שילוב והשתלבות

שילוב והשתלבות

שילוב והשתלבות

גיליון מספר 6
ינואר 2011
  • פתח דבר

    "ציפור שיר ודג כי יתאהבו זה בזה היכן יבנו את ביתם?" בשאלה זו מנסה טוביה, במחזמר "כנר על הגג", להסביר לבנותיו כי לכל אחד מאתנו מקום מיוחד, מותאם ומתאים לו ולצרכיו, וכי אין לערבב מין בשאינו מינו. מסלול החיים "הנורמטיבי", המקובל בחברה הישראלית, עובר דרך תחנות ברורות של זמן ומקום: המשפחה, גן הילדים, בית הספר, הצבא; בתוך מסלול זה אנו בונים מסגרות מוגדרות עבור אנשים שונים שהמסלול ה"רגיל" אינו בהכרח מתאים או מותאם לצורכיהם. מסגרות אלה מתבססות על זהות ושייכות שאנו מעניקים לקבוצות שונות על פי מאפיינים המבדלים אותם מהנורמה. תוויות שייכות אלה מסייעות לנו לשמור על הסדר החברתי ה"מקובל": שילובם של עולים חדשים, שירותים לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים, מסלולים להשתלבות של נוער מנותק ועוד מסגרות ושירותים שמטרתם אחת: שילוב, דהיינו – פיתוח ויישום אמצעים המאפשרים לאנשים בעלי מאפיינים ייחודיים מכל הסוגים למצוא את דרכם להשתלבות פעילה בחברה. כשחיפשנו את המשמעויות השונות של המושגים "שילוב והשתלבות", הגענו לפרשנויות שונות הנובעות מתפיסות שונות בשפה, בתרבות ובאורח החיים. פרשנויות שונות אלה עוררו אצלנו שאלות רבות, כגון עד כמה מסגרות שונות אכן מאפשרות שילוב? האם השיח המקצועי, של "הממסד", והשיח של הילדים והנוער, "המנותקים", נפגשים והיכן? כיצד מרגישים מי שנועדו להיות "משולבים"? האם שירותים שנועדו לסייע להשתלבותם של ילדים ונוער מודרים אכן מדגישים את השילוב או שמא הם יוצרים חיץ נוסף?
    קרא עוד
  • שילוב מלא לבעלי תפקוד נמוך – תרומה לתלמיד ולחברה

    במציאות שיש בה יותר ילדים עם מוגבלות בעלי תפקוד גבוה המשולבים בכיתות רגילות, אני חשה צורך להבהיר את חשיבות השילוב גם עבור תלמידים בעלי צרכים מיוחדים המוגדרים בעלי תפקוד נמוך. בעזרת הסיפור האישי שלי – מורה לחינוך מיוחד המתמחה בשילוב – אנסה להבהיר את חשיבותו עבור הילדים המשולבים בפרט ועבור החברה בכלל. "שילוב" הוא מסע ארוך שמתחיל כבר עם האבחון הראשוני של הילד. הוא אינו מתרחש בטווח זמן מוגדר, ויש בו עליות ומורדות כבכל תהליך אחר. עם זאת, חשוב לזכור מה המטרה שמייעדים לתלמיד בעל הצרכים המיוחדים בהיותו מבוגר. את המטרה צריך צוות התמיכה לגבש עם הורי התלמיד, מכיוון שבסופו של דבר, לאחר סיום לימודיו של התלמיד, הוא נשאר כבוגר באחריות הוריו. האם המטרה היא שילד בעל לקות קשה ובעל יכולות תפקוד נמוכות יגדל להיות מבוגר התלוי באחר ונטל בעיני החברה, או שהמטרה היא לאפשר לו לפתח עצמאות מסוימת ונקודות חוזק שבאמצעותן יוכל לתרום בחזרה לחברה? המערכת החינוכית צריכה לעזור לתלמיד לאתר את נקודות החוזק שבאמצעותן יוכל לתרום לחברה, ללמד אותו להתמודד עם מצבים חברתיים שונים לחיוב או לשלילה, לתמוך ביצירת חברויות במסגרות החינוך המיוחד ובמסגרות החינוך הרגיל ולהעניק לו את הכלים שבעזרתם יוכל לקבל החלטות ובחירות בעבור עצמו: לבחור היכן הוא רוצה לחיות ולעבוד ועם מי הוא רוצה להתחבר.
    קרא עוד
    PDF icon להורדת מאמר (1011.16 KB)
  • "חצר פעילה" יצירת תהליכי שינוי של שילוב והשתלבות בגני ילדים חרדיים

