אז והיום על תהליכי שינוי ואתגרים חברתיים, חינוכיים ותרבותיים בישראל

אז והיום על תהליכי שינוי ואתגרים חברתיים, חינוכיים ותרבותיים בישראל

אז והיום על תהליכי שינוי ואתגרים חברתיים, חינוכיים ותרבותיים בישראל

גיליון 19
נובמבר 2018
  • פתח דבר

    השנה אשלים מציינת שתי אבני דרך משמעותיות במסעה הארגוני. אבן הדרך הראשונה היא סיכום שני עשורים של עשייה מקצועית ענפה ופורייה, שהניבה מאות מיזמים משותפים עם משרדי ממשלה ועם שותפים נוספים מכל המגזרים. פיתוחים אלה תורגמו למודלים מקצועיים, לתפיסות עבודה, למענים ולידע יישומי שהפכו ברבות השנים לנחלתה של מערכת השירותים החברתית של מדינת ישראל. באופן כזה הצליחה אשלים לגעת באלפי ילדים, בני נוער וצעירים במצבי סיכון ובמשפחותיהם ובאנשי המקצוע המטפלים בהם. אבן הדרך השנייה היא ציון עשר שנים לקיומו של כתב העת “עט השדה”. ללא ספק, במהלך תקופה קצרה-יחסית זו הפך “עט השדה” לאחד מסימני ההיכר המובהקים של אשלים בתחום הפיתוח, ההפצה וההנגשה של ידע. מתחילתו נוצר כתב העת למען אנשים ועל ידי אנשים שעשייתם היא שליחותם, במטרה להכיר, ללמוד, לחשוב ולעשות – וכל זאת יחד...
    קרא עוד
  • מבוא

    יום הולדת עגול. בחברה שלנו נהוג לציין ימי הולדת עגולים באופן מיוחד. הם נתפסים כאבני דרך משמעותיות וחשובות לציון, מייצרים אירועים וחגיגות גדולים מיום הולדת "רגיל", אבל הם גם מזמנים הזדמנות לעצירה. לחשיבה, לחשבון נפש ולהתבוננות עמוקה על העשור שהיה ועל העשור שיהיה. בגיליון זה אנו חוגגים שני ימי הולדת "עגולים": האחד הוא 70 שנה למדינת ישראל והשני הוא עשור לכתב העת שלנו, "עט השדה". מובן שאין מקום להשוואה בין שני אירועים אלה, לא מבחינת חשיבותם ולא מבחינת היקפם, אך שניהם זימנו את אותה ההזדמנות: לעצור. להתבונן. לחשוב על שהיה ועל שיהיה ולרצות אולי לעשות דברים מעט אחרת.
    קרא עוד
  • מערכת החינוך הערבי בישראל: תמונת מצב ואתגרי העתיד

    למקורות ביביליוגרפים 
    אבו-עסבה, ח’, פרסקו, ב’ ואבו-נסרה, מ’ (2013). נשירת תלמידים בחינוך הערבי,
    הבדווי והדרוזי: דוח מסכם. משרד החינוך.
    אגבאריה, א’ (2007). החינוך הבלתי פורמלי בחברה הפלסטינית בישראל. בתוך:
    ש’ רומי ומ’ שמידע (עורכים), החינוך הבלתי פורמלי במציאות משתנה (עמ’ 295-314)
    ירושלים: מאגנס.
    אלחאג’, מ’ (1996). חינוך בקרב הערבים בישראל: שליטה ושינוי חברתי.
    ירושלים: מאגנס.
    ארלוזורוב, מ’ (9.1.2016). ילד ערבי שווה תשיעית מילד יהודי, דה מרקר.
    בלס, נ’ (2017). ההישגים הלימודיים של תלמידים ערבים. ירושלים: מרכז טאוב
    לחקר המדיניות החברתית בישראל.
    ג’בארין, י’ ואגבאריה, א’ (2010). חינוך בהמתנה: מדיניות הממשלה ויוזמות
    אזרחיות לקידום החינוך הערבי בישראל. נצרת: דיראסאת, מרכז ערבי
    למשפט ומדיניות.
    גרא, ר’ (עורך) (2016). ספר החברה הערבית בישראל (8): אוכלוסייה, חברה,
    כלכלה. ירושלים: מכון ון ליר.
    הרפז, י’ (2011). מדינה אינה עושה שלום עם אזרחיה. הד החינוך, פברואר, עמ’
    43–38.
    וייס, א’ (2017). תמונת מצב המדינה: תרשימים בנושאי חברה וכלכלה בישראל
    2017 . ירושלים: מרכז טאוב.
    ויניגר, א’ (2015). נתונים על חלוקת תקציב משרד החינוך לבתי-ספר לפי
    מגזרים. ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
    חדאד חאג’ יחיא, נ’ ורודניצקי, א’ (2018). החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית:
    חזון ומעשה. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
    חוק חינוך ממלכתי תשי”ג – 1953 , תיקון מס’ 6, תשס”ד – 2003 . נדלה מתוך:
    פני החברה בישראל: ישראל מאין ולאן? (2013). דוח מס’ 6. הלשכה המרכזית
    לסטטיסטיקה.
    קראקרה אבראהים, א’ (2008). נשירה גלויה וסמויה במערכת החינוך הערבית,
    בתוך: א’ רכס וא’ רודניצקי (עורכים), נוער ערבי בישראל: בין סיכוי לסיכון
    עמ' 55-59) תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תוכנית קונרד אדנאואר
    לשיתוף פעולה יהודי–ערבי.
    רודניצקי, א’ (2014). הערבים אזרחי ישראל בפתח המאה העשרים ואחת. תל
    אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי.
    רודניצקי, א’ (2015). המיעוט הערבי בישראל והשיח על “מדינה יהודית”. ירושלים:
    המכון הישראלי לדמוקרטיה.
    רייטר, י’ וכהן, א’ (עורכים) (2012). אוגדן מידע: החברה הערבית בישראל,
    מהדורה שנייה. נווה אילן: יוזמות קרן אברהם.
    רכס, א’ (2007). דילמות של חינוך בערים מעורבות. בתוך: א’ רכס (עורך), יחד
    אך לחוד: ערים מעורבות בישראל (עמ’ 103-106). אוניברסיטת תל אביב,
    תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי.
    אתר הכנסת: www.knesset.gov.il 
    אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: www.cbs.gov.il 

