., York, A., and Ben-David, B. (2008). Youth volunteering for youth: Who are they serving, how are they being served. Children and Youth Services Review, 30, (7) , 834-846.

    Kulik, L. (2007). Predicting responses to volunteering among adolescents in Israel: The contribution of personal and situational variables. Voluntas, (18), 35−54.

    Lonsdale, S. (1990). Wom and Disability. London: Macmillan.

    Miller, K. D., Schleien, S. J., Brooke, P., Frisoli, A. M., & Brooks III, W. T. (2005). Community for All: The Therapeutic Recreation Practitioner's Role in Inclusive Volunteering. Therapeutic Recreation Journal, 39(1), 18–31.

    Miller, K. D., Schleien, S. J., Rider, C., Hall, C., Roche, M., & Worsley, J. (2002). Inclusive Volunteering: Benefits to Participants and the Community. Therapeutic Recreation Journal 36, 247–259.

    Moore, D., & Fishlock, S. (2006). Can Do! Volunteering: A Guide to Involving Young Disabled People as Volunteers. Australian Journal on Volunteering 11(2), 82.

    Morrow, V. (2001). Young People’s Explanations and Experiences of Social Exclusion: Retrieving Bourdieu’s Concept of Social Capital. International Journal of Sociology and Social Policy 21(4/5/6), 37–63.

    Phoenix, T., Miller, K., & Schleien, S. (2002). Better to Give than Receive. Parks & Recreation 10, 26–33.

    Roker, D., Player, K., & Coleman, J. (1998). Challenging the Image: The Involvement of Young People with Disabilities in Volunteering and Campaigning. Disability and Society 13, 725–741. State of the World's Volunteerism Report (2011). Universal Values for Global Well-being. United Nations Volunteers.

    Stroud, S., Miller, K. D., & Schleien, S. J. (2006). A Winning Recipe for Volunteerism. Parks & Recreation 1, 51–54. Wilson, J. (2000). Volunteering. Annual Review of Sociology 26, 215–240.

    "ההדרכה בשבילי היא סוג של הגשמת חלום אישי. אמנם המדריכים האמינו בי, נתנו לי מוטיבציה ואמרו לי שאגיע להיות מדריכה, אבל רק היום אני רואה שאני יכולה להצליח בתפקיד ואפילו לתרום" הילה, מדריכה ב"בית הגלגלים", עמותה הנותנת מענה למחסור בפעילות חוץ בית-ספרית ולהעדר מסגרות חברתיות הולמות לצעירים עם מוגבלות. הילה, בחורה בת 23 , המרותקת לכיסא גלגלים ובעבר חניכה בעצמה, הצטרפה לצוות של 15 מדריכים ללא מוגבלות באחת הקבוצות של "בית הגלגלים" לפני כשנתיים. צוות המדריכים מלווה מספר דומה של ילדים עם מוגבלות פיזית משמעותית, חלקם מרותקים לכיסא גלגלים וזקוקים לסיוע אישי בשירותים, באכילה ועוד. "החשש הוא שהתודעה של האדם שכל חייו היה בעמדה של מקבל עזרה תתקבע; חשוב שנחדיר בהם את התודעה שיש להם כוחות גם לתת לאחרים" גידי צור, מנכ"ל "כוונים" – תכניות צעירים עם נכויות, עמותה המקדמת צעירים עם צרכים מיוחדים תוך עידודם לעצמאות ולמעורבות בקהילה בה הם חיים. Miller et al 1999, הילה וגידי, כל אחד בדרכו, משקפים את ממצאי הספרות פישר 2002 שלפיהם תחושת הערך העצמי עולה במקביל לפיתוח מיומנויות אישיות בעיקר בקרב מתנדבים צעירים עם מוגבלויות. מטרת המאמר לדון בחיבור בין העולם של אנשים עם מוגבלות לבין עולם ההתנדבות. תחילה נבחן את משמעות המושג התנדבות, נמשיך ונתייחס לאוכלוסיית אנשים עם מוגבלויות, ונסקור בקצרה ממצאים עיקריים ממחקרים שבחנו את ההשפעות של התנדבות על נוער וצעירים עם מוגבלות ואת יתרונותיה. בתוך כך נשלב מדבריהם של צעירים עם מוגבלות המתנדבים בפעילויות שונות.
    קרא עוד
  • שיקום בלתי-פורמלי – שילוב בין שיקום לחינוך בלתי-פורמלי: היש חיה כזאת?

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 

    אריקסון, א' 1960 . ילדות וחברה. תל אביב: ספרית פועלים. בן משה, א', רופמן, ל', והבר, י' 2010 . אנשים עם מוגבלות בישראל 2010 . ירושלים: נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים.

