על שייכות ומעורבות חברתית

על שייכות ומעורבות חברתית

על שייכות ומעורבות חברתית

גיליון מספר 17
נובמבר 2016
  • פתח דבר

    מחבר/ת: 

    במהלך השנתיים האחרונות עברה אשלים מהלכי חשיבה, הבניה ובחינה עצמית במסגרת התכנון האסטרטגי. אחד האתגרים הגדולים שניצבו לפנינו כארגון היה לייצר את “מפת ביטויי ההצלחה של אשלים”. בתום חודשים של למידה, עבודה עם השותפים, בחינה מול כל אחת מן היחידות ומול כלל צוות אשלים, הגענו לתוצר המתאר את התפתחותו המיטבית של הפרט בשלושה מעגלים – הפרט, המשפחה והקהילה. אחת המשימות המורכבות הייתה להגיע להסכמה באשר לצרכים הנפשיים והחברתיים של הפרט. הצורך ב”שייכות ומעורבות חברתית” היה אחד המרכזיים בהם. הצבת “שייכות ומעורבות חברתית” כיעד פעולה היא בגדר אמירה ברורה כי הזכות להשתייך והיכולת להיות מעורב/ת חיוניות להתפתחותם המיטבית של ילדים, נוער וצעירים בכל מקום ובכל קהילה – ובמיוחד להתפתחותם ולאושרם של ילדים, נוער וצעירים במצבי סיכון. תחושת השייכות היא צורך המניע את חיינו. זהו צורך קיומי ובסיס של כל אדם. השייכות מסייעת ביצירת תחושת משמעות, תורמת להסתגלות טובה יותר של הפרט ומעמיקה את תחושת הביטחון והאמונה של הפרט בעשייה שלו. באופן דומה מעורבות חברתית היא מנוע לצמיחה אישית-רגשית וחברתית של הילדים, הנערים והצעירים; היא תורמת לפיתוח מיומנויות אישיות, חברתיות ואף תעסוקתיות, מחזקת את המסוגלות האישית ואת החוסן הנפשי ובונה תחושת שייכות, נחיצות ומשמעות. ילדים, בני נוער וצעירים במצבי סיכון מתמודדים עם אתגרים של השתייכות והשתלבות חברתית ונעדרים הזדמנויות למעורבות חברתית ואזרחית משמעותית.
    קרא עוד
  • על השולחן: מה בין אורח חיים בריא לתחושת שייכות אצל אוכלוסיות במצבי סיכון

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    משרד הבריאות, מינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי  2015 . אי-שוויון בבריאות וההתמודדות אתו. נדלה מתוך:http://www.health.gov.il/publicationsfiles/inequality-2015.pdf
     
    שני, ת’, שדה-קון, ט’, תבור, ע’, רבין, א’, וקאופמן-שריקי, ו’  2013 . נייר עמדה: הרגלי אכילה וקשרי האכלה לגדילה והתפתחות בריאה בילדות, מלידה ועד 6 שנים. עתיד – עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל – פורום ילדים. נדלה ://www.atid-eatright.org.il/FilesUpload/DocumentPDF/0/1/599.pdf
     
    Meerman, J. & Aphane, J. (2012). Impact of food prices on nutrition.FAO Nutrition Division (ESN). Retrieved from: http://www.fao.org/fileadmin/user_upload/agn/pdf/Meerman_Aphane_ICN2_FIN...
     
    WHO (2014). Prevention and control of nincommunicable disease in the European Region: A progress report. Retrieved from:

    במאמר זה אדון בסוגיות הגדרה של בריאות ואורח חיים בריא ובחשיבותם, בפערים הקיימים בין אוכלוסיות שונות בישראל, בקשר בין תחושת שייכות לבריאות, בשאלה האם אחד המרכיבים של אורח חיים בריא – המזון, נגיש לאוכלוסיות שונות ובעשייה של אשלים בתחומים אלו. “העיקר הבריאות” – ברכה מוכרת ונפוצה. מהי אותה בריאות, כיצד ניתן להשיגה והאם לכולנו יש הזדמנות להגיע אל היעד הנכסף? ההגדרה של בריאות עברה שינויים במהלך השנים. ארגון הבריאות העולמי WHO – World Health Organization מגדיר בריאות כ”מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת ולא רק היעדר מחלה”. גישה נוספת מוסיפה את ההיבט הכלכלי ומגדירה בריאות כ”חיים פוריים מבחינה חברתית וכלכלית”. על פי ההגדרות, הבריאות כוללת אפוא תחומי חיים רבים, הרגלים ואורחות חיים, ובהם היגיינה, תזונה, פעילות גופנית, עישון, שתיית אלכוהול, בטיחות, תעסוקה, השתלבות ומעגלים חברתיים וקהילתיים. היכולת להשפיע על תחומים אלו נמצאת גם בידי האדם, משפחתו, קהילתו וסביבתו החברתית וגם בידי המדינה והרשויות. מכאן שניתן לפעול בערוצים אלו כדי לקדם את בריאותם של אזרחי ישראל. נתונים מדוח שנתי שמפרסם משרד הבריאות, 2015 מצביעים על פערים משמעותיים בין מגוון האוכלוסיות בישראל. כיום ידוע כי אי-שוויון חברתי- כלכלי הוא אחד הגורמים לקיומם של פערים בבריאות בישראל ובמדינות מערביות נוספות. בישראל יש הבדלים בתוחלת החיים ובשיעורי תחלואה בין אזורים מרכז לעומת פריפריה, קבוצות אוכלוסייה לאום, רמות השכלה והכנסה ועוד.
    קרא עוד
  • התנדבות משפחתית ככלי לחיזוק קהילתיות ומשפחתיות

    למקורות ביביליוגרפים 
    כהן, ב”צ  2000 . גישת הכוחות בעבודה סוציאלית. חברה ורווחה, כ 3: 291 – 300 .
     
    בר, ר’, וארנון, ל’  2016 . ההתנדבות החדשה – המתנדבים החדשים במאה ה 21- .עט השדה, 16 : 28 – 14 .
     
    Porritt, K. (1995). Family Volunteering: The Ties That Bind. An Introduction to Preparing Your Agency for Family Volunteers. Ottawa, Canada: Voluntary Action Program, Dept. of Canadian Heritage.
     
    Resnick, M. D., Bearman, P. S., Blum, R. W., Bauman, K. E., Harris, K. M.,Jones, J., et al. (1997). Protecting adolescents from harm: Findings from the national longitudinal study on adolescent health. Jama, 278: 10, 823–832. 
     
    Roehlkepartain, E. C., Mannes, M., Scales, P. C., Lewis, S., & Bolstrom, B. (2004).Building Strong Families 2004: A Study of African American and Latino/Latina Parents in the United States. Washington, DC: YMCA of the USA; Search Institute.

    התנדבות משפחתית היא התנדבות משותפת של שני דורות לפחות במשפחה אחת הורים–ילדים, סבים–נכדים. זוהי דרך שבה בני משפחה יכולים להשתתף באופן פעיל ומועיל בחיי הקהילה, לתרום לה ובמקביל לבלות יחד, ליהנות ולצבור חוויות משותפות. ההתנדבות המשותפת מקרבת בין בני המשפחה ומאפשרת להורים ולסבים לשמש מודל לחיקוי עבור הדור הצעיר ולטפח בו ערכים. אחד האתגרים בעידן המודרני הניצבים לפתחם של הורים רבים הוא הצורך לאזן בין חיי עבודה, חיי משפחה ותחומי עניין אישיים, בעודם מגדלים את ילדיהם ופעמים רבות אף תומכים בו-זמנית בהוריהם. המונח “זמן איכות” צמח על רקע שעות העבודה הארוכות של ההורים, היעדר הקִרבה הפיזית לאורך היום והשאיפה לבלות זמן מושקע וטוב, גם אם קצר, בחוג המשפחה ועם חברים קרובים. בר וארנון 2016 מתארות במאמרן את השינויים והתמורות שחלו בחברה במאה האחרונה ואת השפעותיהם על תהליכים בעולם ההתנדבות, כגון אופן ההתנדבות, הארגונים שבהם בוחרים להתנדב, התפקידים שהמתנדבים מעוניינים לבצע וסוג המחויבות שהם מוכנים לקחת על עצמם. התנדבות משפחתית היא אחד התוצרים של השפעות אלו. ההתנדבות המשפחתית משמשת גם מענה לארגוני מתנדבים, שחשים כי הם בתחרות תמידית על זמנם הפנוי המועט של המתנדבים הפוטנציאליים. ארגונים המבקשים וצריכים להרחיב את מעגלי ההתנדבות, יכולים כיום לשלב בפעילות ההתנדבות משפחות שלמות, ובכך להתאים את עצמם לציפיות, לדרישות ולצרכים של מתנדבים פוטנציאליים, שהם המתנדבים החדשים. לאור מגמות אלו בעולם חברו יחד קבוצת “אלון הריבוע הכחול” ואשלים לפיתוח תחום התנדבות המשפחתית בישראל ולקידומו. לפני כארבע שנים התקיים פיילוט בארבעה יישובים במשותף עם של”מ שירות לאומי למבוגר החברה למתנ”סים. ההצלחה הראשונית הוכיחה את החשיבות שביוזמה
    קרא עוד
  • “כנפיים של קרמבו”: מודל לשילוב – מתפיסה חינוכית לגישה מקצועית

    למקורות ביביליוגרפים 
    אדלר, א’  2009 . משמעות חיינו. תרגום: ז’ גוטמן. תל אביב: דביר.
     