    מבוא אחד המדדים המקובלים לרמת מודרניזציה ופיתוח של חברה אנושית הוא רמת השכלה. חינוך והשכלה הם אבני דרך משמעותיים בחייו של הפרט, המאפשרים לאדם לממש את יכולותיו, לעצב תפיסת עולם, לבנות מודעות חברתית ולסייע בקבלת החלטות בתחום האישי והמקצועי. הקניית חינוך והשכלה לאוכלוסייה מאפשרת למדינה להשביח את ההון האנושי שלה ולמצות את הפוטנציאל האנושי הטמון בה. מדיניות החינוך בישראל שואפת להקנות ידע ומיומנויות, להרחיב את מעגל הלומדים בכל דרגי החינוך, לצמצם נשירה בקרב תלמידים ולהעלות את רמת ההשכלה בכלל האוכלוסייה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המעודכנים לראשית 2018, האוכלוסייה הערבית מונה כ 1.85- מיליון נפש, מהם כ- 578 אלף ילדים ובני נוער בגילאים 5-18 (מגן חובה ועד סוף כיתה י”ב). שיעורם של ילדים ובני נוער באוכלוסייה הערבית (31%) גבוה מן השיעור המקביל באוכלוסייה היהודית (23%). משקלם של ילדים ובני נוער ערבים בכלל קבוצת הגיל 5-18 (27%) גבוה ממשקלה של האוכלוסייה הערבית בכלל אוכלוסיית המדינה (21%)(אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, www.cbs.gov.il).העובדה שמדובר בפלח אוכלוסייה גדול מקנה משנה חשיבות לנושא החינוך בחברה הערבית...
    קרא עוד
  • הטיפול במשפחות החיות בעוני במחלקות לשירותים חברתיים – התפתחות ושינויים

    למקורות ביביליוגרפים 
    אופק, א’ (2009). דוח מחקר: הערכות לרפורמה במחלקות לשירותים חברתיים.
    ירושלים: משרד הרווחה והשירותים החברתיים, האגף למחקר, תכנון
    והכשרה.
    איגוד העובדים הסוציאליים (2006). קוד האתיקה של העובדים הסוציאליים
    בישראל. נדלה מתוך:
    אנדבלד, מ’, גוטליב ד’, הלר א’ וכראדי, ל’ (2017). דוח ממדי העוני והפערים
    החברתיים – ממדי העוני והפערים החברתיים – דוח שנתי 2016 . ירושלים:
    המוסד לביטוח לאומי.
    הוועדה למלחמה בעוני בישראל (2014). דוח הועדה למלחמה בעוני בישראל
    בראשות מר אלי אלאלוף. ירושלים: משרד העבודה, הרווחה והשירותים
    החברתיים.
    לביא, י’ (2008). דין וחשבון הוועדה לבחינת מדיניות רווחת המשפחה בישראל.
    ירושלים: משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
    מתווה לפיתוח ידע, תורה ופרקטיקה לעבודה עם משפחות החיות בעוני ו/או
    משפחות עם ילדים במצבי סיכון גבוה (2016). ירושלים: משרד העבודה,
    הרווחה והשירותים החברתיים, אשלים ג’וינט ישראל.
    סער-הימן, י’, לביא-אג’אי, מ’ וקרומר-נבו, מ’ (2015). פרקטיקה של עבודה
    סוציאלית מודעת-עוני: נקודת המבט של משתמשות השירותים. ביטחון
     סוציאלי, 101, 39–9.
    קרומר-נבו, מ’ (2017). עבודה סוציאלית מודעת עוני בתכנית מפ”ה )משפחות
    פוגשות הזדמנות(: מושגים, כאבים ותקוות. באר שבע.
    קרומר-נבו, מ’, אטיאס, ע’ ובן־שמאי, א’ (2002). שגרת העבודה עם משפחות
    במצוקה עמוקה בשירותי הרווחה: קווי יסוד לדיון מקצועי. חברה ורווחה, כ”ב
    .221–199 ,(2)
    קרומר-נבו, מ’, וייס-גל, ע’ ומוניקנדם, מ’ (2008). עבודה סוציאלית מודעת לעוני
    .26– מסגרת קונספטואלית להכשרה מקצועית. חברה ורווחה, כ”ח, 1
    Krumer-Nevo, M., Weiss-Gal, I., & Levin, L. (2011). Searching
    for poverty-aware social work: Discourse analysis of job
    descriptions. Journal of Social Policy, 40(2), 313–332.
    Waldegrave, C. (2005). "Just therapy" with families on low incomes.
    Child Welfare, 84, 265–276.

    עוני בישראל מדינת ישראל בולטת בין מדינות המערב בשיעור הגבוה של העניים ובאי-השוויון החברתי. מציאות זו החריפה מאז סוף שנות ה 90- של המאה ה 20- . מדוח העוני לשנת 2016 עולה כי בישראל חיו בעוני 463,300 משפחות שבהן 1,809,200 נפשות, מהן 842,300 ילדים ובני נוער. תחולת העוני של משפחות עמדה בשנה זו על 18.6% (המוסד לביטוח לאומי, 2016 ) מהשוואה עם מדינות ה-OECD עולה כי ישראל מובילה בשיעור העוני הן בקרב נפשות והן בקרב ילדים. מכלל המשפחות החיות בעוני, שיעור המשפחות החיות בעוני מתמשך (משפחות שהכנסותיהן והוצאותיהן נמצאות באופן מתמשך מתחת לקו העוני) עומד על כ -60%...
    קרא עוד
  • 70 שנות אזוריותּ בישראל

    למקורות ביביליוגרפים 
    בן אליא, נ’ (2007). החוליה החסרה: שלטון אזורי בישראל. ירושלים: מכון
    פלורסהיימר למחקרי מדיניות.
    גדות, א’ (24.1.2004). הרשויות המקומיות. פרלמנט, 43 . נדלה ב- 4.5.2018
    מאתר המכון הישראלי לדמוקרטיה:
    חסקין, ג’ (6.10.2013). יהושע חנקין וגאולת אדמות העמק. גילי חסקין-מדריך
    טיולים. נדלה ב- 4.5.2018 מתוך:
    הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (24.4.2018). הרשויות המקומיות בישראל –
    2016 . פרסום מספר 110/2018 . ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
    משרד הפנים. התוכנית להבראת כלכלת ישראל (2003). נדלה ב 15.4.2018-
    מאתר משרד הפנים:
    CHMap/Documents/Gvulot45.pdf]
    עוזיאל, א’ (2015). משילות ושיתוף פעולה אזורי: אתגרים והזדמנויות. ירושלים:
    משרד הפנים, משרד האוצר ואלכא ג’וינט ישראל.
    פורום המומחים לאזוריות (2018 א). סקירת ידע. חוברת 4: תכנון אזורי. ירושלים:
    מכון אלכא למנהיגות וממשל, ג’וינט ישראל.
    פורום המומחים לאזוריות (2018 ב). סקירת ידע. חוברת 5: האזוריות החדשה
    בישראל: המשגת הידע, עיצוב תפיסת והמלצות ליישום. ירושלים: מכון
    אלכא למנהיגות וממשל, ג’וינט ישראל.
    רובינשטיין, א’ (2004). הרשויות המקומיות: בעיות מרכזיות וחלופות לפתרונן.
    ירושלים: הכנסת – מרכז מחקר ומידע.
    ריבלין, ר’ (14.6.2016). דברי נשיא המדינה בכנס הרצליה בבית הנשיא.
    נדלה מאתר בית הנשיא:
    רזין, ע’, וחזן, א’ (2012). הסדרים מוניציפאליים: כיוונים לרפורמה במסגרות
    שלטון וממשל מקומי בישראל. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות.
    שרון, א’ (1951). תכנון פיסי לישראל. ירושלים: הוצאת מדינת ישראל – המדפיס
    הממשלתי.
     