    דרור, י' 2007 . החינוך הבלתי פורמלי של הנוער ב"יישוב" ובמדינת ישראל. בתוך: ש' רומי ומ' שמידע עורכים, החינוך הבלתי פורמלי במציאות משתנה. ירושלים: מאגנס.

    המנחם, א', ורומי, ש' 1997. "חינוך לא פורמלי". בתוך: י' קשתי, מ' אריאלי וש' שלונסקי עורכים, לקסיקון החינוך וההוראה. תל אביב: רמות. וולף, ח', סבו, ב', ומארק, ד' 2010 "כנפיים" – מכינה לחיים. תוכנית שילוב נכים בלימודים ושירות לאומי. ירושלים: המוסד לביטוח לאומי. כהנא, ר' 1974. קוים לניתוח סוציולוגי של ארגוני נוער בלתי-פורמאליים. מגמות 46– כא, 36 כהנא, ר' 2007 . נעורים והקוד הבלתי פורמאלי. ירושלים: מוסד ביאליק.

    לוינגר, מ' 2003 . הקשר בין אפיונים אישיותיים, משפחתיים וחברתיים של חירשים בוגרים לבין מידת היפרדותם מההורים ומידת האינטימיות כלפי בני זוגם. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור. החוג לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב. מרום, מ', ועוזיאל, ל' 2001 .

    סקירת ספרות בנושא ילדים עם נכויות במצבי סיכון – דוח מחקר. ירושלים: מאיירס-גו'נט-מכון ברוקדייל.

    סטיבן, מ"א 1993. תקווה ופחד בפסיכואנליזה. תל אביב: תולעת ספרים. עיריית חיפה, תחומי הפעילות של רשות הנוער והצעירים א"ת. נדלה ב 25- ביוני 2012 מתוך: http://www.haifa.muni.il/Haifa/municipality/hinuch/Pages/YoungArea.aspx 55  

    פלאוט, א' 2007 . מה נשתנה: ההיסטוריה של מסגרות החינוך לתלמידים עם ליקוי 2005 . תל אביב: מכון מופת. – בשמיעה בישראל 1932 קיפן, ב' 2011 קוד אתי של עובדי הנוער בחינוך הבלתי פורמאלי. ירושלים: מנהל חברה ונוער. נדלה ב 12- ביוני 2012 מתוך: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Noar/KatalogPirsumim/ TakanonimNehalimUmismacheiEmda/kodeti.html

    רוזמן, מ', קליינמן-זלצמן, נ', וחסון-פרנקל, ר' 1989 . זהות אישית: עבודה קבוצתית עם מתבגרים. תל אביב: רמות.

    רייטר, ש' 1989 שילוב ילדים חריגים בבתי-ספר רגילים – אתגר לשנות התשעים. 38–25 , סוגיות בחינוך המיוחד ובשיקום 6 רינג, ח', ושילנסקי, ע' 2007 . השיקום כתפיסת עולם רב-ממדית: נגישות לשירותי שיקום רפואיים וחברתיים. בתוך: ד' פלדמן, י' דניאלי להב, וש' חיימוביץ' עורכים, נגישות החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלות בפתח המאה ה 21- . ירושלים: הוצאת משרד המשפטים. Erikson, E. H. (1968). Identity: Youth and Crisis. New York: Norton.

    כמעט 30 שנה אני נע במסלולי המקצועי בין חינוך לשיקום. בשנים אלה הייתי שותף במסגרות חינוכיות בלתי-פורמליות שבהן התרחשו תהליכים שיקומיים, ובמסגרות שיקומיות שבהן מרכיבים חינוכיים. בעוד תכניות שיקומיות מתמקדות בשיפור התפקודי עקב לקות או פגיעה, התכניות החינוכיות מתמקדות בהיבטים ערכיים וחברתיים. על פניה ההבחנה בין התחומים ברורה, אך מה שפחות ברור ודורש עיבוד וניסוח היא דווקא הזיקה החזקה וההשפעה ההדדית בין התחומים הנושקים, במיוחד כשמדובר בבני נוער עם מוגבלות במעבר לחייהם הבוגרים. במאמר זה אדון בזיקה בין שיקום לחינוך בלתי-פורמלי בתכניות לצעירים עם לקויות ועם נכויות. מתוך הדיון אצביע על קיומו של תחום שאקרא לו "שיקום בלתי-פורמלי", תחום המשלב בין דיסציפלינת השיקום לדיסציפלינת החינוך הבלתי-פורמלי. בעבודה שיקומית נודעת חשיבות רבה להתערבות מוקדמת ככל האפשר. התערבות מוקדמת עשויה לצמצם פערים התפתחותיים ותפקודיים ובכך למנוע פגיעה באיכות חיים וסיכונים בעתיד. אנשי שיקום מחפשים ויוצרים דרכים חדשות להתערבות ולהקניית מיומנויות כבר בגיל הצעיר. במערכות החינוך הבלתי-פורמלי למיניהן, נוסף על חשיבותן החינוכית קיים פוטנציאל שיקומי בלתי מנוצל. מן הצד השני, כאיש חינוך פגשתי לא פעם מערכות חינוכיות בלתי-פורמליות שבהן מתרחשים תהליכי שיקום גם ללא הצהרה וכוונה מודעת. אם תיווצר העמקה ברמת ההבנה וההכשרה של צוותי ההדרכה גם לכיוונים שיקומיים, יש לשער שמסגרות אלו יצאו נשכרות ויוכלו להתחיל ואף להרחיב שילוב בני נוער המתמודדים עם קשיים ועם לקויות. הקניית התפיסה השיקומית תעשיר את הצוותים הממוקדים בחשיבה חינוכית בלתי-פורמלית בהבנה ובכלים שיאפשרו להם לקדם ולשפר את תפקודם של בני הנוער, גם את אלו שאינם מוגדרים כסובלים מלקויות או מנכויות באופן מוצהר.
    קרא עוד
  • קהילה בריאה בסביבה בריאה: קידום בריאות בקרב אוכלוסיות עירוניות בראי המודל האקולוגי