    נחום תלמיד כתתי היה תלמיד חלש ביותר בכל התחומים הן בתחום הלימודי חברתי, בעבודות ופעילות חצר כמה שניסיתי לעזור לו, לא עלה הדבר בידי, עד שהחלטנו עם המנהל שלא נותרה ברירה אלא להורידו לכיתה נמוכה יותר כיון שאין מנוס ואין אפשרות לעזור לו. אך פתאום התרחש "נס חנוכה", כשהגיעו מתקני החצר של עזר מציון ראה הילד כיצד חבריו מצליחים לטפס בסולם, פנה אלי מיוזמתו פעם ראשונה, וביקש את עזרתי לטפס ולעלות על הסולם ככל הילדים, בתחילה פחד מאוד לעלות על הסולם אך בעקבות ההדרכה והמומחיות שקיבלתי בלימודי בפרויקט "חצר פעילה" של עזר מציון עזרתי לו להתגבר על פחדיו וקשיו, וב"ה נחום קיבל בטחון עצמי ומשתתף בפעילויות החצר ובעבודות כמו כל הילדים, מסיים יפה עם כולם ובמיוחד בלימוד האותיות השתפר והוא ממש ברמת תלמידי הכיתה וכמובן שכתוצאה מכך השתפר אצלי לעין ערוך המחשבה וההסתכלות על תלמיד זה ועל כך שאני עוזר לו להתגבר על קשיו הקלים. מלמד שהשתתף בהכשרה דו-שנתית של "חצר פעילה" במסגרת מחקר איכותני. ציטוט מהמקור, ללא עיבוד לשוני ספרות המחקר מצביעה על קשר בין התערבות מוקדמת בגיל הרך לבין מניעת בעיות לימודיות / רגשיות-חברתיות בגיל חינוך חובה. ככל שילד מקבל סביבה התפתחותית וטיפול התואמים את צרכיו בגיל צעיר יותר, כך גוברים סיכוייו לשיפור של ממש ולצמצום הקשיים בעתיד. לעומת זאת, ילד הסובל מקושי התפתחותי וגדל בסביבה שאינה מעשירה דייה עלול לפתח מנגנוני התמודדות לא יעילים שיהיה קשה להתירם בעתיד.
    קרא עוד
  • עבודת בית השתלבות במרחב הביתי

    תוכנית "עבודת בית" מדומה לטיפות קטנות של גשם. מעשה קטן וצנוע, אך עם התכוונות אמיתית להביא ברכה רבה ואפילו שינוי ממשי בחייהם של ילדים והוריהם. התוכנית היא פרי יוזמה של אנשי פנימיית היום ב"עלומים", המחפשים כל העת דרכים יעילות יותר להביא לשיפור במצבם הרגשי והתפקודי של החניכים. נקודת המוצא היא ששינוי משמעותי בחיי הילד וברמת השתלבותו בחברה הנורמטיבית של בני גילו יתאפשר רק אם ייווצר שינוי משמעותי בתפיסות ההורים את תפקידם ההורי ואת אופן תפקודם. הרעיון העומד מאחורי התוכנית הוא למצוא דרך מותאמת לשלב בין הגורמים המשמעותיים בחיי ילדי הפנימייה – משפחה וקהילה. בשונה מההתערבויות ה"מסורתיות", המוכרות ודאי לכול, יש פה חיפוש אחר דרכי עבודה אחרות, שפה אחרת, יחסי עבודה אחרים. ניסיון ליצור התערבות שתהפוך את הזר למוכר ואת המוכר לזר. יש פה משום קריאת תיגר על מונחי הממסד המסורתיים - ידע וכוח, שילוב והשתלבות. הפעם אלו הן נשי המקצוע מדריכות פנימיית היום האמורות להשתלב בבית המשפחה ובתרבותה - ולא להפך, אם כי בטווח הרחוק, מן הסתם, המשפחה אמורה להשתלב בקהילה בה היא חיה בדרכים אחרות מאלה המוכרות לה. אולי דווקא בשל היותן מדריכות "מן השורה" יש בהן משהו פחות מאיים וסמכותי עבור ההורים, המתקרב אליהם "בגובה העיניים" ובמפגש בעל אופי שוויוני יותר, קרוב יותר קרבה אנושית פשוטה. התוכנית מבקשת להתמודד עם דילמה קשה: איך ליצור השתלבות חדשה של ההורים בחיי הילדים לא במחיר ויתור על עצמיותם וייחודם הם, לא כ"אומרי הן" לממסד המפעיל עליהם לחץ סמוי או גלוי.
    קרא עוד
  • מישל בוזגלו שם בדוי אבל סיפור אמִתי