    Jonas, A. (2012). Region and place: Regionalism in question. Progress
    in Human Geography, 36(2), 263–272.
    Massey, D. (1979). In what sense a regional problem? Regional
    studies, 13(2), 233–243.
    OECD (2005). Building Competitive Regions :Strategies and
    Governance. OECD Publishing.
    OECD (2013). OECD Guidelines on Measuring Subjective Well-being.
    OECD Publishing.
    OECD (2016). Framework to Measure Regional and Local Well
    :Being. OECD Publishing. Retrieved from
    html
    "Paasi, A. (2009). The resurgence of the “region” and “regional identity
    Theoretical perspectives and empirical observations on regional
    dynamics in Europe. Review of international Studies, 35(S1), 121–
    146.
    Von Tunzelmann, N. (2009). Regional capabilities and industrial
    (regeneration. In: Farshchi, M., Janne, O., & P. McCann (Eds.
    :Technological Change and Mature Industrial Regions
     & Firms, Knowledge and Policy (pp. 11–28). Cheltenham, UK 
    .Northampton, MA: Edward Elgar
     

    פתיח במרכזו של כנס הרצליה 2016 פותח הנשיא ראובן )רובי( ריבלין בנאום המכונה “ארבעת השבטים” ובו הוא מתאר את החברה הישראלית כפסיפס של ארבעה שבטים – חרדים, ערבים, חילונים ודתיים – המתקרבים זה לזה בגודלם ונמצאים בתחרות זה עם זה על סוגיות יסוד. הנשיא קורא לשותפות בין ארבעת השבטים תוך שמירה על עקרונות של ביטחון, שוויון והוגנות, אחריות משותפת לגורל המדינה ויצירת ישראליות משותפת. הוא מצביע על ארבעה מנועים של שינוי, מערכות חיוניות ליצירת שותפות, שבכוחן לסלול את דרכנו לתקווה ישראלית...
    קרא עוד
  • עסקים חברתיים כחלוצי ההווה והמחר בישראל

    למקורות ביביליוגרפים 
    בן-גוריון, ד’ (1951). חזון ודרך. תל אביב: עם עובד.
    גדרון, ב’ ואבו, ע’ (2014). עסקים חברתיים בישראל. חיפה: אחווה.
    גדרון, ב’, בר, מ’ וכץ, ח’ (2003). המגזר השלישי בישראל: בין מדינת רווחה
    לחברה אזרחית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
    Salamon, L (ed)(2014). The New Frontiers of Philanthropy. Oxford
    .University Press

    מפגש חברתי מנומנם בין כמה סטארטאפיסטים תל-אביביים התעורר לא מזמן לחיים, כאשר לחלל החדר נזרקה שאלה מסקרנת: “האם הרצל היה סטארטאפיסט? ומה לגבי בן-גוריון – האם אפשר לקרוא לו יזם חברתי?”. היזמים בחדר, חלקם כבר עם אקזיט ראשון מאחוריהם, נחלקו בדעותיהם. בעוד חלק ראו בהרצל ובבן-גוריון יזמים חברתיים מהמעלה הראשונה, מתוקף היותם בעלי חזון חברתי-מדיני דיסרפטיבי ביחס למצב הקיים, סברו אחרים כי אין לערבב בין יזמות עסקית למדינאות וחזון חברתי. לצערנו, את הרצל ובן-גוריון עצמם כבר לא ניתן לשאול על כך, אבל ניתוח נקודות מפתח באתוס החלוצי שעליו קמה מדינת ישראל, עשוי להעלות כמה מסקנות מעניינות. לרגל 70 שנה לייסוד מדינת ישראל, ברצוננו לסקור את ההתפתחות של מושג ה”חלוץ” לאורך זמן ולטעון כי החלוציות הישראלית שינתה את פניה מתקופת בן-גוריון ונדמה כי בכל דור ודור קיבלה משמעות אחרת...
    קרא עוד
  • הגיל הרך – הישגים ואתגרים בתחום פיתוח שירותים במדינת ישראל

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז – 2017 . נדלה מתוך:
    http//:fs.knesset.gov.il/20/law_20/lsr.390426_pdf
    הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה (פברואר 2017). רשויות מקומיות בישראל
    2015 – קובץ נתונים לעיבוד (נכון ל -2015)
    OECD (2018). OECD Starting Strong Teaching and Learning
    International Survey.
    ,Rebecca, K. Sayre, A., Devercelli, E., Michelle, J. N., & Wodon
    Q. (2015). Investing in Early Childhood Development: Review
    .of the World Bank’s Recent Experience. The World Bank

    הקדמה היחידה לגיל הרך בג’וינט-אשלים מובילה זה שני עשורים חזון, מודלים חדשניים, תוכניות והכשרות, ובשנים האחרונות גם פיתוח סטנדרטים יחד עם משרדי הממשלה, נציגי אקדמיה וגופים ציבוריים, לקידום נושא הגיל הרך בכלל ובגילי הילדות המוקדמת בפרט. לרגל גיליון 70 שנה זה ערכתי “סיכום מסע” בקרב שותפים, הורים וקובעי מדיניות, כדי לצייר את ההישגים ואת האתגרים העיקריים בתחום פיתוח השירותים לגיל הרך במדינת ישראל. לאורך המאמר שזרתי אמירות משמעותיות שעלו מהשיחות שקיימתי במסגרת מסע זה. מלאכת הפיתוח בתחום הגיל הרך מקיפה שותפים רבים. אני מודה לשותפינו במשרדי הממשלה השונים – במשרד החינוך, במשרד הבריאות, במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, במשרד החקלאות, בביטוח הלאומי, לשותפינו ברשויות המקומיות, במגוון הארגונים ובקרנות, למומחים באקדמיה ולצוות היחידה לגיל הרך בג’וינט-אשלים. תודות למרואיינים למאמר זה ולנועם דרומי. תודה מיוחדת לד”ר רמי סולימני, מנכ”ל ג’וינט-אשלים, איש חזון ומעשה בתחום הגיל הרך במדינת ישראל...
    קרא עוד
  • ממדי תופעת הבריונות בקרב מתבגרים בישראל – תמונה כואבת