    למקורות ביביליוגרפים 

    Baron-Epel, O. (2004). Historical Review of the Development of Health Promotion. Review, Tnuva Research Institution 4, 7–10.

    Bentley, M. (2013). An Ecological Public Health Approach to Understanding the Relationships between Sustainable Urban Environments, Public Health and Social Equity. May 9. [ahead of print].

    Carroll-Scott, A., Gilstad-Hayden, K., Rosenthal, L., Peters, S. M., McCaslin, C., Joyce, R., Ickovics, J. R. (2013). Disentangling Neighborhood Contextual Associations with Child Body Mass Index, Diet, and Physical Activity: The Role of Built, Socioeconomic and Social Environments. Social Science & Medicine 95, 106–114. CBS, STATISTICAL ABSTRACT OF ISRAEL 2010 [Internet]. Central Bureau of Statistics. Retrieved October 7, 2013 from: http://www1.cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton_e.html?num_ tab=st02_12x&CYear=2010.

    Cramm, J. M., & Nieboer, A. P. (2013). The Relationship between Self- Management Abilities, Quality of ChronicCare Delivery, and Wellbeing among Patients with Chronic Obstructive Pulmonary Disease in the Netherlands. International Journal of Chronic Obstructive Pulmonary Disease 8, 209–214. Keel, P. K. & Forney, K. J. (2013). Psychosocial Risk Factors for Eating Disorders. International J. Eating Disorders 46, 433–439.

    Lhachimi, S. K., Nusselder, W. J., Smit, H. A., van Baal, P., Baili, P., et al. (2012). DYNAMO-HIA–A Dynamic Modeling Tool for Generic Health Impact Assessments. PLoS ONE 7(5): e33317. doi:10.1371/journal.pone.0033317.

    Luhmann, N. (1995). Social Systems. California: Stanford University Press.

    Mitchison D, Hay P, Slewa-Younan S, Mond J (2012) Time Trends in Population Prevalence of Eating Disorder Behaviors and Their Relationship to Quality of Life. PLoS ONE 7(11): e48450. doi:10.1371/journal.pone.0048450

    Ompad, D. C., Galea, S., Caiaffa, W. T., Vlahov, D. (2007). Social Determinants of the Health of Urban Populations: Methodologic Considerations, Journal Urban Health 84 (3 Suppl): i42–53.

    Padilla, C. M, Deguen, S., Lalloue, B., Blanchard, O. Beaugard, C., Troude, F., Navier, D. Z., & Vieira, V. M. (2013). Cluster Analysis of Social and Environment Inequalities of Infant Mortality: A Spatial Study in Small Areas Revealed by  Local Disease Mapping in France. The Science of the total environment 1, 454–455.

    Smink, F. R., van Hoeken, D., & Hoek, H. W. (2012). Epidemiology of Eating Disorders: Incidence, Prevalence and Mortality Rates. Current Psychiatry Reports 14(4), 406–414. World Health Organization (2013). Healthy Cities. Retrieved May 2, 2013 from: http://www.euro.who.int/en/what-we-do/health-topics/environment-andhealth/ urban-health/activities/healthy-cities. World Health Organization (2013). Urban Population Growth. Global Health Observatory. World Health Organization. Retrieved October 6, 2013 from: http://www.who. int/gho/urban_health/situation_trends/urban_ populationgrowth_text/en. Yaneer, Bar-Yam (2004). Multiscale Variety in Complex Systems. Complexity 9 (4), 37.