    אחת בצהריים. תחילת חודש נובמבר ועדיין חם כמו באמצע הקיץ. אני נכנס לפגישה בתחנת המשטרה המקומית של אחד היישובים שבו פועלת התכנית שאני מנהל. תפקידה של התכנית הוא להשיב את עבודת הרחוב, כפעולה משלימה לשירותים הקיימים כיום לנוער ב"קצה הרצף" במשרדים השונים ובמועדונים. אני ומדריכי הרחוב, הפועלים ביישוב כבר יותר משנה, נכנסים למשרדו של מפקד התחנה. הוא מזמין אותנו פנימה, מבקש מהמזכירה שתזמין מיד גם את אבנר, מש"ק מודיעין נוער, ואת יעקב, עובד קשרי הקהילה הוותיק. יעקב עצמו גדל ביישוב, בעוני ובמצוקות, ובכל זאת הצליח – לא התלונן ולא תפס את עצמו כקורבן, אלא לקח את גורלו בידיו והפך לשוטר ידוע ומוערך. אז שאף אחד לא יספר לו סיפורים על הדרה וקיפוח. כולנו מתיישבים, מפקד התחנה לא מכבה את הסיגריה שבפיו ואנו פותחים את הפגישה. אני מסביר שמטרת הפגישה היא לבחון את האפשרות לשתף פעולה בין מדריכי הרחוב לשוטרי הנוער, כדי לסייע לנערים ונערות החיים בשולי החברה, שם אורבות להם סכנות שונות ורווחת התרבות העבריינית. כדי שלא נדבר "באוויר", אנו מחליטים לדבר על נער/ה מסוים/מת שדרכם נבחן את הסוגיה. מדריכת הרחוב מעלה את שמו של מישל בוזגלו – שם בדוי כמובן. מיד אני מבחין בפניהם של שלושת השוטרים, שברגע שהזכירה המדריכה את שמו של מישל, החליפו מבטים ביניהם תוך שהם זזים בכיסאותיהם. יעקב מיד מגיב ואומר: "מישל זאת לא דוגמה טובה!! זה מטומטם אחד, אין לו שום סיכוי... למה שלא תעבדו עם נוער ש'מתנדנד', כזה שיש סיכוי להצילו?" מישל בוזגלו
    קרא עוד
  • נקודת מפנה

    עבודה היא אחד התחומים המרכזיים בחייו של האדם הבוגר בעולם המערבי המודרני, הן מבחינת נפח הזמן שהיא תופסת בחיינו והן מבחינת התשומות הפיזיות, הקוגניטיביות והנפשיות המושקעות בה. מחקרים הראו כי בני האדם משקיעים שליש מחייהם בעבודה או בהכנה לקראתה באמצעות רכישת השכלה והכשרה. לא תמיד נראו הדברים כך. עבודה work – כל מלאכה או פעולה שנעשתה על ידי בני אדם – הייתה בעולם משחר ההיסטוריה. בהגדרה זו נכללו מרבית הפעולות שעשה האדם מראשית ימיו: החל בהליכה בעת חיפוש אחר מקום מגורים, דרך מציאת מזון, וכלה בשמירה על הטריטוריה וגידול צאצאים. בתרבויות הטרום- מודרניות והחקלאיות עבדו אנשים ממעמדות נמוכים בעבור השכבות הגבוהות בחברה, ועבודה זו הייתה כרוכה במאמץ פיזי רב ללא שכר. במאה ה 16- החלה להתפתח התפיסה הליברלית שחרתה על דגלה את החירות והאינדיווידואליזם. תפיסה זו התבססה על החופש ועל רצונותיו האישיים של כל אדם, על יכולתו לבחור ובעיקר על הלגיטימציה של הרצון במימוש עצמי. הגישה הליברלית הפכה כעבור זמן למשמעותית בתפיסת המושג "עבודה". עבודה בשכר employment היא פועל יוצא של המהפכה התעשייתית שהחלה באמצע המאה ה 18- , עם המעבר מחברה חקלאית לחברה תעשייתית. רוב העובדים בשכר עד לתחילת המאה ה 20- ראו בעבודה כורח, מטלה הנעשית מתוך הצורך בפרנסה ותו לא. עם התפתחות השיח הפסיכולוגי בסוף המאה ה 19- ובתחילת המאה ה 20- והתחזקות התפיסות הליברליות והקפיטליזם, נחלקה ההתייחסות לעבוד.
    קרא עוד
  • "שילוב" ילדים עם סוכרת נעורים