    כהן, ב’, ובוכבינדר, א’  2005 . מן הכוח אל הפועל: גישת הכוחות בעבודה סוציאלית. תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל-אביב.
    “כנפיים של קרמבו – קובי קלאודיה”, תפיסת “הרחבת המושגים” – תפיסה חינוכית, גישה מקצועית – חונך כמתווך. נדלה מתוך: http://www.krembo.org.il
    מחקר הערכת תהודה אודות הפעילות ב”כנפיים של קרמבו” על הפעילים. נדלה מתוך: http://www.bleknet.net/krembo/t-10.pdf
     
    טרופר, ח’  2013 . מקום בעולם, מחשבות על חינוך. תל אביב: משכל.
     
    מנדלבאום, א’  2014 . חולמים מקום, מתיאוריה למעשה בהקמת בית חינוך פורץ דרך. ספר ספר. .sefersefer.co.il
     
    פלג דור, ח’ 2016 . ילדים דחויים במערכת החינוך, הילד הפגום שאינו מפסיק להתמיין. פסיכולוגיה עברית, 24.4.2016 . נדלה מתוך: / http://www.hebpsy.net.articles.asp?id=3410
     
    Maslow A. H. (1943). A theory of human motivation. Original Published in Psychological Review, 50: 370–396.
    Kendrick, M. J. (2004). Some Predictable Caution Concerning The Over-reliance and NDA (2007). The National Disability Authority. January 2007.
     
    Overemphasis on Person Centered Planning. The Frontline of Learning Disability, Issue 58 (April). Retrieved from: http://www.kendrickconsulting.org/PublicSite/.
     
    Rogers, C. R. (2014 [2007]). Psychology: A Study of a Science. Study 1, V. 3: Formulations of the Person and the Social Context.
     
    Ed. S. Koch (pp. 184–256). Saul McLeod (McGraw-Hill), Universal Digital Library.
     
    Schalock, R. L. (2007). Quality of Life. AAIDD – American Association on Intelectual and Develop-mental Disabilities.
    The Wisconsin Education Association Council – WEAC. Retrieved from: http://weac.org.
     
    Technology (ICT). Disability Act, 2005. The Impact of Person Centered Planning (2005). Institute for Healt Research’ Lancastniversity

    הכללה ושילוב של אנשים עם מוגבלות בפעילויות יומיומיות כרוכים בשינוי מדיניות ודרך פעולה כך שיאפשרו לזהות ולהסיר חסמים תפיסתיים, פיזיים, תקשורתיים וכדומה המעכבים את יכולתם של יחידים להשתתף בחברה באופן מלא. רק בחינה וטיפול הוליסטיים בסוגיה וביצוע הערכה ומדידה לתהליכים, יבטיחו את הצלחת השילוב וההכללה. לצורך הדיון נזכיר את העיקרון של “עיצוב אוניברסלי”, שמטרתו היא לפשט את החיים לכל נפש בעזרת הנגשה של מוצרים, תקשורת ושל הסביבה הפיזית לאנשים רבים ככל האפשר במחיר נמוך או ללא תוספת מחיר. עיצוב אוניברסלי
    קרא עוד
  • “מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנּפֶשֶׁ” 1: שילוב ליווי רוחני בתפיסת הורה לילדים עם צרכים מיוחדים

    למקורות ביביליוגרפים 
    אלוני-דגן, ג’  2013 . היד המושטת של מרי. הורים ללא סוף עמ’ 33 – 38 . עורכות: ר’ סנה, י’ גרוס-אנגלנדר ות’ מור-סלע. תל אביב: ידיעות אחרונות.
     
    גרוס-אנגלנדר, י’  2015 . לא יכול להיות – תמונת מצב – משפחות מיוחדות בישראל 2015 . דו”ח של ארגון קשר – הבית של המשפחות המיוחדות.
    ביון, ו”ר  1992 . התנסויות בקבוצות ומאמרים נוספים. אור יהודה: דביר.
     
    וייס, מ’  2014 . תנו לשמש לעלות, גרסה אלקטרונית. הורים בקשר. נדלה מתוך: http://www.horimbekesher.co.il/Article
     
    זוהר-סייקס, נ’ 2013 . סיפור מסע – אל ליווי רוחני ועבודה סוציאלית. עט השדה, .69–62 ,10
     
    זוהר-סייקס, נ’  2016 . בשביל הרוח: התפתחות הליווי הרוחני כתפיסה וכלים לסיוע לאוכלוסייה במשבר, במצוקה ובסיכון. עט השדה, 16 : 80 – 89 .
     
    צרפתי, י’  2013 . עדי. הורים ללא סוף )עמ’ 152 – 157 . עורכות: ר’ סנה, י’ גרוס- אנגלנדר ות’ מור-סלע. תל אביב: ידיעות אחרונות.
     
    קוסמן, א’  1990 . מבוקש. בני ברק: הקיבוץ המאוחד. קמחי, ב’  2013 . כף היד החמה שהולכת אתי. הורים בקשר. גרסה אלקטרונית. נדלה מתוך: http://www.horimbekesher.co.il/Article
     
    Gottlieb, J. (1981). Mainstreaming: Fulfilling the promise? American Journal of Mental Deficiency, 86(2), 115–126.
     
    Kalyanpur, M., & Rao, S. F. (1991). Empowering low-income black families of handicapped children. American Journal of Orthopsychiatry, 61(4), 523–532.
     
    Krahn, G. L. (1993). Conceptualizing social support in families of children with special health needs. Family Process, 32, 235–248.
     
    Santelli, B. S., Turnbull, A. P., Marquis, J., & Lemer, E. (1995). Parent to parent: A unique for of mutual support. Infants and Young Children, 8(2), 48–57.

    “להיות אימא מיוחדת – אימא לילד עם צרכים מיוחדים, להיות משפחה מיוחדת, זה לפרמט את תוכנת חייך ולהתחיל מחדש. כל מה שמוכר וידוע מהחיים הקודמים משתנה. תוך כדי הצורך להתארגן לקראת עבודה בלתי נגמרת כדי לאפשר מרחב מקדם, עולים רגשות לא פשוטים, עולה כאב ומתמודדים עם פרידה מהציפייה. הכאב, האכזבה, הבכי והאבל נדחקים לטובת הצורך בטיפול ... אך קיימים ובכל הזדמנות מציפים” אביבית, אם מלווה הורים בליווי רוחני, מנחת קבוצות תמיכה רוחנית ומדריכה. “החיים כאימא מיוחדת מאתגרים ומורכבים. הקושי הגדול הוא הבדידות. העובדה שבסביבה הקרובה כמעט אין עם מי להתייעץ ... אין עם מי להיות שם” צרפתי, 2013. “כשהתחלתי עם הבן, שם הייתי צריכה ליווי, ששמעתי את האבחון הרגשתי שהקושי גדול עליי, ידעתי אם לא איעזר אפול” אם שמקבלת ליווי רוחני. “ואני יודעת שכל אימא ואבא צריכים לפחות מרי אחת כזאת: יד מושטת של שכן, בן משפחה, קולגה, חבר אמִתי או וירטואלי, כזאת שאפשר להיאחז בה ברגעים הראשונים, באותו “מעמד בשורה” בלתי נסבל שאחריו מתחילים החיים החדשים” אלוני-דגן, 2013 . “כדאי שהורה יקבל ליווי בתוך בית החולים יחד עם החבילה אִתה הוא הולך הביתה, שיפגוש הורה מלווה לפני שיפגוש עובד סוציאלי, כי אז תהיה עזרה גם להתחבר לעובד סוציאלי” אם מלווה בתכנית שמ”ש, ר’. “אילו רק לא הייתי שם לבד ברגע הזה! סגרתי את הטלפון ושאלתי את עצמי מה היא אמרה לי עכשיו, עם מי אני יכולה לדבר. בהתחלה חשבתי שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד. אם לא אספר, זה לא יהיה. עכשיו אני כבר במקום אחר, ויכולה ורוצה להיות שם בשביל אימהות אחרות, שלא יהיו שם לבד ברגע הזה” אם בריאיון לקורס הכשרת הורים להנחיית קבוצות תמיכה רוחנית.
    קרא עוד
  • מרכז למשפחה – משייכות להשתלבות ולהשפעה רחבה

    למקורות ביביליוגרפים 
    גלאור, ש’  2013 . מדד ההכללה של ערים בישראל כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית. תל אביב: אקי”ם.
     
    ורנר, ש’  2013 . עמדות הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית: מדד ההכללה inclusion של אנשים עם מוגבלות שכלית בחברה הישראלית. אקים: תל אביב.
     