    למקורות ביביליוגרפים 
    בוניאל-נסים, מ’ ודולב-כהן, מ’ (2012). ילדים כותבים על קירות: תרבות
    הפייסבוק. עיון ומחקר בהכשרת מורים, 13, 231–207. 
    בזק (2017). החיים בעידן הדיגיטלי: דוח האינטרנט של בזק לשנת 2017
    נדלה מתוך:
    בנבנישתי, ר’, חורי-כסברי, מ’ ואסטור, ר’ (2006). ממצאים מסקר אלימות ארצי-
    התשס”ה. מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית, 23 ,43–34 .
    היימן, ט’, אולניק-שמש, ד’ ועדן, ס’ (2014). דוח מחקר למשרד החינוך: אלימות
    ופגיעות ברשת האינטרנט: מאפיינים, דפוסים, גורמי סיכון וגורמים מגנים
    בקרב ילדים ובני נוער. האוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת בר-אילן.
    הראל-פיש, י’, וולש, ס’, בוניאל-נסים, מ’, דז’אלובסקי, א’, אמית, ש’, טסלר, ר’
    וחביב, ג’ (2013). נוער בישראל: בריאות רווחה נפשית וחברתית, ודפוסי
    התנהגויות סיכון בקרב בני נוער בישראל. דו"ח HBSC ישראל. תוכנית  
    המחקר הבינלאומי על רווחתם ובריאותם של בני נוער, בית הספר לחינוך,
    אוניברסיטת בר-אילן.
    המועצה הלאומית לשלום הילד (2015). השנתון הסטטיסטי “ילדים בישראל
    2015 ” – לקט נתונים.
    ראמ”ה (2011). ניטור רמת האלימות בבתי הספר על-פי דיווחי תלמידים –
    תשע”א ותשס”ט. משרד החינוך.
    ראמ”ה (2014). ניטור רמת האלימות בבתי הספר על-פי דיווחי תלמידים –
    תשע”ג. משרד החינוך.
    רולידר, ע’, לפידות-לפלר, נ’ ולוי, ר’ (2000). תופעת ההצקה בבתי ספר בישראל.
    מכללת עמק יזרעאל.
     