    בעשור האחרון גוברת המודעות בעולם לקשר בין תכנון עירוני לבין בריאות האוכלוסייה. מחקרים חדשים בוחנים את איכות הסביבה העירונית, את סוגה ואת מידת השפעתה על נטיית תושבי המקום לצרוך מזון בריא, לעסוק בפעילות גופנית ובהרפיה, לצרוך שירותי בריאות מניעתיים ולשמור על בריאותם. תוצאות מחקרים אלו מראות כי תכנון עירוני המתחשב בצרכים הבריאותיים של תושבי האזור מסייע ליצירת קהילות בנות קיימא, לטיפוח שכונות בטוחות יותר ולהגברת הקשר בין התושבים בקהילה. גישות בריאות סביבתיות צמחו באקלים של שינוי תאורטי בבחינת מצב בריאותו של הפרט, בעיקר בסוגיית ההשמנה. במחצית השנייה של המאה ה 20 החלה מגמה של העברת האחריות לבריאות הפרט אל האדם עצמו, וניתן מקום נרחב לתיאוריות התפתחות אישיות, שבאו לידי ביטוי בעידוד ממסדי לקיום אורח חיים פעיל ובריא. בשנות ה 80 של המאה ה 20 החלו לבחון תאוריות של הבריאות את מקומן של התרבות והחברה באפשרות לקדם אורח חיים בריא ולפתח חוסן קהילתי ואחריות של הקהילה לחייה. כמה גורמים חברו יחד להעלאת המודעות לעובדה שהמערכת הרפואית לבדה אינה מסוגלת להתמודד עם בעיות הבריאות של סוף המאה ה 20 והמאה ה 21 משתי סיבות עיקריות: ראשית, ההוצאות על המערכת הרפואית בכל העולם המערבי האמירו לממדים שהמדינות התקשו לעמוד בהם, והיה ברור שברוב הבעיות הבריאותיות הפתרון של טיפול בחולי אינו הטוב והיעיל ביותר. שנית, גורמים חברתיים, פוליטיים, תרבותיים כלכליים הפכו להיות בעלי השפעה מהותית על הבריאות. המערכת הרפואית אינה יכולה לטפל לבדה בכל הגורמים הללו, היא אינה ערוכה לכך, אין לה בסיס המידע לכך, והיא עסוקה מדי בטיפול בחולי ואינה מתפנה לעסוק במניעה ברמה הדרושה לכך כדי להביא לתוצאות משמעותיות.
    קרא עוד
  • אוכלוסיות קצה בהשמה חוץ-ביתית: מאפיינים ודרכי התמודדות

    למקורות ביביליוגרפים 

    אופק, א' 2006. מחקר – תכנית הטיפול הקבוצתי בעברייני מין מתבגרים. אבן יהודה: מכון אופק לניהול ומחקר בע"מ. אתגר, ט' 2000 .

    פרויקט טיפול בעברייני מין, אגף הנוער כלא השרון – תיעוד. תל אביב: הפורום לנושאי ילדים ונוער, בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל ועמותת על"ם.

    אתגר, ט' 2002 טיפול בקטינים הפוגעים מינית ושוהים במסגרות חוץ-ביתיות כופות. תל אביב: המרכז הבינתחומי ללימודי ילדים ונוער, בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל ועמותת על"ם.

    ביבי, ו'; צ'יפמן, ת'; ובלנרו-אדיב, ר' בכתובים. חיבוק חזק ולא כואב – סיפורם של הילדים שמוצאים מביתם. ירושלים.

    בנבנישטי, ר', וזעירא, ע' 2008 . הערכת מידת השליטה של מתבגרים בהשמה חוץ- .44–17 , ביתית במיומנויות חיים וצורכיהם לקראת עזיבתם את המסגרת. מפגש 28

    בן נתן, ש' 2000 . זמן שאול – סוגיות בקבלת החלטות לגבי ילדים בסיכון. ירושלים: עמותת "בית לכל ילד". הוועדה לגיבוש תפיסה מקצועית לפנימיות עם אוכלוסיית קצה 2011 , דין וחשבון. ירושלים: ג'וינט-אשלים ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. וויניקוט, ד"ו 1961 .

    סוגים שונים של פסיכותרפיה. בתוך וויניקוט, ק', ושפרד ר' עורכות, הכל מתחיל בבית. תל אביב: דביר. כהן, י' 1989. מן הפנימייה הטיפולית אל הטיפול הפנימייתי, הטיפול הפנימייתי כמרחב פוטנציאלי. הרצאה במסגרת כנס פנימיות, אוניברסיטת תל-אביב. כהן, י' 2005 .