    לאור, ג’, בליט-כהן, ע’, וכהן, א’  2014 . תדריך הטמעת הגישה הקהילתית במחלקות לשירותים חברתיים במסגרת תכנית הרפורמה של משרד הרווחה. ירושלים.
     
    לף, י’, וריבקין, ד’  2013 . מרכזים למשפחות להן ילדים ובני-נוער עם צרכים מיוחדים – מחקר הערכה, דוח ביניים – המרכז למשפחה בעכו עד לקיץ 2012 . ירושלים: ג’וינט-מכון ברוקדייל.
     
    מוסק, ע’, וכהן, א’  2015 . שיקום משפחתי שלם שמ”ש עבור משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים. דוח מחקר מוגש למוסד לביטוח לאומי ולג’וינט אשלים, מכללת תל חי.
     
    נאון, ד’, מורגנשטיין, ב’, שימעל, מ’, וריבליס, ג’  2000 . ילדים עם צרכים מיוחדים: הערכת צרכים וכיסוים על ידי השירותים, ג’וינט-מכון ברוקדייל.
    פינדלר, ל’  2011 . צמיחה מאחורי הקלעים: הורים, אחאים וסבים וסבתות לילדים עם נכות. בתוך: מ’ חובב וב’ הוזמי עורכים, משילוב להשתלבות – אתגרים וצמיחה במעגל החיים עמ’ 227 – 258 . תל אביב: רותם.
     
    קליין-יעקבי, א’  2010 . תחושת הצמיחה האישית והאושר הסובייקטיבי של אימהות לנוכח נכויות התפתחותיות שונות של ילדן – תרומתן של התקשרות, תמיכה חברתית ותחושות אשמה. חיבור לשם קבלת תואר שני בעבודה סוציאלית. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.
     
    שגיב, נ’, מילשטיין, א’, ובן, א’  2011 . מיפוי מרכזים למשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים. ירושלים: מאיירס–ג’וינט–מכון ברוקדייל.
     
    Chamberlin, J. (1997). A working definition of empowerment. Psychiatric Rehabilitation Journal, 20(4): 1–8.
     
    Dempsey, I., & Keen, D. (2008). A review of processes and outcomes in family-centered services for children with a disability. Topics in Early Childhood Special Education, 28: 42–52.
     
    Findler, L., & Vardy, A. (2009). Psychological Growth among Siblings of Children with and without Intellectual Disabilities. Journal of Intellectual and Developmental Disabilities, 47(1): 1–12.

    משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים להלן: צמי”ד מתמודדות ביום-יום עם אתגרים הדורשים משאבים רגשיים ונפשיים לצד משאבי זמן ומשאבים כלכליים. התמודדויות אלו גורמות לעִתים להתכנסות של בני המשפחה בתוך עצמה, להתרחקות מחברים ומהקהילה ולעִתים אף מבני המשפחה המורחבת. גורם נוסף לבדידות הוא התחושה של המשפחות שמצבן ייחודי ושאחרים אינם יכולים להבין אותו. אשלים ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים הקימו בשנים האחרונות 11 מרכזים למשפחות, הבאים לתת מענה לכ 2,500- משפחות שלהן ילדים עם צמי”ד. בשונה מרוב השירותים הקיימים הממוקדים במתן שירות לילדים עם צמי”ד, במרכזים למשפחה מופנה הזרקור להורים, לאחים ולסבים ולקשרים ביניהם ובין הילדים עם צמי”ד. במאמר זה נראה כיצד המרכזים למשפחה, הפועלים בגישה קהילתית, נותנים מענה לסוגיה זו, יוצרים קהילה ומשפיעים על הקהילה הרחבה. הם תורמים להפגת תחושת הבדידות ומקדמים שותפויות והשפעה על הקהילה בדרכים שונות, בין היתר באמצעות קבוצות תמיכה, קבוצות הורים פעילים, פנאי והפגה, הסברה ושינוי עמדות. אנו מאמינות כי שינויים בקרב פרטים במשפחה תורמים לכלל בני המשפחה, וכי שינויים אלו משפיעים במעגלים רחבים יותר – הן על קהילת המשפחות לילדים עם צמי”ד והן על הקהילה הרחבה ביישוב
    קרא עוד
  • במרחק נגיעה מכאן: יומן שדה מתהליך פיתוח יישומון מציאות מדומה “על נגישות ורגישות”

    למקורות ביביליוגרפים 
    ההכרזה של מארק צוקרברג: https://www.facebook.com/zuck/posts/10101319050523971
     
    רשומה ב”חדר החדשות” של פייסבוק על מציאות מדומה:http://newsroom.fb.com/news/2016/02/new-steps-toward-thefuture-of-virtua...

    באמצעות מציאות מדומה אפשר לספר סיפור בדרכים שונות מכפי שאנו מכירים היום. זה מאפשר לחוות דברים מנקודת מבטם של אנשים, אך בדרך עוצמתית יותר מהדרכים שהכרנו עד היום. לא ניתן ללמד אנשים כיצד להרגיש, אבל לפחות נוכל ללמד אותם כיצד לחוש אמפתיה כלפי הזולת בריאן מיי, גיטריסט להקת “קווין” ודוקטור לאסטרופיזיקה. כל טכנולוגיה היא סיפור שמספר סיפור או רוצה לבצע משימה מסוימת. עד שהטכנולוגיות של מציאות מדומה הגיעו לחיינו, נעשתה התקשורת דרך מגע יד במכשיר מוחשי. אך הקשר שלנו עם מכשירים באמצעות מגע יד מצטמצם וניתן לראות זאת במגמות טכנולוגיות שונות הנכנסות לחיינו. אחת מהן היא המציאות הווירטואלית. כבר בשנת 2014 קנה מארק צוקרברג, מנכ”ל פייסבוק, חברת סטרט-אפ של מציאות וירטואלית בשם “ Oculus Rift ”, ובשנת 2016 הכריז על השנה שבה המציאות המדומה תהיה למציאות. לאחר יותר מארבעה עשורים שבהם הטכנולוגיה קיימת ולא הצליחה לפרוץ לציבור הרחב, הגיע הזמן שבו הטכנולוגיה נהייתה זולה יותר ונגישה יותר ולכן נראים יותר ויותר פיתוחים בתחום זה. מהי מציאות מדומה? מציאות מדומה Virtual Reality – VR היא טכנולוגיה המדמה סביבה שונה מן הסביבה הלא-וירטואלית שבה נמצא הצופה-משתתף. באמצעות חיבור של טלפון חכם למשקפות המקיפות את כל שדה הראייה של הצופה, נוצר ניתוק של הצופה מן הסביבה, וכך הוא נחשף לעולם חדש. במציאות המדומה ניתן להשתמש לא רק בשדה הראייה של המשתמש בה אלא גם בחוש השמיעה, וכך ליצור ניתוק מלאכותי מלא יותר של הצופה מן העולם שסביבו. היכולת הטכנולוגית הזאת מאפשרת מה שנקרא “ ”Embodied Experience" – היטמעות בחוויה, כניסה לנעליים, או יותר נכון למשקפיים, של אחֵר. כאשר משתמשים נכון בחוויית ההיטמעות יוצרים הכשרה המכונה “ ”Empathize Training" – יצירת רגשות אמפתיה למצבים מסוימים, לחוויה מסוימת. יכולת השימוש בחושים רבים מאפשרת לא רק למידה שכלית אלא גם למידה רגשית, וכך נוצרת למידה משמעותית. כיום אנו יכולים לראות שימושים במציאות מדומה בתחומים חברתיים העוסקים בתפיסות גוף ומִגדר, ויצירת אמפתיה כלפי מצבים תודעתיים ונפשיים שונים, כמו דמנציה.
    קרא עוד
  • השייכות קודמת לקיום: עבודה עם נוער במשבר ובסיכון ב”אתנחתא”

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    דיואי, ג’  1959 . נסיון וחינוך. בתוך: ע”א סימון עורך, ניסיון וחינוך: המקורות למדע החינוך עמ’ 125 – 127 . תרגום: ר’ קליינברגר. ירושלים: בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים ומשרד החינוך והתרבות.
     
    סארטר, ז”פ  1990 . האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם. ירושלים: כרמל.
     
    Bion, W. R. (1967). Notes on memory and desire. Psychoanalytic Forum, 2, 271–280.
     
    Maslow, A. H. (1943). A theory of human motivation. Psychological Review, 50(4), 370–396.