     
    Ang, R. P., Tan, K., & Mansor, A. T. (2011). Normative beliefs about
    aggression as a mediator of narcissistic exploitativeness and
    cyberbullying. Journal of Interpersonal Violence, 26, 2619–2634.
    Atlas, R. S., & Pepler, D. J. (1998). Observations of bullying in the
    classroom. The Journal of Educational Research, 92, 86–99.
    Barry, C. T., Frick, P. J., DeShazo, T. M., McCoy, M. G., Ellis, M 
    Loney, B. R. (2000). The importance of callous-unemotional traits
    for extending the concept of psychopathy to children. Journal of
    Abnormal Psychology, 109, 335–340.
    Benbenishty, R., & Astor, R. A. (2005). School Violence in Context:
    Culture, Neighborhood, Family, School, and Gender. Oxford
    University Press.
    Bolton, J., & Graeve, S. (Eds.). (2005). No Room for Bullies: From the
    Classroom to Cyberspace. Boys Town Press.
    Craig, W. M. & Peple, D. J. (1997). Observations of inter-group
    aggression in the schoolyard. Canadian Journal of School
    Psychology, 2, 41–60.
    de Bruyn, E. H., Cillessen, A. H., & Wissink, I. B. (2010). Associations
    of peer acceptance and perceived popularity with bullying
    and victimization in early adolescence. The Journal of Early
    Adolescence, 30, 543–566.
    Didden, R., Scholte, R. H. J., Korzilius, H., de Moor, J. M. H., Vermeulen
    A., O’Reilly, M., et al. (2009). Cyberbullying among students with
    intellectual and developmental disability in special education
    settings. Developmental Neurorehabilitation, 12, 146–151.
    Fernández, C. M. G., Félix, E. M. R., & Ruiz, R. O. (2015). Explicative
    factors of face-to-face harassment and cyberbullying in a sample
    of primary students. Psicothema, 27, 347–353.
    (Gámez-Guadix, M., Orue, I., Smith, P. K., & Calvete, E. (2013.
    Longitudinal and reciprocal relations of cyberbullying with
    depression, substance use, and problematic internet use among
    adolescents. Journal of Adolescent Health, 53, 446–452.
    Hamer, A. H., & Konijn, E. A. (2015). Adolescents' media exposure may
    increase their cyberbullying behavior: A longitudinal study. Journal
    of Adolescent Health, 56, 203–208.
    (Harper, C. R., Parris, L. N., Henrich, C. C., Varjas, K., & Meyers, J. (2012.
    Peer victimization and school safety: The role of coping
    effectiveness. Journal of School Violence, 11, 267–287.
    Hilton, J. M., Anngela-Cole, L., & Wakita, J. (2010). A cross-cultural
    comparison of factors associated with school bullying in Japan
    and the United States. The Family Journal, 18, 413–422.
    Hinduja, S., & Patchin, J. W. (2008). Cyberbullying: An exploratory
    analysis of factors related to offending and victimization. Deviant
    Behavior, 29, 129–156.
    Hinduja, S., & Patchin, J. W. (2010). Bullying, cyberbullying, and suicide.
    Archives of suicide research, 14, 206–221.
    Kowalski, R. M., & Limber, S. P. (2007). Electronic bullying among
    middle school students. Journal of Adolescent Health, 41, S22–
    S30.
    Kowalski, R. M., Limber, S. P., & Agatston, P. W. (2012). Cyberbullying:
    Bullying in the Digital Age (2nd ed.). Malden, MA: Wiley-Blackwell.
    Kowalski, R. M., Morgan, C. A., & Limber, S. P. (2012). Traditional bullying
    as a potential warning sign of cyberbullying. School Psychology
    International, 33, 505–519.
    Kubiszewski, V., Fontaine, R., Potard, C., & Auzoult, L. (2015). Does
    cyberbullying overlap with school bullying when taking modality
    of involvement into account? Computers in Human Behavior, 43,
    49–57.
    Landstedt, E., & Persson, S. (2014). Bullying, cyberbullying, and mental
    health in young people. Scandinavian Journal of Public Health, 42,
    393–399.
    Lev-Wiesel, R., Sarid, M., & Sternberg, R. (2013). Measuring social peer
    rejection during childhood: Development and validation. Journal
    of Aggression, Maltreatment & Trauma, 22, 482–492.
    Li, Q., Smith, P. K., & Cross, D. (2012). Research into cyberbullying:
    Context. In Q. Li, D. Cross & P. K. Smith (Eds.), Cyberbullying in the
    Global Playground: Research from International Perspectives (pp.
    3–12). West Sussex: Wiley-Blackwell.
    Menesini, E., Camodeca, M., & Nocentini, A. (2010). Bullying among
    siblings: The role of personality and relational variables. British
    Journal of Developmental Psychology, 28, 921–939.
    :Menesini, E., & Nocentini, A. (2012). Peer education intervention
    (Face-to-face versus online. In A. Costabile & B. A. Spears (Eds.,
    The Impact of Technology on Relationships in Educational
    Settings (pp. 139–150). New York, NY: Routledge.
    Menesini, E., Nocentini, A., & Calussi, P. (2011). The measurement of
    cyberbullying: dimensional structure and relative item severity
    and discrimination. Cyberpsychology, Behavior, and Social
    Networking, 14, 267–274.
    Menesini, E., Nocentini, A., & Palladino, B. E. (2012). Empowering
    students against bullying and cyberbullying: Evaluation of an
    Italian peer-led model. International Journal of Conflict and
    Violence, 6, 313–320.
    Menesini, E., Nocentini, A., Palladino, B. E., Frisén, A., Berne, S
    Ortega-Ruiz, R., & Naruskov, K. (2012). Cyberbullying definition
    among adolescents: A comparison across six European countries.
    Cyberpsychology, Behavior, and Social Networking, 15, 455–463
    Mesch, G., & Talmud, I. (2010). Wired Youth: The Social World of
    Adolescence in the Information Age. New York, NY: Routledge
    Monks, C. P., Ortega, R., Robinson, S., & Worlidge, P. (2009). Cyberbullying
    among primary school-aged pupils. Kwartalnik Pedagogiczny, 4,
    167–181.
    Nansel, T. R., Overpeck, M., Pilla, M., Ruan, W. J., Simons-Morton. B
    & Scheidt (2001). Bullying behavior among U.S. Youth: Prevalence
    and association with psychosocial adjustment. American Medical
    Association, 285, 2094–2100.
    :Olweus, D. (1991). Bully/victim problems among schoolchildren
    Basic facts and effects of a school based intervention program.
    The Development and Treatment of Childhood Aggression, 17,
    411–448.
    Olweus, D. (1993). Bullying at School: What we Know and what we Can
    do. Cambridge, MA: Blackwell.
    Olweus, D. (2012). Cyberbullying: An overrated phenomenon? European
    Journal of Developmental Psychology, 9, 520–538.
    Ortega-Ruiz, R., Del Rey, R., & Casas, J. A. (2012). Knowing, building
    and living together on internet and social networks: The conred
    cyberbullying prevention program. International Journal of Conflict
    and Violence, 6, 302–312.
    :Patchin, J. W., & Hinduja, S. (2006). Bullies move beyond the schoolyard
    A preliminary look at cyberbullying. Youth Violence Juvenile
    Justice, 4, 148–169.
    Patchin, J. W., & Hinduja, S. (2012). Cyberbullying: An update and
    (synthesis of the research. In J. W. Patchin, & S. Hinduja (Eds.,
    Cyberbullying Prevention and Response: Expert Perspectives (pp
    13–35). New York, NY: Routledge.
    Paul, S., Smith, P. K., & Blumberg, H. H. (2012). Revisiting cyberbullying
    in schools using the quality circle approach. School Psychology
    International, 33, 492–504.
    Perren, S., Corcoran, L., Cowie, H., Dehue, F., Mc Guckin, C., Sevcikova
    A., & Völlink, T. (2012). Tackling cyberbullying: Review of empirical
    evidence regarding successful responses by students, parents, and
    schools. International Journal of Conflict and Violence, 6, 283–292.
    Schargel, F. P. (2014). Creating Safe Schools. Routledge, NY: New
    York.
    (Schultze-Krumbholz, A., Jäkel, A., Schultze, M., & Scheithauer, H. (2012.
    Emotional and behavioural problems in the context of
    cyberbullying: A longitudinal study among German adolescents.
    Emotional and Behavioural Difficulties, 17, 329–345.
    Smith, P. K. (2012). Cyberbullying and cyber aggression. In S. R. Jimerson,
    A. B. Nickerson, M. J. Mayer, & M. J. Furlong (Eds.), Handbook of
    School Violence and School Safety: International Research and
    Practice (2nd ed.) (pp. 93–103). New York, NY: Routledge.
    Smith, P. K. (2015). The nature of cyberbullying and what we can do
    about it. Journal of Research in Special Educational Needs, 15,
    176–184.
    Smith, P. K., Mahdavi, J., Carvalho, M., Fisher, S., Russell, S., & Tippett,
    N. (2008). Cyberbullying: Its nature and impact in secondary school
    pupils. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 49, 376–385.
    Steinberg, L. (2005). Cognitive and affective development in adolescence.
    Trends in Cognitive Sciences, 9, 69–74.
    Sticca, F., Ruggieri, S., Alsaker, F., & Perren, S. (2013). Longitudinal risk
    factors for cyberbullying in adolescence. Journal of Community &
    Applied Social Psychology, 23, 52–67.
    Ttofi, M. M., Farrington, D. P., Losel, F., & Locber, R. (2011). Predictive
    efficiency of school bullying versus later offending: A systematic
    meta-analytic review of longitudinal studies. Criminal Behaviour
    and Mental Health, 21, 80–89.
    Varjas, K., Henrich, C. C., & Meyers, J. (2009). Urban middle school
    students' perceptions of bullying, cyberbullying, and school safety.
    Journal of School Violence, 8, 159–176.
    Viding, E., Simmonds, E., Petrides, K. V., & Frederickson, N. (2009). The
    contribution of callous-unemotional traits and conduct problems
    to bullying in early adolescence. Journal of Child Psychology and
    Psychiatry, 50, 471–481.
    Völlink, T., Bolman, C. A., Dehue, F., & Jacobs, N. C. (2013). Coping
    with cyberbullying: Differences between victims, bully-victims and
    children not involved in bullying. Journal of Community & Applied
    Social Psychology, 23, 7–24.
    Whittaker, E., & Kowalski, R. M. (2015). Cyberbullying via social media.
    Journal of School Violence, 14, 11–29.
    Williams, R. W., & Guerra, N. G. (2007). Prevalence and predictors of
    internet bullying. Journal of Adolescent Health, 41, 14–21.
    Ybarra, M. L., Mitchell, K. J., Wolak, J., & Finkelhor, D. (2006). Examining
    characteristics and associated distress related to internet
    harassment: Findings from the second youth internet safety
    survey. Journal of the American Academy of Pediatrics, 118, 1169–
    1177.
    You, S., & Lim, S. A. (2016). Longitudinal predictors of cyberbullying
    perpetration: Evidence from Korean middle school students.
    Personality and Individual Differences, 89, 172–176.
    Zeira, A., Benbenishty, R., & Astor, R.A. (2003). School violence in Israel:
    Findings of a national survey. Social Work, 48, 471–483.
     