    מחבר/ת: 

    בעת כתיבת מאמר זה קיבלנו שיחת טלפון ממשרד החינוך: "אנו נאלצים לצמצם את שעות הליווי של הסייעת בבית הספר לבִתכם לשמונה שעות בשבוע. תוך חודש ההחלטה תצא לפועל." כדי שבִתי תוכל להיות "משולבת", היא נדרשת לסיוע צמוד במשך כל שעות שהותה בגן, וכעת בכיתה א'. צמצום שעות הליווי משמעו סיכון מצבה הבריאותי, הפחתת השתתפותה המלאה בחיי בית הספר, העמסת אחריות ישירה על מורתה, המטפלת בעוד 35 ילדים, דאגה מתמדת והיערכות שלנו, ההורים, לטיפול ישיר בה. כל אלה – מכיוון שילדה בת שש אינה מסוגלת לטפל בעצמה: היא אינה יכולה להיות ערה תמיד לתחושות הכרוכות ב"ירידת סוכר", היא אינה כשירה פיזית לביצוע כמה מהפעולות הכרוכות בטיפול בסוכרת נעורים, כגון מדידת רמת סוכר בדם או הזרקה, היא אינה יכולה לדייק בקריאת מספרים ומובן שאינה יכולה לחשב בעצמה את כמויות האינסולין שהיא נזקקת להן. למעשה, גם בליווי סייעת איננו מחוסנים מפני הדינמיקה של המחלה, וכך בשבוע שקדם להודעה, למרות ההשגחה הצמודה, היא נקלעה למצב של ערכי סוכר נמוכים ביותר ונזקקה לעזרה דחופה. ה"השתלבות" וה"שילוב" אינן מילים שגורות בביתנו, והן אינן חלק מהשיח הישיר שלנו. השיח ביננו כולל את המילים הקשורות להתמודדות האינטנסיבית היומיומית עם סוכרת נעורים. איננו עסוקים בהשתלבות אלא בשמירה על האיזון בין הסוכר לאינסולין. איננו מצפים מהחברה לשלב אותנו ואת ילדינו, אבל אנו מצפים מהשכנים שלנו, מהגננות והמורים של בנותינו, מבני משפחתנו ומחברינו.
    קרא עוד
  • סגרגציה... נורמליזציה... שילוב... השתלבות... הכלה

    מחבר/ת: 

    פגשנו את עמית שם בדוי ב"מכינת כנפיים", ישוב על כיסא הגלגלים שלו, עם קבוצת החברים שלו. מצב רוחו "שטותניקי", משועשע וזחוח, מתבל את דבריו בבדיחות וב"צחוקים" (במלעיל), אגב חילופי דברים עם חבריו. עמית מספר לנו שבא אל המכינה – קומונה של צעירים עם מוגבלות, בוגרי השילוב במערכת החינוך – כי לאחר סיום התיכון הרגיש שלמרות כיסא הגלגלים שלו הוא "מטפס על קירות"... מחוסר מעש, שעמום, בדידות ותחושה של חוסר ערך. חבריו ללימודים התגייסו לצבא, ועבורם העתיד הנראה לעין היה ברור – צבא, חו"ל, לימודים, עבודה, משפחה... לעומתם, העתיד שלו לא נראה לו כה ברור בטרם הגיע הנה. כאן, במכינה, מצא את מקומו בין חברים דומים לו – כולם צעירים עם מוגבלויות שונות. כאן מתנהלים חיי חברה ערים המאפיינים את גיל המשתתפים. "כאן אנחנו מנהלים את חיינו, מנהלים את הבית, כולל ניקיון, קניות ובישול, יוצאים לשירות בקהילה במסגרת השירות הלאומי, משתתפים בקורסים אקדמיים במכללה, ומבלים ביחד את שעות הפנאי. כאן אנחנו חיים!" אומר עמית. "אבל", הקשינו, "כאן אתם חיים בבועה..." " אכן", השיב, "כאן אנחנו מרגישים שווים, תרתי משמע – זה מה שנותן לנו כוח לצאת החוצה להתמודד עם מה שהמציאות מעמידה לפנינו "מכינת כנפיים" היא תכנית מעבר המכשירה צעירים עם מוגבלויות למעבר מבית הספר לחיים בוגרים. התכנית פותחה ויושמה על ידי עמותת כיוונים, עמותת אשלים, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה. חשיבותן של תכניות מעבר הים-יונס ופרידמן, 2006 עולה בעיקר לנוכח מצבם של בוגרי החינוך המיוחד – מצב של חוסר תעסוקה, חיי חברה דלים וחוסר מעורבות בקהילה.
    קרא עוד
  • הפוך, אבל אותו דבר: בוגרי השמות חוץ-ביתיות מדברים שילוב והשתלבות