    אין התחלה. נולדתי – גם אני יצאתי לאוויר העולם – ומאותו רגע החלה השייכות. עשיתי כל שביכולתי כדי להשתחרר ממנה, אבל איש מעולם לא הצליח. זה קורה לכולנו – אחד אחרי השני רומן גארי, 2015 . במאמר שלפנינו אציג את תפיסת העבודה של “אתנחתא”, 1 אתאר את העמדות הפנימיות של צוות המקום ואבחן כיצד הן משתקפות בעבודתנו. אתמקד בעמדה המזהה את הצורך של הנוער בשייכות לעולם המבוגרים, ואבחן כיצד הוא בא לידי ביטוי בעבודת הצוות ובפנייתו אליו. סיפוק הצורך בשייכות מהווה בסיס למכלול העמדות הפנימיות של אנשי הצוות, שבעבודתם ממלאים את צורכיהם של בני הנוער. במאמר אסקור את העמדה המקצועית מרגע כניסתם למקום, דרך שהותם בו ועד הפרידה ממנו. השייכות, הצורך הבסיסי להיות חלק ממשהו, מונח ביסוד הדברים שברצוני לשתף אתכם בהם; השייכות כרעב נפשי, כצורך הבסיסי, הקמאי ביותר של נפש האדם. השייכות קיימת בנו עוד לפני הגעתנו לעולם. היא יסוד קיומנו. כולנו, כל אחד מאִתנו, חלק ממשהו עוד טרם הגעתו לעולם. כנראה כדי שנהיה בעולם הזה “מישהו”, מישהו חשב אותנו, רצה בקיומנו, ומחשבה ורצייה זו בראו את קיומנו בעולם. השייכות הזאת היא משפחתית, מִגדרית, קהילתית ואף לאומית. השייכות קודמת לקיום שלנו, והצורך לחוש אותה כל הזמן הוא שמחייה את קיומנו. למעשה, היינו שייכים למשהו ולמישהו טרם בואנו לעולם.
    קרא עוד
  • אימוץ עם קשר: יתרונות, קשיים ותובנות על יישום מיטבי בראי המחקר

    למקורות ביביליוגרפים 
    גוטליב, ד’  1998 . “אימוץ פתוח: גיבוש גישה ישראלית”. רפואה ומשפט, 19 .
     
    מימון, נ’  1994 . דיני אימוץ ילדים. תל אביב: לשכת עורכי הדין בישראל – ההוצאה לאור.
     
    נוי-שרב, ד’  1998. “הורות מאמצת טובה, הילד כזולת עצמי”. שיחות, 13 : 22 – 33 .
     
    שורק, י’, וניג’ם-אכתילאת, פ’  2012 א. מסמך רקע לתכנית “מאימוץ ילדים לקהילת האימוץ”. דמ 12-595- . ירושלים: מאיירס-ג’וינט-מכון ברוקדייל.
     
    שורק, י’, וניג’ם-אכתילאת, פ’  2012 ב. “מאימוץ ילדים לקהילת האימוץ”. חקר מקרים: אימוץ עם קשר ואימוץ על ידי משפחות אומנות. דמ 12-626- . ירושלים: מאיירס-ג’וינט-מכון ברוקדייל.
     
    שקדי, א’  2003 . מילים המנסות לגעת: מחקר איכותני – תאוריה ויישום. תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל-אביב.
     
    Avery, R. J. (1998). “Information disclosure and openness inadoption: State policy and empirical evidence”. Children and Youth Services Review, 20(1/2): 57–85.
     
    Biehal, N., Ellison, S., Baker, C., & Sinclair, I. (2009). Characteristics, Outcomes and Meanings of Three Types of Permanent Placement – Adoption by Strangers, Adoption by Carers and Long Term Foster Care. University of York: Research brief. Social Policy Research Unit.
     
    Brodzinsky, D. M. (2005). “Re-conceptualizing openness in adoption: Implications for theory research and practice”. In: D. Brodzinsky & J. Palacios (Eds.), Psychological Issues in Adoption: Research and Practice (pp. 145–167). West Westport: Praeger.
     
    Brodzinsky, D. M., Smith, D. W., & Brodzinsky, A. B. (1998). Children’s Adjustment to Adoption: Development and Clinical Issues. London: Sage.
     
    Chapman, C., Dorner, P., Silber, K., & Winterberg, T. S. (1987). “Meeting the needs of the adoption triangle through open adoption: The adoptive parent”. Child and Adolescent Social Work Journal, 4(1): 3–12. Child Welfare Information Gateway. (2013). Working with birth and adoptive families to support open adoption. Washington, DC:U.S. Department of Health and Human Services, Children’s Bureau.
     
    Cocozzelli, C. (1989). “Predicting the decision of biological mothers to retain or Relinquish their babies for adoption: Implication for open placement”. Child Welfare, 68: 33–44.
     
    Deacon, S. (1997). “Inter country adoption and tamily life cycle”. The American Journal of Family Therapy, 25(3): 245–260.
     
    Demick, K. J., & Wapner, S. (1988). “Open and closed adoption: A developmental conceptualization”. Family Process, 27: 229–249.
     
    Fratter, J. (1996). Adoption with contact: Implications for policy and practice. London: British Association for Adoption and Fostering.
     
    Fursland, E. (2011, Spring). “Social networking and adoption”. CW360. Retrieved from: http://www.cehd.umn.edu/ssw/cascw/attributes/PDF/publications/CW360_2011. pdf
     
    Grotevant, H. D. (1997). “Coming to terms with adoption: The construction of identity from adolescence into adulthood”.
    Adoption Quarterly, 1: 3–27.
     
    Grotevant, H. D., Perry, Y. V., & McRoy, R. G. (2007). “Openness in adoption: Outcomes for adolescents within their adoptive kinship networks”. Psychological issues in adoption: Research and practice: 167–186.
     
    Grotevant, H. D., Rueter, M., Von Korff, L., & Gonzalez, C. (2011).“Post-adoption contact, adoption communicative openness, and satisfaction with contact as predictors of externalizing behavior in adolescence and emerging adulthood”. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 52: 529–536.
     
    Grotevant, H. D., Wrobel, G. M., Von Korff, L., Skinner, B., Newell, J.,Friese, S., & McRoy, R. (2007). “Many faces of openness in adoption: Perspectives of adopted adolescents and their parents”. Adoption Quarterly, 10(3–4): 79–101.
     
    Haight, W. L., Black, J. E., Mangelsdorf, S., Giorgio, G., Tata, L., Schoppe, S. J., & Szewezyk, M. (2002). “Making visits better: The perspective of parents, foster parents and child welfare workers”. Child Welfare, 81: 173–202.
     
    Henney, S. M., Ayers-Lopez, S., McRoy, R. G., & Grotevant, H. D. (2007). “Evolution and resolution: Birthmothers’ experience of grief and loss at different levels of adoption openness”. Journal of Social and Personal Relationships, 24: 875–889.
     
    Howe, D., & Feast, J. (2003). Adoption, Search and Reunion: the Long-term Experience of Adopted Adults. London: British Association for Adoption and Fostering,
     
    Jones, C., & Hackett, S. (2007). “Communicative openness within adoptive families: Adoptive parents narrative accounts of the challenges of adoption talk and the approaches used to manage these challenges”. Adoption Quarterly, 10(2/3): 157–178.
     
    Lifton, B. (1994). Journey of the Adopted Self: A Quest for Wholeness. New York: Basic books. Macaskill, C. (2002). Safe Contact? Children in Permanent Placement and Contact with their Birth Relatives. Lyme Regis: Russell House.
     
    Neil, E. (2002). “Contact after adoption: The role of agencies in making and supporting plans”. Adoption and Fostering, 26: 25–38.
     
    Neil, E. (2004). “The ‘Contact after Adoption’ Study: Face-to-Face Contact”. In: E. Neil & D. Howe (Eds.), Contact in Adoption and
    Permanent Foster Care: Research, Theory and Practice (pp. 65– 84). London: British Association for Adoption and Fostering.
     
    Neil, E. (2007). “Coming to Terms with the loss of a child: The feelings of birth parents and grandparents about adoption and post-adoption contact”. Adoption Quarterly, 10(1): 1–23.
     
    Neil, E. (2010). “The benefits and challenges of direct post-adoption contact: Perspectives from adoptive parents and birth relatives”. Aloma, 27: 89–115.
     
    Neil, E., Cossar, J., Lorgelly, P., & Young, J. (2010). Helping Birth Families: Services, Cost and Outcomes. London: British Association
     
    Neil, E., & Howe, D. (2004). “Conclusions: A transactional model for thinking about contact”. In: E. Neil & D. Howe (Eds.), Contact in Adoption and Permanent Foster Care: Research, Theory and Practice (pp. 224–254). London: British Association for Adoption and Fostering.
     
    Ogden, S., Teeter, L., & Stahl, B. (2012, July). “My birth mother ‘friended’ me! Being proactive before and after contact through
    social networking”. Presented at the 38th Annual Conference of the North American Council on Adoptable Children, Arlington, VA.
     
    Patton, M. Q. (1990). Qualitative Evaluation and Research Methods. California: Sage.
     
    Reamer, G., & Siegel, D. (2007). “Ethical Issues in Open Adoption: Implications for Practice”. Families in Society: The Journal of Contemporary Social Services, 88(1): 11–18.
     
    Siegel, D. H. (2003). “Open adoption of infants: Adoptive parent feelings seven years later”. Social Work, 48: 409–419.
     
    Smith, C., & Logan, J. (2004). After Adoption: Direct Contact and Relationships. London: Routledge.
     
    Sykes, M. (2000). “Adoption with Contact: A study of adoptive parents and the impact of continuing contact with families of origin”. Adoption and Fostering, 24: 20–32.
     