     

    תקציר תופעת הבריונות היא רחבת היקפים. מחקרים מבחינים בין בריונות פיזית, בריונות מילולית ובריונות עקיפה. כיום יש להבחין גם בין בריונות המתקיימת במרחב פיזי לבין זו המתרחשת במרחב הווירטואלי. במאמר הנוכחי נציג תחילה סקירה של שכיחות התופעה בקרב מתבגרים, בארץ ובעולם משנות האלפיים ואילך. התמונה המצטיירת מתוך המחקרים משקפת מציאות רוויית הצקה ואלימות. יש הבדלים בממצאים השונים, שניתן לייחסם, בין השאר, לשונוּת בשאלונים ולדיווח על תדירות שונה. כמו כן, בסקירה ניתן לראות כי דמותו של המעורב בבריונות נגזרת, בין היתר, משיוכו המגדרי ומגילו...
    קרא עוד
  • שירותי פנאי לילדים ולבני נוער עם מוגבלות: מחקירת המצוי להכרת הרצוי

    למקורות ביביליוגרפים 

    מקורות

    גילור, א’, קליבנסקי, ח’ וכפיר, ד’ (2015). פעילויות פנאי של נוער עם מוגבלויות
    – תמונת מצב בישראל. מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית,  כ”ג(42),79–61. 
    דו”ח הוועדה לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות (1997).
    ירושלים. נדלה מתוך:https://goo.gl/Tqf3qR. 
    היוש, ט’ (2007). הלכו לחפש אתונות ומצאו מלוכה: מוטיבציות לצריכה של “פנאי
    רציני” ומשמעותן בחברה בת-זמננו. עבודה לתואר “דוקטור לפילוסופיה”.
    אוניברסיטת חיפה.
    היוש, ט’, ווגל, ג’ וגינדי, ש’ (2010). “סל-גל״ – לשילוב בני נוער עם וללא מוגבלויות
    במשחק כדורסל בכיסאות גלגלים. ירושלים: המוסד לביטוח לאומי מינהל
    המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים.
    ורנר, ש’ וגלאור ש’ (2013) מדד ההכללה (iInclusion) של אנשים עם מוגבלות 
    שכלית בחברה הישראלית. תל אביב: אקי”ם. נדלה מתוך:
    יאיר, ג’ (2006). מחוויות מפתח לנקודות מפנה: על עוצמת ההשפעה החינוכית
    (עמ’ 193-214). בני ברק: ספריית הפועלים–הקיבוץ המאוחד. – 
    כהן, א’ (2008). בדיקת הקשר בין אווירה משפחתית ותקווה הורית להשתתפותם
    של ילדים ומתבגרים עם פיגור שכלי בגילי 10-21 . עבודת גמר לתואר 
    “מוסמך”, החוג לרפוי בעיסוק אוניברסיטת תל-אביב.
    ליבליך, ע’, תובל-משיח ר’ וזילבר, ת’ (2010). בין השלם לחלקיו, ובין תוכן לצורה.
    בתוך ל’ קסן ומ’ קרומר-נבו (עורכות), שיטות לניתוח נתונים איכותניים (עמ’ 21-42)
    באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
    קובי, ק’, בועז, מ’ וזייגר-קובר, מ’ (2016). “כנפיים של קרמבו”: מודל לשילוב –
    מתפיסה חינוכית לגישה מקצועית, עט השדה, 17, 162–148.
    קליבנסקי, ח’ (2016). שילוב ‘האחר’: שילוב חניכים עם צרכים מיוחדים בתנועת
     הצופים, סוגיות בחינוך מיוחד ושיקום, 28 ,72–52 .
    רייטר, ש’, טלמור, ר’ והוצלר, י’ (2004). פעילות גופנית מכלילה. ירושלים: המוסד
    לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון.
    שקדי, א’ (2003). מלים המנסות לגעת: מחקר איכותני – תיאוריה ויישום. תל
    אביב: רמות.
    Anaby, D., Hand, C., Bradley, L., Direzze, B., Forhan, M., Digiacomo
    A., Law, M. et al. (2013). The effect of the environment on
    participation of children and youth with disabilities: A scoping
    review. Disability and Rehabilitation, 35(19), 1589–1598. DOI:
    10.3109/09638288.2012.748840.
    Badia, M., Orgaz, B. M., Verdugo, M. A., Ullán, A. M., & Martínez, M
    M. (2011). Personal factors and perceived barriers to participation
    in leisure activities for young and adults with developmental
    disabilities. Research in Developmental Disabilities, 32(6), 2055
    2063. DOI: 10.1016/j.ridd.2011.08.007.
    Beresford, B. (1994). Resources and strategies: How parents cope
    with the care of a disabled child. Journal of Child Psychology
    and Psychiatry, 35, 171–209. DOI: 10.1111/j.1469-7610.1994
    tb01136.x.
    Bosse, I. K., & Westermann, I. (2016). Inclusive leisure activities
    Necessary skills for professionals. An exploratory study
    International Journal of Technology and Inclusive Education
    IJTIE), 5(1), 794–802).
    Buttimer, J., & Tierney, E. (2005). Patterns of leisure participation
    among adolescents with a mild intellectual disability. Journal of
    Intellectual Disabilities, 9(1), 25–42
    Bult, M. K., Verschuren, O., Jongmans, M. J., Lindman, E., & Ketelaar
    M. (2011). What influences participation in leisure activities of
    children and youth with physical disabilities? A systematic review
    :Research in Developmental Disabilities, 32(5), 1521–1529. DOI
    10.1016/j.ridd.2011.01.045.
    Dahan-Oliel, N., Shikako-Thomas, K., & Majnemer, A. (2012). Quality of
    life and leisure participation in children with neuro-developmental
    disabilities: A thematic analysis of the literature. Quality of Life
    Research, 21, 427–439. DOI: 10.1007/s11136-011-0063-9
    ECOSOC (2005). Further Promotion of Equalization of Opportunities
    by, for and with Persons with Disabilities and Protection of their
    :Human Rights. Retrieved from
    Engel-Yeger, B., Jarus, T., Anaby, D., & Law, M. (2009). Differences
    in patterns of participation between youths with cerebral palsy
    and typically developing peers. American Journal of Occupational
    .Therapy, 63(1), 96–104
    European Commission (2010). The Specific Risks of Discrimination
    against Persons in Situations of Major Dependence or with
    Complex Needs. Brussels. Retrieved from: http://ec.europa.eu
    danmark/documents/alle_emner/sociale/101115_bilag_en.pdf
    Garton, A. F., Harvey, R., & Price, C. (2004). The influence of perceived
    family environment on adolescent leisure participation. Australian
    .Journal of Psychology, 56(1), 18–24
    :Hitchcock, G., & Hughes, D. (1989). Research and the Teacher
    ,Qualitative Introduction to School Based Research. London