    עקרונות פסיכואנליטיים בטיפול הפנימייתי בילדים. בתוך: הטיפול במרחב החיים, ירושלים: מוסד בני ברית. כוכבי סמסליק, א'; סמדז'ה, נ'; מויאל, ח' 2007 . מסע החסות אל הנוער: תפיסת ההתערבות של רשות חסות הנוער. ירושלים: עמותת ענ"ב. כפר ילדים ונוער "אהבה" 2008.

    תוכנית מוגנות ועוצמה. קריית ביאליק. מונרו, א' 2008 . פיתוח מסגרות תמיכה לעוזבי מסגרות חוץ-ביתיות שהגיעו לבגרות: .174–155 , מסרים מאנגליה ונורווגיה. מפגש 28 משרד הרווחה, השירות לילד ונוער 2009 (. פרוטוקול תת-קבוצה )של מפקחים שדנה בסדר היום בפנימייה. ירושלים. רננים 2008 .

    ת.ל.מ – תוכנית לפיתוח מוגנות לילדים שפוגעים מינית. זיכרון יעקב.

    שרביט, ר', ווגשל, מ' 2008 . צעירים מעל גיל 18 בטיפול אגף התיקון, משרד הרווחה .185–181 , והשירותים החברתיים. מפגש 28 

    Ainsworth, F., & Hansen, P. A. (2005). A Dream Come True: No More Residential Care. A Corrective Note. International Journal of Social Welfare 14, 195–199.

    Allen, J. J. (2000). Seclusion and Restraint of Children: A Literature Review. Journal of Child and Adolescent Psychiatric Nursing 13 (4), 159–167.

    Armour, M. & Schwab, J. (2007). Characteristics of Difficult-To-Place Youth in State Custody: A Profile of The Exceptional Care Pilot Project Population. Journal of Child Welfare 86 (3), 71–96.

    Baker, A. J. L., Curtis, P. A., & Papa-Lentimi, C. (2006). Sexual Abuse Histories of Youth in Child Welfare Residential Treatment Centers: Analysis of the Odyssey Project Population. Journal of Child Sexual Abuse 15 (1), 29–49.

    Baker, A. J., Archer, M., & Curtis, P. (2007). Youth Characteristics Associated with Behavioral and Mental Health Problems During the Transition to Residential Treatment Centers: The Odyssey Project Population. Child Welfare 86 (6), 5–29.

    Bloom, S. L. (2005). The Sanctuary Model of Organizational Change for Children's Residential Treatment. Therapeutic Community: The International Journal for Therapeutic and Supportive Organizations 26 (1), 65–81.

    Braxton, E. T. (1995). Angry Children, Frightened Staff: Implications for Training and Staff Development. Residential Treatment for Children & Youth 13 (1), 13–28.

    Brown, R. (1986). The Concept of "Hard-To-Place": Implications for Children Adolescents and Families. Retrieved on August 30, 2011, from: https//kb.osu.edu/dspace/bitstream/handle/1811/32423/2_brown_paper.pdf.

    Butler, M. (1999). Challenges Facing The Residential Care Services. Journal of Family Studies 5 (1), 116–120.

    Chamberlain, P., & Reid, J. (1998). Comparison of Two Community Alternatives to Incarceration for Chronic Juvenile Offenders. Journal of Consulting and Clinical Psychology 6, 624–633.

    Chamberlain, P. (2003). Treating Chronic Juvenile Offenders: Advances Made Through the Oregon Multidimensional Treatment Foster Care Model. Washington, DC: American Psychological Association.

    Chamberlain, P., Price, J., Leve, L. D., Laurent, H., Landsverk, J. A., & Reid, J. B. (2008). Prevention of Behavior Problems for Children in Foster Care: Outcomes and Mediation Effects. Prevention Science 9, 17–27.  

    Cohler, B. J. & Zimmerman, P. (1997). Youth in Residential Care: From war Nursery to Therapeutic Milieu. The Psychoanalytic Study of The Child 52, 359–385.

    Colyar, D. E. (1991). Residential Care and Treatment of Youths with Conduct Disorders: Conclusions of a Conference of Child Care Workers. Child & Youth Care Forum 20 (3), 195–204.

    Crosland, K. A., Cigales, M., Dunlap, Neff, B., Clark, H. B., Giddings, T., & Blanco A. (2008). Using Staff Training to Decrease the Use of Restrictive Procedures at Two Facilities for Foste Care Children. Research on Social Work Practice, 18, 401–409.

    Crosland, K. A., Dunlap, G., Sager, W., Neff, B., Wilcox, C., Blanco, F. & Giddings, T. (2008b). The Effects of Staff Training at the Types of Interactions Observed at Two Group Homes for Foster Care Children. Research on Social Work Practice, 18 (5), 410–420.