    Sykes, M. (2001). “Adoption with contact: A study of adoptive parents and the impact of continuing contact with families of origin”. Journal of family Therapy, 23: 296–316.
     
    Thoburn, J. (2004). “Post placement contact between birth parents and older children: The evidence from a longitudinal study of minority ethnic children”. In: E. Neil & D. Howe (Eds.), Contact in Adoption and Permanent Foster Care: Research, Theory and Practice (pp. 184–202). London: British Association for Adoption and Fostering.
     
    Von Korff, L., & Grotevant, H. D. (2011). “Contact in adoption and adoptive identity formation: The mediating role of family conversation”. Journal of Family Psychology, 25: 393–401.

    אימוץ פתוח הוא אימוץ שבו מתקיים קשר כלשהו בין הילד המאומץ לבין בני משפחתו המולידה. מודל זה הוא אחד המודלים האפשריים לאימוץ ילדים מגיל ארבע בארץ, שהיה להם קשר קודם עם בני המשפחה המולידה. האפשרות לאימוץ מסוג זה מצוינת בחוק אימוץ ילדים התשמ”א– 1981 בסעיף 16 עם זאת, במהלך השנים הוא יושם רק לעתים נדירות, והקשר באימוץ היה בעיקר עם אחאים ועם סבים. יישומו בישראל צבר תאוצה מאז שנות ה 2,000- אז הותקנו תקנות להסדרת הדיון בשאלת האימוץ הפתוח בשלב הראשון של ההליך המשפטי, שלב הכרזת הילד “בר-אימוץ”, והחלה מגמה של יישום המודל באמצעות שמירה על קשר עם ההורים המולידים. המגמה הגוברת של השימוש באימוץ הפתוח בישראל נבעה גם משימוש רווח יותר במודל זה במדינות שונות בעולם, וכתוצאה מהבנה כי במקרים מסוימים הוא עולה בקנה אחד עם טובת הילד גוטליב, Lifton, 1994 ;1998 . נוספה לכך גם ההבנה כי שימוש במודל זה מאפשר להרחיב את מענה האימוץ ואת האפשרות לשלב ילדים במשפחה מיטיבה וקבועה, במקרים שבהם לא יוכלו להמשיך לגדול עם הוריהם. מאמר זה מבוסס על תשעה חקרי מקרים case studies של אימוץ עם קשר, שהיוו חלק ממחקר שנערך במאיירס-ג’וינט-ברוקדייל בין דצמבר 2010 לספטמבר 2011 שורק וניג’ם-אכתילאת, 2012 א, 2012 ב, והוזמן ומומן על ידי עמותת אשלים והשירות למען הילד, המופקד על האימוץ בארץ במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. ראשית, יובא רקע על התפתחות מודל האימוץ הפתוח ועל יישומו בעולם ובארץ. לאחר מכן, יתוארו היתרונות והקשיים המרכזיים באימוץ עם קשר הכולל מפגשים של הילד עם הוריו המולידים עבור שלוש צלעות האימוץ,
    קרא עוד
  • “כאן זה בחירה שלי. הכול פה זה אנחנו”: מה בין התנדבות ומתן בסתר ובין הימנעות מהתנהגות אנטי-חברתית ועבריינית בקרב נוער במצבי סיכון?

    למקורות ביביליוגרפים 
    בן יוסף, א’  1983 . ספר החינוך: על תרי”ג מצוות. חלק א: מצוות א’ – מ”א. ורשה:דפוס לעבענזאהן.
     
    דויטש, ח’, ושניידר, ס’  1994 . נטילת סיכונים בגיל ההתבגרות: לקט הרצאות מימי העיון השנתיים לזכרו של צבי סטיסקין. ירושלים: מכון סאמיט.
     
    הראל-פיש, י’  2010 . נוער בישראל: בריאות, רווחה נפשית וחברתית ודפוסי התנהגויות סיכון: סיכום ממצאי המחקר הארצי החמישי  2006 , ניתוח מגמות בין השנים 1994 – 2006 והשוואה בינלאומית. רמת גן: תכנית המחקר הבינלאומי על רווחתם ובריאותם של בני הנוער, בית הספר לחינוך, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת בר-אילן.
     
    מוס, ר’  1988 . תיאוריות על גיל ההתבגרות. תל אביב: ספרית פועלים. סח”י – סיירת חסד יחודית אתר אינטרנט. נדלה מתוך: .http://www.sahi.co.il/P4655
     
    שני, נ’  2000 . וסודו אהבת חינם. תל אביב: פראג.
     
    שרלו, י’ 2011 . העצמת בני נוער החיים במסגרת חוץ ביתית על ידי התנדבות חוצת גבולות פרויקט: “ We are “one . עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר- אילן, רמת גן.
     
    Adair, D. (2005). Peer Support Programs with Prisoners. University of Tasmania School of Sociology and Social Work.
     
    Braithwaite, J. (1989). Crime, Shame and Reintegration. Cambridge, U.K.: Cambridge University Press.
     
    Carlo, G., Crockett, L. J., Wilkinson, J. L., & Beal, S. J. (2011). “The longitudinal relationship between rural adolescent pro-social behaviors and young adult substance use”. Journal of Youth and Adolescence, 40(9): 1192–1202.
     
    Creswell, J. W. (2007). Qualitative Inquiry and Research Design: Choosing among Five Traditions. Thousand Oaks, CA: Sage.
     
    Denzin, N. K., & Lincoln, Y. S. (2005). Handbook of Qualitative Research (3rd Ed.). Thousand Oaks, CA: Sage Publications.
     
    Devilly, G. J., Sorbello, L., Eccleston, L., & Ward, T. (2005). “Prisonbased peer-education schemes”. Aggression and Violent Behavior, 10: 219–240
     
    Dey, I. (2003). Qualitative Data analysis: A User-friendly Guide for Social Scientists. London: Routledge.
     
    Dhaliwal, R., & Harrower, J. (2009). “Reducing prisoner vulnerability and providing a means of empowerment: Evaluating the impact
    of a listener scheme in the listeners”. British Journal of Forensic Practice, 11(3): 35–44.
     
    Eccles, J. S., & Barber, B. L. (1999). “Student council volunteering basketball and marching band: What kind of extracurricular activity matters?” Journal of Adolescent Research, 14(1): 10–43.
     
    Edgar, K., Jacobson, J., & Biggar, K. (2011). Time Well Spent: A Practical Guide to Active Citizenship and Volunteering in Prison. London: Prison Reform Trust.
     
    Elshaug, C., & Metzer, J. (2001). “Personality attributes of volunteers and paid workers engaged in similar occupational tasks”. The Journal of Social Psychology, 141(6): 752–763.
     
    Jaffe, M. (2012). Support and Seeking Help in Prison: A Study of the Listener Scheme in Four Prisons in England. Dissertation, University of Keele: England.
     
    Krippendorff, K. (2004). “Reliability in content analysis: Some common misconceptions and recommendations”. Human Communication Research, 30(3): 411–433.
     
    LeBel, T. P. (2007). “An examination of the impact of formerly incarcerated persons helping others”. Journal of Offender Rehabilitation, 46(1/2): 1–24.
     
    Maruna, S. (2001). Making Good: How Ex-convicts Reform and Rebuild their Lives. Washington, DC: American Psychological Association Books.
     
    Moore, C. W., & Allen, J. A. (1996). “The effects of volunteering on the young volunteer”. Journal of Primary Prevention, 17(2): 231 258.
     
    Mueller, A. (2005). “Antido to helplessness: Improving youth through service”. Reclaiming Children and Youth, 14 (4): 16–19.
     
    Newman, B. M., Newman, P. R., Griffen, S., O’Connor, K., & Spas, J. (2007). “The relationship of social support to depressive symptoms during the transition to high school”. Adolescence, 42 (167): 441– 459.
     
    Piliavin, J. A. (2003). Doing well by doing good: Benefits for the benefactor. In: C. L. M. Keyes & J. Haidt (Eds.), Flourishing,  Positive Psychology and the Life well-Lived (pp. 227–247). Washington, DC: American Psychological Association.
     
    Post, G. C. (2005). “Altruism, happiness, and health: It’s good to be good”. International Journal of Behavioral Medicine, 12(2): 66–77.
    Resnick, G., & Burt, M. R. (1996). “Youth at risk: Definitions and implications service delivery”. American Journal of Orthopsychiatry, 66(2): 172–188.
     
    Riessman, F. (1965). “The ‘helper’ therapy principle”. Social work, 10: 27–32.
     
    Riessman, F. (1990). “Restructuring help: A human service paradigm for the 1990’s”. American Journal of Community Psychology, 18(2): 221–230.
     
    Ronel, N., & Elisha, E. (2011). “A different perspective: Introducing positive criminology”. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 55(2): 305–325.
     
    Rossman, G. B., & Rallis, S. F. (2012). Learning the Field: An Introduction to Qualitative Research (3rd ed.). US: Sage Publications.
     
    Seligman, M. E. P., & Csikszentmihalyi, M. (2000). “Positive psychology: An introduction”. American Psychologist, 55(1): 5–14.
     