    יעל: "...את מרגישה שאת לא שייכת לאף אחד. לאף אחד, ושבאף מקום לא באמת אהבו אותך. ושאת עוד סתם מישהי בתוך מסגרת שלא באמת אכפת להם". חגי: "זה אחד מהמקומות שעשיתי הכול, אבל הכול, הכול, כאילו, כדי להתחייב, לקבל את המסגרת, לוותר על המקום שלי, לא להיות אני". דברים אלו נאמרו על ידי שני בוגרי השמות חוץ-ביתיות המוגדרים חסרי עורף משפחתי, במסגרת המיזם "גשר לעצמאות". "גשר לעצמאות" – בשיתוף "ילדים בסיכוי – המועצה לילדי פנימיות", עמותת אשלים / ג'וינט, המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך, משרד הרווחה וקרן גנדיר – היא תכנית שמטרתה לפתח רצף מענים לבוגרי סידורים חוץ-ביתיים. יעל מציינת את תחושת האי-שייכות שחוותה במקומות שאליהם הגיעה במעברים הרבים בחייה. יעל מספרת את ניסיון השילוב. חגי, לעומתה, מספר על ההקרבה שהוא היה מוכן לה כדי להשתלב באחד ההוסטלים שבהם שהה באחד מהמעברים הרבים שחווה בחייו. חגי מספר את ניסיון ההשתלבות. שילוב והשתלבות. מילים של שילוב והשתלבות אינן מדויקות די הצורך לתאר את המאבק שלהם; זה פילטר "שלנו", אנשי המקצוע, הרוצים לראות אותם נטמעים במערכת – אבל הם נאבקו בה. לכן מילים המביעות את חוסר ההשתלבות, את הניכור הכאב, והוויתור מתאימות יותר, ובהן אשתמש.
    קרא עוד
  • קציני הביקור הסדיר: הזרוע המשלבת תלמידים בסכנת נשירה

    שילובם של תלמידים בסכנת נשירה וצמצום הנשירה שלהם מבית הספר הם אתגר לאומי. קציני הביקור הסדיר קב"סים הם אנשי חינוך המטפלים בילדים בסכנת נשירה ובילדים נושרים. הקב"סים פועלים בכמה מישורים, ועליהם ליצור שותפות אמִתית ויחסי אמון והערכה בין הגופים הרבים המעורבים בתהליך למניעת נשירתו של הילד. מערכת מידע ממוחשבת מייעלת את עבודתם הסבוכה ותורמת לצמצום הנשירה ולהגברת הלמידה המשמעותית בקרב הילדים בסכנת נשירה מבית הספר. תופעת הנשירה של תלמידים מבית הספר שכיחה במדינות רבות. בשנת 2008 נשרו במדינות אירופה כ 12% מהתלמידים בממוצע, ובמדינות החברות ב- OECD נשרו באותה שנה כ 14% בממוצע. בארצות הברית דווח על ממוצע נשירה של כ 8%-בשנת US Department of Education, 2008 2010 . בישראל שיעורי הנשירה נמוכים יותר, והם עומדים על כ 6% מהתלמידים, בעיקר בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון. עם זאת, ממדי התופעה מהווים בעיה חברתית קשה המציבה אתגרלאומי ממשי. התמדה בלימודים ורכישת השכלה נתפסות בחברה הישראלית ובחברות אחרות כערך מרכזי, והן משפיעות על ההתפתחות החברתית של האוכלוסייה, על דימויה ועל עתידה. תופעת הנשירה היא הגורם המרכזי המזין את הפערים החברתיים ואת תחושת הניכור של התלמידים כלפי בית הספר והסביבה, והיא פוגעת בהתפתחותם של ילדים ובעתידם. ילדים החשופים להזנחה, להתעללות או לסביבה מסכנת הם ילדים בסיכון הנתונים גם בסכנת נשירה מבית הספר. הסכנה לנשירה מבית הספר גוברת במעבר מחטיבת הביניים לבית הספר התיכון, בשל מכלול הגורמים הקשורים במעבר. בישראל כ 18%- מהילדים נתונים בסיכון ושיעורם עולה בהתמדה.
    קרא עוד
  • זה "לוקח" דור: קליטת עלייה – החוויה הישראלית 2009-1990