    Cross, T. P., Leavey, J., Mosley, P. R., White, A. W. & Andreas, J. B. (2004). Outcomes of Specialized Foster Care in a Managed Child Welfare Services Network. Child Welfare League of America, LXXXIII (6), 533–564.

    Daly, D. L., & Dowd, T. P. (1992). Characteristics of Effective, Harm-Free Enviroment for Children in Out-of-Home Care. Child Welfare League of America, LXXI, 487–496.

    Dosreis, S., McCulloch, J. R., Colantuoni, E, Barnett, S. R., Pruitt, D., Zachik, A. & Riddle, M. (2010). Early Identification of Seclusion and Restraint Patterns During Adolescent's Course of Residential Treatment. Residential Treatment for Children & Youth 23 (3), 160–174.

    Evans, J. (1987). Residential Care of Youth: Convergent Versus Divergent Thinkers. Journal of Adolescence 10, 255–267. Foltz, R. (2004). The Efficacy of Residential Treatment: An Overview of The Evidence. Residential Treatment for Children& Youth 22 (2), 1–19.

    Frensch, K. M., & Cameron, G. (2002). Treatment of Choice or a Last Resort? A Review of Residential Mental Health Placements for Children and Youth. Child&Youth Care Forum 31 (5), 307–339.

    Freud, A., & Burlingham, D. (1943). Infants With-out Families: The Case For and Against Residential Nurseries. The Writing of Anna Freud 3, 543–664.  

    Friman, P. C., Toner, C., Soper, S., Sinclair, J. & Shanahaan, D. (1996). Maintaining Placement for Troubled and Disruptive Adolescents in Voluntary Residential Care: The Role of Reduced Youth-To-Staff Ratio. Journal of Child and Family Studies 5 (3), 337–347.

    Friman, P. C., Jones, M., Smith, G., Daly, D. L., & Larzelere, R. (1997). Decreasing Disruptive Behavior by Adolescent Boys in Residential Care by Increasing their Positive to Negative Interactional Ratios. Behavior Modification 21 (4), 470–486.

    Garrison, D. & Daigler, G. E. (2006). Treatment Setting for Adolescent Psychiatric Conditions. Adolescent Medicine Clinics 17, 233–250. Goren, S. (1991). What are the considerations of the use of seclusion and restraint with children and adolescents? Journal of Psychological Mursing 29, 32–33.

    Green, L. & Masson, H. (2002). Adolescents Who Sexually Abuse and Residential Accommodation: Issues of Risk and Vulnerability. British Journal of Social Work 32, 149–168.

    Green, R. W., Ablon, J. S. & Martin, A. (2006). Innovations: Child and Adolescent Psychiatry: Use of Collaborative Problem Solving to Reduce Seclusion and Restraint in Child and Adolescent Inpatient Units. Psychiatric Services 57, 610-612.

    Hair, H. J. (2005). Outcomes for Children and Adolescents after Residential Treatment: A Review of Research from 1993–2003. Journal of Child and Family Studies 14 (4), 551–575. Hargrave, M. C. (1991). Sexual Incidents in Residential Treatment. Child & Youth Care Forum 20 (6), 413–419.

    Henriksen, A., Degner, J., & Oscarsson, L. (2008). Youths in Coercive Residential Care: Attitudes Toward Key Staff Member's Personal Involvement From a Therapeutic Alliance Perspective. European Journal of Social Work 11 (2), 145–159.

    Holstead, J., Lamond, D., Dalton, J., Horne, A., & Crick, R. (2010). Restraint Reduction in Children's Residential Facilities: Implementation at Damar Services. Residential Treatment for Children & Youth 27 (1), 1–13.

    Huefner, J. C., James, S., Ringle, J., Thompson, R. W., & Daly, D. L. (2010). Patterns of Movement for Youth within an Integrated Continuum of Residential Services. Children and Youth Sevices Review 32 (6), 857–864.  

    Hunter, J. A. (2010). Prolonged Exposure Treatment of Chronic PTSD in Juvenile Sex Offenders: Promising Results from Two Case Studies. Child & Youth Care Forum 39, 367–384.

    Hussey, D. L., & Shenyang, G. (2005). Characteristics and Trajectories of Treatment Foster Care Youth. Child Welfare League of America 84 (4), 485–506.

    Jones, C. D., Chancey, R., Lowe, L. A. & Risler, E. A. (2010). Residential Treatment for Sexually Abusive Youth: An Assessment of Treatment Outcomes. Research on Social Work Practice 20 (2), 172–182.

    Knorth, E. J., Klomp, M., Van Den Bergh, P., & Noom, M. J. (2007). Aggressive Adolescents in Residential Care: A Review of Treatment Requirements and Models. Adolescence 42, 461–485.