    Seligman, M. E. P., Linley, P. A., & Joseph, S. (2004). Positive Psychology in Practice. Hoboken, NJ: Wiley.
     
    Silverman, D. (2000). Doing Qualitative Research: A Practical Handbook. Thousand Oaks, CA: Sage.
     
    Spring, K., Dietz, N., & Grimm, R. (2007). Youth Helping America: Leveling the Path to Participation: Volunteering and Civic
    Engagement among Youth from Disadvantaged Circumstances. Washington, DC: Corporation for National and Community Service.
     
    Sulimani-Aidan, Y., & Benbenishty, R. (2011). “Future expectations of adolescents in residential care in Israel”. Children and Youth Service Review, 33(7): 1134–1141.
     
    Sundeen, R. A., & Raskoff, S. A. (1994). “Volunteering among teenagers in the United States”. Nonprofit & Voluntary Sector Quarterly, 23(4): 383–403.
     
    Uwe Flick, (2009). An introduction to qualitative research (4th Ed.). London: Sage Publications.
     
    White, D. E., Oelke, D. O., & Friesen, S. (2012). “Management of a large qualitative data set: Establishing trustworthiness of the data”. International Journal of Qualitative Methods, 11(3): 244–258.
     
    Youniss, J., Bales, S., & Christmas-Best, V. (2002). “Youth civic engagement in the twenty-first century”. Journal of Research on Adolescent, 12(1): 121–148.

    במאמר הנוכחי נבחן את הקשר שבין התנדבות ומתן בסתר של בני נוער במצבי סיכון לבין שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. תחילה נסקור בקצרה את הרקע לפנייה להתנהגות אנטי-חברתית ועבריינית אצל בני הנוער ונציג תפיסות עולם מחקריות וחינוכיות שונות בהקשר של שינוי התנהגות זו. בהמשך נציג את פעילות ההתנדבות שבה השתתפו בני הנוער שרואיינו במחקר – סיירת החסד הייחודית להלן: סח”י, ואת עיקר המאמר נקדיש לניתוח הראיונות ולארבע התֵמות שעלו מהם בהקשר של מניעת התנהגויות שליליות ובחירה בדפוסי חשיבה והתנהגות חיוביים. פניית בני נוער להתנהגות אנטי-חברתית ועבריינית עולם המחקר החברתי-קרימינולוגי רווי במחקרים המנתחים את הסיבות לפנייתם של בני נוער להתנהגות אנטי-חברתית ועבריינית. מחקרים וגישות רבות מתחום מדעי החברה התמקדו במניעה או בצמצום של דפוסי חשיבה “שליליים” המובילים להתנהגויות אלו. לעומתם, מחקרים וגישות התערבות אחרים נשענים דווקא על ממצאים המראים כי שינוי חיובי בדפוסי חשיבתם והתנהגותם של בני נוער במצבי סיכון קשור קשר הדוק בהתמקדות בהיבטים של רגש והתנהגות חיוביים ובמתן חיזוקים חיוביים & Maruna, 2001; Ronel & Elisha, 2011; Seligman, Linley Joseph, 2004 . לפי תפיסה זו, התמקדות בטוב הקיים וחיזוק פעולות חיוביות הם המפתח לשינוי עמדות והתנהגות אצל מתבגרים, ומתוכה צמחו ועלו פרקטיקות של התנדבות בקרב האוכלוסייה
    קרא עוד
  • הזכות להשתתפות: השתלבות אנשים עם מוגבלות בפעילות פנאי ומימושה

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    האמנה הבין-לאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות. תרגום רשמי. משרד המשפטים.
     
    ברלב-קוטלר, ל’, ריבקין, ד’, וסנדלר-לף, א’  2014 . אנשים עם מוגבלות בישראל: עובדות ומספרים. ג’וינט ישראל.
     
    היוש, ט’, ווגל, ג’, וגינדי, ש’  2010 . “סל גל” לשילוב בני נוער עם וללא מוגבלויות במשחק כדורסל בכסאות גלגלים. המוסד לביטוח לאומי – הקרן למפעלים מיוחדים. 
     
    וייסבלאי, א’  2011 . נתונים על השתתפות בני-נוער בפעילויות פנאי מחוץ לבית ובמסגרות לחינוך בלתי פורמלי. מרכז מחקר ומידע, כנסת ישראל. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות  1998 .
     
    מגלים נגישות. הוצאת החברה למתנ”סים – המחלקה לנכים ואוכלוסיות מיוחדות. סמארה-יוסף, ר’  2014 . השוואת דגמי ההשתתפות בפעילויות פנאי ותפיסת ההורים את הנגישות הסביבתית בין ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית וילדים ללא מוגבלות. עבודה גמר לקבלת תואר מסמך, אוניברסיטת חיפה – החוג לריפוי בעיסוק.
     
    פרץ, ח’, ורוט, ד’  2012 . סקירת ספרות בנושא חצרות פעילות לאנשים בוגרים עם מוגבלות. בית איזי שפירא עבור קרן שלם.
     
    Orsmond, G., Wyngaarden Krauss, M., & Mailick Seltzer, M. (2004). Peer relationships and social and recreational activities among adolescents and adults with Autism. Journal of Autism and Developmental Disorders, 34 pp. 245–256

    “זה שאנחנו רוצים לנצח תמיד זה נותן לי להרגיש שאני טובה במשהו. בעוד דברים אני טובה, באמנות. כשלחברות שלי יש בעיות הן באות אליי, אני מייעצת להן... שהיה לי סיפוק ממהלכים שהובלתי, שאמרו לי שאני משחקת טוב, משיתוף הפעולה בין כולנו” משתתפת בקבוצת סל-גל בתוך היוש, ווגל וגינדי, 2010 . סדר היום השגרתי של כולנו כולל מחויבויות רבות. הפנאי הוא טווח הזמן הגמיש יותר, מגוון יותר מבחינת תחומי העיסוק ונתון לבחירה בתכיפות גבוהה יחסית לתחומי החיים האחרים. הפנאי מאפשר לנו להתנסות בחוויות אחרות, לרכוש קשרים חברתיים וקבוצות השתייכות והתייחסות נוספות. עבור ילדים ובוגרים עם מוגבלות ההשתתפות בפעילויות פנאי אינה מובנת מאליה. כפי שהם מודרים ממרחבי חיים אחרים, גם כאן הבחירה מצומצמת יותר, האפשרויות נגישות פחות והזכות להשתתפות נפגעת. במאמר זה אציף סוגיה זו דרך הצגת ההתפתחות התחיקתית והחברתית בעניין שילוב אנשים עם מוגבלות בפעילות פנאי, סקירת ממצאי השדה המחקרי על תרומת פעילות הפנאי לאנשים עם מוגבלות, הצגת תובנות וכלים לשיתוף אנשים עם מוגבלות ותיאור פעולות לקידומם. “השילוב בחוג נותן טעם חדש לחיי. כל השבוע אני מחכה ליום שבו אני הולך למתנ”ס. כולם מקבלים אותי יפה ומתייחסים אליי כאל אדם רגיל. אני מרגיש שהשילוב שלי בחוג עושה שינוי גם ביחס האוכלוסייה אל אנשים עם מוגבלות” משתתף, חוברת “מגלים נגישות”, החברה למתנ”סים. על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות 1998 מחויב כל שירות ציבורי בהנגשה. שירות ציבורי מוגדר כשירות חינוך, השכלה או פנאי, ונגישות מוגדרת כאפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות קבלת מידע
    קרא עוד
  • מ”קבלת האחר” ל”נגישות ולהשתלבות”: מעמיקים קהילתיות ושייכות בחברה למתנ”סים

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    בלוך, א’, שטיגליץ, ס’ וסייקס, י’ 2011 . “ללמוד על”, “ללמוד עִם”, “ללמוד מ” –יצירת המודל החברתי-יזמי ליחסים בין החברה לבין אנשים עם מוגבלויות. במעגלי חינוך: מחקר, עיון ויצירה. 13 – 25 . נדלה מתוך: http://www.dyellin.ac.il/images/stories/pirsumim/online_journal/jan_2011...
     
    ברק, ד’ וסדן, א’  2003 . העצמה ושותפות – טרמינולוגיה מתעתעת. בתוך: א’ צ’רצ’מן וא’ סדן עורכים, השתתפות – הדרך שלך להשפיע עמ’ 106 – 124 . הקיבוץ המאוחד. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ”ח, 1998. חזון החברה למתנ”סים. נדלה מתוך: . http://www.matnasim.org.il/?CategoryID=1794
     
    שטמלר, נ’ 2016 . שבויה בעצמה: מיומנה של אם. תל אביב: משכל. שי, ר’  2011 . סגרגציה... נורמליזציה... שילוב... השתלבות... הכלה. עט השדה 6: , 34–30. 
     
    שמר, א’  2003 . שותפות קהילתית בתהליכי הנהגת שינויים בקיבוץ. אי של שותפות או אי שותפות. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור. האוניברסיטה העברית בירושלים, בית הספר לעבודה סוציאלית ע”ש פאול ברוואלד.
     