    מחבר/ת: 

    גלי עלייה של שנות התשעים הציבו לפני מדינת ישראל אתגרים שההתמודדות עמם טרם הסתיימה. אף שהחברה הישראלית יצאה נשכרת בדרכים שונות מהצטרפותם של יותר ממיליון עולים לשורותיה – יש הטוענים שגל זה אף הציל את המדינה. ישראל עדיין מתמודדת עם כמה מהסוגיות והקשיים העיקריים שהתעוררו בעקבותיהם בשנות התשעים הוצפה ישראל בגלי עלייה גדולים. הקבוצות העיקריות של העולים באו מחבר מדינות העמים חמ"ע, ברית המועצות לשעבר כמיליון עולים מרחבי האימפריה הסובייטית המתמוטטת, ומאתיופיה – קבוצה קטנה יותר שבאה בשני גלים עיקריים: 7,000 עולים באו ב 1984- ב"מבצע משה", ו 14,260- עולים באו ב 1991- ב"מבצע שלמה". מנקודת מבט סוציולוגית, אירועי התקופה מאפשרים התבוננות ייחודית בתהליך הקליטה וההשתלבות, במשמעות המושג "קליטה" ובעצם המטרה של שילוב קבוצת אנשים בחברה חדשה. מנקודת המבט של הקהילה היהודית העולמית, אירועים אלה הם דוגמה ומופת לחשיבותם של קשרי השותפות החזקים בין ישראל לבין התפוצות. גלי עלייה אלה הציבו לפני מדינת ישראל אתגרים שההתמודדות עמם טרם הסתיימה. אף שהחברה הישראלית יצאה נשכרת בדרכים שונות מהצטרפותם של יותר ממיליון עולים לשורותיה – יש הטוענים שגל זה אף הציל את המדינה. ישראל עדיין מתמודדת עם כמה מהסוגיות והקשיים העיקריים שהתעוררו בעקבותיהם. הקהילות היהודיות של צפון אמריקה, ובראשן פדרציות ניו יורק, התייצבו לימין המדינה בסיוע מסיבי, מרמת התכנון האסטרטגי, פיתוח ויישום תכניות שונות ועד הקצאת תקציבים ייחודיים
    קרא עוד
  • תקינות פוליטית ומוגבלות

    השפה מתווכת בינינו לבין העולם. בין המחשבות, הרגשות, הסודות – מה שקוראים "העולם הפנימי" – לבין הזולת הפרטי והזולת הציבורי. במסילה הזאת, שחוצבת השפה מן הפנים אל החוץ, מתרחשים אירועים רבים ומגוונים. לפעמים מה שיוצא החוצה מתגלה כמכשיר הרס. לפעמים כמיהות ותחושות מוצאות מסילה אל לב הזולת. לעִתים קרובות קורה ההפך. העולם הפנימי נשאר נסתר, והשפה אינה חושפת אותו, אינה מעבירה אותו לאחרים אלא מסתירה אותו עוד יותר, ועל כך אמרו חכמינו – אחד בפה ואחד בלב. בתוך המסלול הפתלתל הזה יש תחום מטרייה מעניין, שבו היחסים בין מה שאנחנו רוצים לומר לבין מה שאנחנו אומרים בפועל מורכב, וזהו הטאבו החברתי. תחום טאבו הוא תחום בחיי האדם והחברה שאנחנו חשים בושה, אי-נוחות או ייסורי מצפון כשאנחנו מדברים עליו. אלה הם ענייני המין, צורכי הגוף, המוות, המחלה, הנכות, היחס לקבוצות אתניות זרות או דחויות ועוד. בתחום הרחב הזה, כאשר אנחנו מתרגמים את מחשבותינו לדיבורים, פועל מנגנון מטריד. מישהו קופץ כנגד המילים שיוצאות מן הפה, ואולי עוד לפני שיצאו מן הפה, וצועק: "אסור!" לעִתים קרובות מי שצועק "אסור" הוא מוסד, כגון בית משפט. לפעמים האוסר אינו מוסד מוגדר אלא מוסכמות חברתיות שכבר הפנמנו, כלומר, ה"אסור" כבר מוטמע בתוכנו. המקפידות על תקינות לשונית,
    קרא עוד