    .Routledge
    .(Jarus, T., Lourie-Gelberg, Y., Engel-Yeger, B., & Bart, O. (2011
    Participation patterns of school-aged children with and without
    .DCD. Research in Developmental Disabilities, 32(4), 1323–1331
    .DOI: 10.1016/j.ridd.2011.01.033; 10.1016/j.ridd.2011.01.033
    Kampert, A. L., & Goreczny, A. J. (2007). Community involvement and
    socialization among individuals with mental retardation. Research
    .in Developmental Disabilities, 28, 278–286
     & King, G., Law, M., King, S., Hurley, P., Hanna, S., Kertoy, M
    Rosenbaum, P. (2007). Measuring children’s participation in
    recreation and leisure activities: Construct validation of the CAPE
    :and PAC. Child: Care, Health and Development, 33(1), 28–39. DOI
    10.1111/j.1365-2214.2006.00613.x.
    King, G., Law, M., Hanna, S., King, S., Hurley, P., Rosenbaum, P., Kertoy
    M., & Petrenchik, T. (2006). Predictors of leisure and recreation
    participation with children with physical disabilities: A structural
    234-equation modeling analysis. Children’s Health Care, 35(3), 209
    . DOI: 10.1207/s15326888chc3503_2.
    Mahoney, J. L., Larson, R. W., Eccles, J. S., & Lord, H. (2005). Organized
    activities as developmental contexts for children and adolescents.
    In J. L. Mahoney, R. W. Larson & J. S. Eccles (Eds.). Organized
    Activities as Contexts of Development: Extracurricular
    (22-3.Activities, After School and Community Programs (pp
     Mahwah, New Jersey: Lawrence Erlbaum Associates
    .DOI: 10.4324/9781410612748
    :Majnemer, A. (2009). Promoting participation in leisure activities
    Expanding role for pediatric therapists. Physical & Occupational
    .Therapy in Pediatrics, 29, 1–5
    Meyers, L., Davis-Jones, C. S., & Botting, N. (2011). “A place where
    I can be me”: A role for social and leisure provision to support
    young people with language impairment. International Journal of
    :Language and Communication Disorders, 46(6), 739–750. DOI
    10.1111/j.1460-6984.2011.00048.x
    Miller, K. D., Schleien, S. J., & Bowens, F. (2010). Support staff as an
    essential component of inclusive recreation services. Therapeutic
    Recreation Journal, 44, 35–49.
    Piskur, B., Beurskens, A. J., Jongmans, M. J., Ketelaar, M., & Smeets, R.
    J. (2015). What do parents need to enhance participation of their
    school-aged child with a physical disability? A Cross-Sectional
    ,Study in the Netherlands. Child: Care, Health and Development
    41, 84–92.
    Raymore, L. A. (2002). Facilitators to Leisure. Quality of Life Research
    34(1), 37–51.
    Schleien S. J., Miller, K. D., Walton, G., & Pruett, S. (2014). Parent
    perspectives of barriers to child participation in recreational
    activities. Therapeutic Recreation Journal, 48(1), 61–73.
    Seidman, I. E. (1991). Interviewing as Qualitative Research: A Guide
    :for Researchers in Education and the Social Sciences. New York
    Teachers College Press.
    Shields, N., & Synnot, A. (2016). Perceived barriers and facilitators
    to participation in physical activity for children with disability: A
    -qualitative study. BMC Pediatrics 16(1): 9. DOI: 10.1186/s12887
    016-0544-7.
    Soffer, M., & Almog-Bar, M. (2016). Therapy or human right? the
    meaning of recreation for children and youth with disabilities in the
    ,Krembo Wings” youth Movement. Disability and Health Journal"
    9(3), 399–405. DOI: 10.1016/j.dhjo.2016.04.001
    Solish, A., Perry, A., & Minnes, P. (2009). Participation of children
    with and without disabilities in social, recreational, and leisure
    ,activities. Journal of Applied Research in Intellectual Disabilities
    23, 226–236.
    ,Stake, R. E. (1995). The Art of Case Study Research. Thousand Oaks
    .CA: Sage Publications
    Stebbins, R. A. (1997). Casual leisure: A conceptual statement. Leisure
    .Studies, 16, 17–25. DOI: 10.1080/026143697375485
    Stebbins, R. A. (2007). Serious Leisure: A Perspective for our Time.
    New Brunswick, New Jersey: Transaction.
    :Strauss, A., & Corbin, J. (1990). Basics of Qualitative Research
    Grounded Theory Procedures and Techniques. Newbury
    .Park, CA: Sage
    .Tonkin, B. L., Ogilvie, B. D., Greenwood, S. A., Law, M. C., & Anaby, D
    R. (2014). The participation of children and youth with disabilities
    in activities outside of school: A scoping review. The Canadian
    Journal of Occupational Therapy, 81(4), 226–236.
    ,.Whiteneck, G. G., Harrison-Felix, C. L., Mellick, D. C., Brooks, C. A
    Charlifue, S. B., & Gerhart, K. A. (2004). Quantifying environmental
    factors: A measure of physical, attitudinal, service, productivity, and
    policy barriers. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation
    85, 1,324–1,335. Retrieved from: http://www.archives-pmr.org/
    article/S0003-9993(04)00007-3/pdf.
    Wilhite, B., Martin, D., & Shank, J. (2016). Facilitating physical
    activity among adults with disabilities. Therapeutic Recreation
    Journal, 50(1), 33–54.
    (WLRA World Leisure & Recreation Association (Organization
    (2001). World leisure and recreation association international
    position statement on leisure education and populations
    of special needs. Leisure Sciences, 23(4), 293–297. DOI:
    10.1080/01490400152809133.
     