    שמר, א’  2011 . שילוב ילדים עם סוכרת נעורים – בין בריאות לחולי. עט השדה 6, : 40–36. 
     
    Baciu, E. L., Alexiu, T. M. & Bîrneanu, A. G. (2015). Where do we stand on disability? European and Romanian policy developments regarding the inclusion and protection of disabled persons over the last quarter of century. Revista de AsistentaSociala, 1: 43.
     
    Department of Economic and Social Affairs Division for Social Policy and Development (DESA) of the United Nations. (2015).
    Accessibility and Development: Mainstreaming disability in the post-2015 development agenda. Retrieve from: http://www.un.org/disabilities/documents/accessibility_and_development
     
    Oliver, M. (2004). The social model in action: If I had a hammer. In C. Barnes & G. Mercer (eds.). Implementing the Social Model of Disability: Theory and Research (pp. 18–31). Leeds: The Disability Press.

    “הבנתי שאני צריכה לגשת לאיתור הקבוצה הזו ממקום אחר. לנסות להגדיר אותה ממקום של יכולות והצלחה ולא ממקום של חולשה ונזקקות. לכן שיניתי את הגדרת הקבוצה ואבדוק איך זה משפיע על ההיענות מצד הנשים שאפנה אליהן” רכזת נגישות והשתלבות בקהילה במרכז קהילתי, במהלך קורס מקדמי נגישות והשתלבות בקהילה. לגשת אל הקהילה ממקום אחר ולהגדיר אותה באמצעות כוחות. בתובנה משמעותית זו לגבי הצורך בשינוי התודעה והפרקטיקה של איש המקצוע שיתפה רכזת נגישות והשתלבות בחברה למתנ”סים את קבוצת הרכזים הלומדים עִמה. היא אמרה זאת בעת דיון שמטרתו הייתה להבין כיצד יכולים מרכזים קהילתיים ליישם הלכה למעשה מושגים מתעתעים בשכיחותם כמו “נגישות”, “הוגנות”, “השתלבות” ו”השתתפות”. ולמה מתעתעים בשכיחותם? כיוון שהשימוש הרב בהם השכיח מאִתנו את מוקד הפעילות. השיח על הדרה ושוליות מצד אחד, או על הכלה, נגישות, שיתוף ושילוב מהצד האחר – מוביל לעיסוק ב”אחר” וב”שונה” ומשחרר מהעיסוק בעצמי, בארגון שלי הפועל בקהילה ובקבוצת הזהות שממנה אני מגיע. מוצדק אפוא יהיה שאיש המקצוע החותר להגשים את ערכי הגיוון וההוגנות יביט פנימה אל עצמו ואל ארגונו במבט לומד ויחולל ראשית לכול את השינוי בו ובסביבתו. לשינוי כזה צועדת החברה למתנ”סים. החברה למתנ”סים נמצאת כיום בתהליך למידה ושינוי יומיומי שכל הארגון עובר, תוך שהיא מביטה פנימה אל המטֶה שלה ואל כ 160- המרכזים קהילתיים הפועלים במסגרתה והמפעילים כ 700- שלוחות. היא מביטה נכוחה אל כ 150- היישובים שבהם היא פועלת, המייצגים את מגוון האוכלוסייה בישראל, כדי לפעול למען ביסוס תחושת המשמעות והשייכות בקרב אנשי הקהילות. בחזונה המחודש רואה החברה למתנ”סים את ייעודה בבניית קהילות מקומיות ברשת ארצית התורמות.
    קרא עוד
  • כשטכנולוגיה פוגשת מסורת: נערות ערביות-בדוויות קוראות תיגר על המסורת החברתית באמצעות שימוש בשמות בדויים ויצירת קשרים רגשיים משמעותיים ברשת

    למקורות ביביליוגרפים 
    אבו-עסבה, ח’, ואבו-נסרה, מ’ 2012 . שימוש בני נוער מאזור המשולש באינטרנט.אלחסאד, 2: 107 – 134 .
     
    אבו-גוידר, ע’  2013 . האינטראקציה המקוונת של בני נוער ערבים-בדואים עם בני נוער יהודים. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
     
    אבו-גוידר, ע’  2014 . התרבות המקוונת של בני נוער ערבים-בדווים. עט השדה14, :88–76 .
     
    אבו-גוידר, ע’  2015 . טכנולוגיות תקשורת חדשות כמקור לאינפורמציה בקרב בני נוער ערבים-בדואים בישראל. ג’אמעה, 19 : 75 – 88 בערבית.
     
    אבו-סעד, א’  1998 . הבדווים בנגב: אישים ומעשים בישראל: ספר היובל. תל אביב:הספרייה הווירטואלית של מט”ח.
     
    אבו-רביעה-קווידר, ס’  2010 . התמודדות של נשים בדוויות משכילות עם אהבה אסורה, נישואים וזוגיות. בתוך: ס’ אבו-רביעה-קווידר ונ’ וינר-לוי עורכות, נשים פלסטיניות בישראל: זהות, יחסי כוח והתמודדות עמ’ 115 – 128 . ירושלים: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.
     
    אבו-רביעה-קווידר, ס’ 2013 . הבניית אי השוויון בקרב נשים ערביות בדוויות בשוק התעסוקה. בתוך: ר’ פדהצור עורך, הבדווים בנגב: אתגר אסטרטגי לישראל עמ’ 18 – 27 . נתניה: מרכז ש. דניאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי, המכללה האקדמית נתניה.
     
    אהרון, י’, חיות, ע’, ועשת-אלקלעי, י’  2010 . מחקר משווה של חברוּת מקוונת וחברוּת פנים אל פנים בקרב תלמידי בתי ספר בישראל.
     
    י‹ עשת-אלקלעי, א‹ כספי, ס‹ עדן, נ‹ גרי וי‹ יאיר עורכים, האדם הלומד בעידן הטכנולוגי. ספר כנס צ’ייס למחקרי טכנולוגיות למידה 2010 . רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
     
    אייזנשטדט, ש”נ  2010 . ריבוי מודרניות. ירושלים: מכון ון ליר הקיבוץ המאוחד.
     
    אלקרנאווי, ע’  2000 . אתנו-פסיכיאטריה בחברה הבדואית הערבית בנגב. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
     
    אריקסון, א’  1987 . זהות – נערים ומשבר. תל אביב: ספרית פועלים.
     
    בוניאל-ניסים, מ’, ודאו, ס’  2009 . תרבות וירטואלית בחברה בין-תרבותית. עט השדה, 3 גרסה אלקטרונית.
     
    בן-דוד, י’  2004 . הבדווים בישראל: היבטים חברתיים וקרקעיים. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל.
     
    ג’ריביע, ע’  2005 . שימוש בצ’אטים בקרב בני נוער בדואים. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
     
    ג’ריביע, ע’  2013 . שימוש באמצעי תקשורת המונים ותפישת הזהות בקרב בני נוער ערבים-בדואים בנגב. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
     
    דולב-כהן, מ’  2010 . שיחות במסרים מידיים בין מתבגרים: יתרונות, חסרונות ומה שביניהם. עט השדה, 5: 16 – 20 .
     
    חסן, מ’  2005 . חורבן העיר והמלחמה נגד הזכרון: המנצחים והמנוצחים. תיאוריה וביקורת, 27 : 197 – 207 .
     
    יחיא-יונס, ת’  2007 . מגדור הפוליטיקה המקומית: התנהגות אלקטורלית של נשים בבחרות המקומיות בחברה הערבית-פלסטינית בישראל. בתוך: חידר, ע’ עורך, שלטון מקומי ושלטון מרכזי והאוכלוסייה הערבית בישראל עמ’ 151 – 186. ירושלים: מכון ון ליר.
     
    מש, ג’, ותלמוד, א’  2009 . הבדלים תרבותיים בנגישות לטכנולוגיה ותקשורת ובשימוש בהן: מתבגרים יהודים וערבים בישראל. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
     
    עראר, ח’, ואבו-עסבה, ח’  2007 . השכלה ותעסוקה כהזדמנות לשינוי מעמדן של נשים ערביות בישראל. בתוך: ח’ עראר וק’ חאג’-יחיא עורכים, האקדמאים וההשכלה הגבוהה בקרב הערבים בישראל: סוגיות ודילמות עמ’ 73 – 103 . רמת אביב: רמות, אוניברסיטת תל-אביב.
     
    קאסם, פ’  2006 . שפה, היסטוריה ונשים: נשים פלסטיניות בישראל מתארות את אירועי הנקבה. תיאוריה וביקורת, 29 : 59 – 80 .
     
    Abu-Rabia–Queder, S. (2008). Does education necessarily mean enlightenment? The case of Palestinian Bedouin women in Israel. Anthropology and Education Quarterly, 39(4): 381–400.
     
    Boyd, D. (2008). None of this is real. In: J. Karaganis (Ed.), Structures of Participation in Digital Culture (pp. 132–157). New York: Social Science Research Council
     
    Mecheel, V. (2010). Facebook and the Invasion of Technological Communities. New York: Newyurk.
     
    Turkle, S. (1995). Life on the Screen: Identity in the Age of the Internet, New York: Simon & Schuster.
     