    Leichtman, M., & Liechtman, M. L. (1996). A Model of Short-term Residential Treatment. in: W. Castro (ed.), Contributions to Residential Treatment, (103– 109), Alexandria, VA: American Association of Children's Residential Centers. Leichtman, M. (2006). Residential Treatment of Children and Adolescents: Past, Present and Future. American Journal of Orthopsychiatry 76 (3), 285–294.

    Leve, L. D., Chamberlin, P., & Reid, J. B. (2005). Intervention Outcomes for Girls Referred from Juvenile Justice: Effects on Delinquency. Journal of Consulting Clinical Psychology 73 (6), 1181–1185.

    Levin, E. C. (2009). The Challenges of Treating Developmental Trauma Disorder in a Residential Agency for Youth. Journal of the American Academy of Psychoanalysis and Dynamic Psychiatry 37 (3), 519–538.

    Macdonald, G., & William, T. (2008). Treatment Foster Care for Improving Outcomes in Children and Young People. A Campbell Collaboration Systematic Review. Retrieved on August 30, 2011 from: Campbellcollaboration.org/lib/ project/32. Magellan Health Services, (2008). Perspectives on Residential and Community- Based Treatment for Youth and Families. Retrieved on August 30, 2011 from: magellanofpa.com/media/225840/lehigh%20short%20term%20rtf_final.pdf.

    Masters, K. J., Bellonci, C., Bernet, W., Arnold, V., Beitchman, J., & Benson, R. S. (2002). Practice Parameter for the Prevention and Management of Aggressive Behavior in Child and Adolescents Psychiatric Institutions, with Special Reference to Seclusion and Restraint. Journal of the American Academy of child & Adolescent Psychiatry 41 (2), 4s–25s.

    Miller, J. A., Hunt, D. P., & Georges, M. A. (2006). Reduction of Physical Restraint in Residential Treatment Facilities. Journal of Disability Policy Studies 16 (4), 202–208.

    Mohr, W. K., Mahon, M. M., & Noone, M. J. (1998). A Restraint on Restraint: The Need to Consider the Use of Restrictive Interventions. Archives of Psychiatric Nursing 12, 95–106.

    Nevin, D. A. (1993). Staff Training Needs around Sex Abuse in Residential Treatment. Residential Treatment for Children & Youth 11 (1), 63–80. Nunno, M. A., Marta, J. H. &

    Tollar, A. (2006). Learning from Tragedy: A Survey of Child and Adolescent Restraint Fatalities. Child Abuse & Neglect 30, 1333–1342. Out of Home Care Policy (2010). Out of Home Care Service Model: Therapeutic Secure Care Programs. Retrieved on April, 2011 from: http://www.community. nsw.gov.

    Prescott, D. S. (2002). Collaborative Treatment for Sexually Behavior Problems in an Adolescent Residential Care. Journal of Psychology & Human Sexuality 13 (3), 43–58.

    Robertie, K., Weidenbenner, R., Barrett, L. & Poole, R. (2007). A Super Milieu: Using Superheroes in the Residential Treatment of Adolescents with Sexual Behavior Problems. Using Superheroes in Counseling and Play Therapy (143– 168). New York: Springer Publishing Co. Rosenker, D.(2000). Gender Specific Adolescent Treatment. Retrieved on July 2011 from: http://www.ccsme.org. Rozalski, M., Drasgow, E., Drasgow, F., & Yell, M. (2009). Assessing the Relationships among Delinquent Male Student's Disruptive and Violent Behavior and Staff's Proactive and Reactive Behavior in a Secure Residential Treatment Center. Journal of Emotional and Behavioral Disorders 17 (2), 80–92.

    Schmid, M. (2008). Children and Adolescents in German Youth Welfare Institutions. European Psychiatric Review. Retrieved on August 30, 2011 from: www.touchneurology.com/articles.

    Schmid, M., Goldbeck, L., Nuetzel, J., & Fegert, J. M. (2008). Prevalence of Mental Disorders among Adolescents in German Youth Welfare Institutions. Child and Adolescents Psychiatry and Mental Health, 2 (2), 1-8.  

    Scholte, E. M., & Van Der Ploeg, J. D. (2006). Residential Treatment of Adolescents with Severe Behavioral Problems. Journal of Adolescence 29 (4), 641–654. Sedlak, A. J., &

    McPherson, K. S. (2010). Youth's Needs and Services: Findings From the Survey of youth In Residential Placement. Juvenile Justice Bulletin April, 1–6.

    Shapiro, J. P., Welker, C. J. & Pierce, J. L. (2002). An Evaluation of Residential Treatment for Sexually aggressive Youth. Journal of Child Sexual Abuse 10 (1), 1–21. Sigrid, J. et al. (2006). Children in out-of Home-Care: Entry into Intensive or Restrictive Mental Health and Residential Care Placements. Journal of Emotional and Behavioral Disorders, 14(4), 196-208.