    Yiftachel, O. (2012). Naqab Bedouins and the (internal) colonial paradigm. In: A. Amara, I. Abu-Saad & O. Yiftachel (Eds), Indigenous (in) Justice: Law and Human Rights among the Bedouins in the Naqab/Negev (pp. 281–310). Harvard Human Rights Press

    במאמר זה אתאר את הקשרים המקוּונים ברשתות החברתיות של נערות ערביות- בדוויות בישראל, ואראה כיצד תורם שיח זה להבנת מהות הקשרים ולחשיפת תחומי העניין של הנערות, החיות בעולם דיכוטומי שיוצרת החברה המסורתית. מצד אחד, החברה המסורתית מאפשרת חשיפה לתכנים אינטרנטיים המאפיינים את החברות המודרניות, ומצד אחר, היא דורשת מהנערות להיות “חמצן הכבוד המשפחתי”. השיח המקוּון של נערות ערביות-בדוויות מתאפשר הודות לטכנולוגיה, התופסת מקום חשוב ביותר בחייהן. בזכות טכנולוגיות התקשורת החדשות נוצר שיח שוויוני, שביכולתו לשחרר אותן מתדמיתן הקבועה במציאות החברתית הסגורה מבחינתן. ממחקרים עולה כי המניע המרכזי לשיח בין שני המינים הוא הרצון להשתחרר מהמציאות החברתית בחברתם המסורתית אבו-גוידר, 2014 , 2015 ; ג’ריביע, 2013 ,2005 החברה הערבית-בדווית אינה מאפשרת שיח קולח בין שני המינים מטעמים חברתיים ושבטיים. במציאות המקוּונת, הודות לטכנולוגיית התקשורת החדשות, שיח זה מתרחש בזכות האנונימיות, המאפשרת לבני נוער לזייף את גילם, את מוצאם ואת מינם. שיח זה מאפשר היכרות יוצאת דופן עם תרבותו של האחר. נוסף על כך, נפתחות בפני הנערות הערביות-בדוויות הזדמנויות חדשות לקשרי חברות, לליטוש אינטלקטואלי, לפריצת גבולות המשפחה, הדת והשיוך השבטי. על כן, במאמר אתאר דילמה חדשה שאִתה מתמודדים הורים של בני נוער: מה מקומן של טכנולוגיות התקשורת החדשות ביחס לחברה המסורתית, והאם מדובר בקריאת תיגר על תרבות הבית ועל המסורת החברתית שכה מאפיינות את הזרמים השונים בחברה הערבית-בדווית בנגב?
    קרא עוד
  • הדומה והשונה בגישות ה”שוויון” וה”הוגנות” להשגת צדק חברתי

    למקורות ביביליוגרפים 
    אבן-שושן, א’  1986 . הוגן. מילון אבן-שושן  כרך ראשון, עמ’ 253 . ירושלים: קרית ספר.
     
    אבן-שושן, א’  1986 . שוויון. מילון אבן-שושן )כרך רביעי, עמ’ 1388 . ירושלים: קרית ספר.
     
    אדלר, ח’, ובלס, נ’  2003. אי-שוויון בחינוך בישראל חלק ב’ – סוגיות תחומיות. ירושלים: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.
     
    אלשך, י’, פילק, ד’, פרומק, נ’, ושניר, א’  2013 . שוויון. בתוך: מפתח – כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, 6. מרכז מינרבה למדעי הרוח, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל-אביב.
     
    בלס, נ’  2105 . על העדפה מתקנת בחינוך. מאמר שנשלח מתוך רשימת תפוצה.
     
    גל, ג’, ואייזנשטדט, מ’ 2009 . נגישות לצדק חברתי בישראל. ירושלים: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. דו”ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי  2011 . בראשותו של פרופ’ מנואל טרכטנברג.דו”ח הוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ונוער בסיכון ומצוקה 2006. בראשותו של פרופ’ הלל שמיד.
     
    דטל, ל’ 2016 . בפעם הראשונה: כסף יועבר מבתי ספר תיכונים חזקים – לחלשים.
     
    דה מרקר, 26.07.2016 . נדלה מתוך: / http://www.themarker.com/newseducation/1.3018236
     
    דרי, ד’  1996 . יסודות המנהל הציבורי יחידות 1– 8. האוניברסיטה הפתוחה.
     
    וייסבלאי, א’  2006 . נתונים על שוויון הזדמנויות בחינוך מגיל הגן ועד לאוניברסיטה. מרכז המידע והמחקר של הכנסת.
     
    יונה, י’  2005 . הזדמנות למה? תפוז – כתב עת פדגוגי לחדשות ויזמות, משרד החינוך.
     
    יוסטמן, מ’ 2014 . העדפה מתקנת בתקצוב מערכת החינוך: הסכמה עקרונית, קשיים ביישום. הוכן לכבוד כנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון ון ליר.
     
    סקופ, י’ 2015 . עשור במערכת החינוך הישראלית: פערים בין שכבות האוכלוסייה רק התרחבו. הארץ, 1.9.2015 . נדלה מתוך:http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2720705
     
    פסטרנק, ר’  2002 . פרקים בסוציולוגיה של החינוך כרך ב’. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
     
    קון, ת’ 2005 . המבנה של מהפכות מדעיות. תל אביב: ידיעות אחרונות.
     
    תמיר, י’  2015 . מי מפחד משוויון? תל אביב: ידיעות אחרונות.
     
    Bartels, L. M. (2008). Unequal Democracy: The Political Economy of the New Gilded Age. Princeton, Princeton University Press.
     
    Hatherley, S. (2011). Sustainable Public Spending: The choice between Universalism and Targeting, National Assembly for Wales.
     
    OECD (2008). Ten Steps to Equity in Education – Policy Brief. OECD Publishing.
     
    OECD (2012). Equity and Quality in Education: Supporting Disadvantaged Students and Schools. OECD Publishing.
     
    OECD (2015). Education Policy Outlook: Making Reforms Happen. OECD Publishing.
     
    Schmitz, P. (2014). Nonprofits: Equity must begin with. Huffington Post. Retrieved from:
     
    Putnam, R. D. (2015). Our Kids: The American Dream in Crisis. New York, Simon & Schuster. United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization
     
    (UNESCO) (2015). Education for all 2000–2015: Achievements and Challenges. Global Monitoring Report, UNESCO Publishing.
     
    Wood, E., Levinson, M., Postlethwaite, K., & Black, A. (2011). Equity Matters. Education International Research Institute, University of Exeter.

    האם העולם פונה למקום שוויוני וצודק יותר? במובנים רבים כן – אוכלוסיות רבות ומגוונות משולבות בחיי חברה כך לפחות בעולם המערבי, המהפכה הפמיניסטית הובילה לחלחול תודעה לשוויון מגדרי ולמתן זכויות לנשים, מקומות בילוי ושירותים נגישים יותר בחלקם ואף רגישים תרבותית. החידושים הטכנולוגיים מאפשרים תקשורת רשתית, “שטוחה” וזמינה לכול. עם זאת, חלקים נרחבים מעולמנו עדיין שקועים עמוק בתוך העוני, מודרים חברתית, מתקיימים בתנאי אי-ודאות מתמשכים, נשארים חשופים למפגעים סביבתיים ובריאותיים, ובעיקר חווים מחסור בתשתיות הולמות להשתלבות בחברה. על פי נתוני ארגון אונסקו, בשנת 2015 לבדה, נשרו ממסגרות חינוך ברחבי העולם יותר מ 61- מיליון בני נוער ללא כל חלופה לימודית, תעסוקתית או קהילתית אחרת. במשקים לאומיים של המאה ה 21- ילד שנושר מלימודים ושאינו זוכה לתמיכה או התערבות מקצועית, מחוסר כל אופק תעסוקתי או חברתי הולם ולמעשה נידון לחיי עוני והדרה חברתית. אז האם אנו בתהליך קִדמה או הידרדרות? בשונה ממה שנהוג היה לחשוב בעבר, ואולי בזכות העובדה שהמרחקים מתקצרים והולכים, הקִדמה וההידרדרות אינן כה מרוחקות זו מזו, ולפעמים הן אף דרות זו לצד זו באותה חברה. יש בידינו מספיק נתונים המצביעים על כך שקוטביות זו היא מגמה חזקה ההולכת ומעמיקה, עד כדי כך שהיא נהפכת לסימן היכר של עידננו החדש להרחבה ר’ ; Bartels, 2008 Putnam, 2015 קוטביות זו פוגעת בחברה כמה וכמה פעמים – פעם אחת בשל העובדה הברורה שרבים מאִתנו עדיין מתקשים להתקיים בכבוד ונעדרים הזדמנויות וזכויות אדם בסיסיות, בעוד שרבים אחרים נהנים מפירות הקִדמה; ופעם נוספת משום שכתוצאה מהפער העצום הזה גם תחושת השייכות לחברה הולכת, נשחקת ומתערערת. לבסוף, הקוטביות פוגעת בכולנו משום שאנו נוטים לשכוח כי אנו מתקיימים
    קרא עוד