    Southwell, J., & Fraser, E. (2010). Young People's Satisfaction with Residential Care: Identifying Strengths and Weakness in Service Delivery. Child Welfare 89 (2), 209–228.

    Steckley, L., & Kendrick, A. (2005). Physical Restraint in Residential Child Care: The Experience of Young People and Residential Workers. Children and youth in Emerging and Transforming Societies: International Conference June 29 – July 3. Steckley,

    L. (2010). Containment and Holding Environments: Understanding and Reducing Physical Restraint in Residential Child Care. Children and Youth Services Review 32, 120–128.

    Underwood, L. A., Barretti, L., Storms, T. L., & Safonte-Strumolo, N. (2004). A Review of Clinical Characteristics and Residential Treatment for Adolescent Delinquents with Mental Health Disorders. Trauma, Violence & Abuse 5 (3), 199–242. Walker, E. C. & McCormick, D. (2005). Current Practices in Residential Treatment for Adolescent Sex Offenders: A Survey. Journal of Child Sexual Abuse 13 (3), 245–255.

    Whitaker, T. K. (1985). Group and Institutional Care: An Overview. in J. Laird & A. Hartman (eds.), A Handbook of Child Welfare: Context, Knowledge and Practice. New York: The Free Press.

    Whittaker, J. K. (2000). Reinventing Residential Childcare: An Agenda for Research and Practice. Residential Treatment for Children & Youth 17 (3), 13–30.  

    Wilmshurst, L. A. (2002). Treatment Programs for Youth with Emotional and Behavioral Disorders: An Outcome Study of Two Alternate Approaches. Mental Health Services Research 4 (2), 85–96. Winnicott, D. W. (1958). The Antisocial Tendency. Collected Papers. Through Pediatrics to Psychoanalysis. London: Tavistock Publications.

    Wozner, Y. (1990). People Care in Institutions: A Conceptual Schema and its Application. London: The Haworth Press, Inc. Zakriski, A. l., Wright, J. C., & Parad, H. W. (2005). Residential Care: From Here to Eternity. International Journal of Social Welfare 14, 158–162.

    Zeigler, D. (2001). To Hold or not to Hold… is that the Right Question? Residential Treatment for Children & Youth 18 (4), 33–45.

    Ziegler, D. (2004). The Therapeutic Value of Using Physical Interventions to Address Violent Behavior in Children. The Child Welfare League of America's Children, 13 (4), 1–6.

    Ziegler, D. (2007). Appropriate and Effective Use of Psychiatric Residential Treatment Services. Retrieved on May, 2011 from: http://scarjaspermountain.wordpress.com.

    זה שנים מספר מתמודד השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים עם קושי הולך וגובר בהשמה של בני נוער מאתגרים במיוחד. קבוצה זו מתאפיינת בשילוב של בעיות התנהגות ובעיות נפשיות קשות עם רקע סוציו-אקונומי קשה והעדר תמיכה משפחתית. מאפיינים אלה משפיעים על קליטתם במסגרות, ולכן היא על-פי רוב סוערת ומלווה במשברים ובאתגרים. בני נוער אלה בעלי מוטיבציה נמוכה וחסרי תקווה ביחס לעתיד ובאשר להשתלבותם האפשרית במסגרת כלשהי. כתוצאה מכך, שירותי הרווחה מתקשים לאתר עבורם מסגרת הולמת ולהחליט על המענה הטיפולי הנכון ביותר עבורם. כך נוצר מעגל קסמים: בני נוער אלה חווים שוב ושוב דחייה במסגרות הרווחה השונות, מרבים להיפלט ממסגרות קיימות ולנוע ממסגרת למסגרת. מעברים אלה נמצאו בעבר כגורם סיכון משמעותי בפני עצמו היוצרים "כדור שלג" שלילי והידרדרות מתמשכת בן נתן Baker, Archer & Curtis, 2007; Daly & Dowd, 1992; Schmidet al, 2008;2000. בשל נטייתה של אוכלוסייה זו להתנהגויות קיצוניות, ובשל התחושה שהיא ממוקמת על קצה הרצף שאגף השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה אמור ויכול להתמודד עמו, היא מוגדרת בעגה המקצועית והביורוקרטית "אוכלוסיית קצה". נושא אוכלוסיית הקצה אינו אופייני למדינת ישראל בלבד. בראון מצטט את ריי-גרנט משנות השבעים כדי להראות כי כבר אז דובר, ביחס לאוכלוסייה קשה במיוחד להשמה, על "שילוב של התנהגויות המסבירות קשיים בהשמה, כולל בריחות תכופות ממסגרות" נושא זה נחקר בשנות Brown 1986.
    קרא עוד