    הידע המחקרי הקיים בתחום הפנאי לילדים ולנוער עם מוגבלות בעולם הוא מועט, ובישראל – עוד פחות. הפנאי, למדנו מן הספרות (היוש, 2007 ; יאיר, Stebbins, 1997, 2007 ;2006) הוא רכיב חשוב באיכות החיים של כל פרט. להשתתפות בפעילויות פנאי תרומה בהקשר אישי וחברתי בתחומי חיים שונים, כגון פיתוח מיומנויות אישיות, קשרי חברוּת, שיפור הדימוי העצמי ותחושת מסוגלות, כישורים חברתיים, הנאה ועוד. על אחת כמה וכמה, חשיבותו רבה עבור אוכלוסייה החווה קשיים רבים ומורכבים בהשתתפות בפעילויות פנאי קיימות. מן הספרות עולה כי במדינות רבות בעולם הולך ומתפתח העיסוק בפנאי של אוכלוסיית הילדים והנוער עם מוגבלות ומשמעותו החינוכית-חברתית מעמיקה. למרות זאת, כאמור, בישראל הנושא נחקר אך מעט. כנשות חינוך ביקשנו ללמוד על התחום בכלל ובישראל בפרט במטרה לתרום לא רק לידע, אלא גם לעשייה שיש לגזור ממנו. יתר על כן, מצאנו עצמנו שוקדות על כתיבת שורות אלה כאשר ברקע מאבקם המתמשך של הנכים בישראל למול קובעי המדיניות, מה שמגביר את החשיבות של העלאת המודעות לנושא ואת הצורך בקביעת מדיניות...
    קרא עוד
  • מעורבות הורים בלימודי ילדיהם בהקשר הבית-ספרי: הֶקשרים היסטוריים וחברתיים- תרבותיים בישראל ומבט קדימה

    למקורות ביביליוגרפים 
    אדלר, ח’ וסבר, ר’ (1984). סיכוי ורקע: קווים לניתוח ולתכנון טיפוח החינוך.
    ירושלים: המכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית בירושלים.
    דולב, ט’ ובן רבי, ד’ (2002). האמנה בדבר זכויות הילד: עקרונות ויישומם בישראל.
    ביטחון סוציאלי, 63, 131-153.
    נוי, ב’ (2017). שלושה לטנגו: יחסי הורים – בית ספר בראייה היסטורית וסוציולוגית.
    שותפים: על יחסי הורים–בית ספר (עמ' 7-16). ירושלים: מכון אבני ראשה. 
    נדלה מתוך:
    three_to_tango.aspx
     סבירסקי, ש’ (2009). מה לחינוך ולתקציב המדינה? אלפיים, 34 ,42–19.
    עפרים, י’ (2014). דרכי הקשר האפשריות בין הורים לבית הספר של ילדים
    והשפעתן על התלמיד המתבגר, סקירה מוזמנת כחומר רקע לעבודת
    הוועדה “בין בית ספר למשפחה: קשרי מורים-הורים בסביבה משתנה”,
    היזמה למחקר יישומי בחינוך. מתוך האתר ליזמה למחקר ישומי בחינוך.
    נדלה מתוך:
    פייטלסון, ד’ (1969). בית-הספר ובית ההורים. ירושלים: משרד החינוך והתרבות.
    פלד, א’ (1976). החינוך בישראל בשנות השמונים. ירושלים: משרד החינוך
    והתרבות.
    פלטי, ג׳ (2014). השלכות המרחק התרבותי והחברתי בין בית הספר להורים
    על הקשרים שבין ההורים לבית הספר ועל התפוקות החינוכיות של ילדים
    ומתבגרים. , סקירה מוזמנת כחומר רקע לעבודת הוועדה “בין בית ספר
    למשפחה: קשרי מורים-הורים בסביבה משתנה”, היזמה למחקר יישומי
    בחינוך. מתוך האתר ליזמה למחקר ישומי בחינוך. נדלה מתוך:
    פרידמן, י’ (1990). בית הספר הקהילתי: תאוריה ומעשה. ירושלים: מאגנס,
    האוניברסיטה העברית בירושלים ומכון סאלד.
    פרידמן, י’ (2010). יחסי בית ספר הורים בישראל: חומר רקע עבודת היזמה
    למחקר יישומי בחינוך. נדלה מתוך:
    פרידמן, י’ (2011). יחסי בית-ספר–הורים בישראל. עיונים במינהל ובארגון החינוך,
    .267–237 ,32
    רבינוביץ’, מ’ (2017). שילוב תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. מוגש
    לוועדה לזכויות הילד. אתר הכנסת. מרכז המחקר והמידע. נדלה מתוך:
    רואר–סטריאר, ד’ (2010). יחסי משפחה-מסגרת חינוך בראייה רב-תרבותית.
    אתר היזמה למחקר יישומי בחינוך – חומרי רקע. נדלה מתוך:
    שכטמן, צ׳ ובושריאן, ע׳ (עורכים) (2015). בין הורים למורים בחינוך העל-יסודי,
    ירושלים, היזמה למחקר יישומי בחינוך. ירושלים, האקדמיה הלאומית
    הישראלית למדעים.
     
    ?Auerbach, S. (2012). Introduction: Why leadership for Partnerships
    in: School Leadership for Authentic Family and Community
    Partnerships (pp. 15–21). Routledge.
    Bar-Yosef, R. W. (2001). Children of two cultures: Immigrant children
    from Ethiopia in Israel. Journal of Comparative Family Studies,
    32(2), 231–246.
    Carter, R., & Wojtkiewicz, R. (2000). Parental involvement with
    ?adolescents' education: Do daughters or sons get more help
    Adolescence, 35(137), 29–44.
    Carter ,R & ,.Wojtkiewicz ,R .(2000) .Parental involvement with
    adolescents ’education :Do daughters or sons get more help?
    Adolescence.44–29 ,(137)35 ,
    Combs-Orme, E., Wilson, E., Cain, D., & Page, T. (2003). Contextbased
    parenting in infancy: Background and conceptual issues.
    Adolescent Social Work, 20(6), 437–472
    Day, R., & Padilla-Walker, L. (2009). Mother and father
    connectedness and involvement during early adolescence. Journal
    of Family Psychology, 23(6), 900–904.
    Desforges, C., & Abouchaar, A. (2002). The Impact of Parental
    Involvement, Parental Support and Family Education on Pupil
    Achievements and Adjustment: A Literature Review. Nottingham:
    Queen’s Printer.
    Epstein, J. (1987). Parent involvement what research says to
    administrators. Education and Urban Society, 19(2), 119–136.
    Epstein, J. (1992). School and Family Partnerships. Report No. 6.
    Baltimore: Center On Families, Communities, Schools, And
    Children’s Learning, Publications, The Johns Hopkins University.
    Epstein, J. (2011) School, Family, and Community Partnerships.
    Boulder: Westview Press.
    Fan, W., & Williams, C. (2010). The effects of parental involvement
    on students’ academic self-efficacy, engagement and intrinsic
    motivation. Educational Psychology, 30(1), 53–74.
    Goodwin, B. (2017). The power of parental expectations. Educational
    Leadership, 75(1), 80–81. Retrieved from:
    sept17/vol75/num01/The-Power-of-Parental-Expectations.aspx
    Henderson, A., & Mapp, K. (2002). A New Wave of Evidence the
    Impact of School, Family, and Community Connections on Student
    Achievement. Austin: National Center for Family and Community
    Connections with Schools.
    Hill, N. (2010). Culturally-based worldviews, family processes, and
    (family-school interactions. In S. Christenson & A. Reschly (Eds.
    Handbook of School-Family Partnerships (pp. 101–127). New
    York: Routledge.
    Hill, N., & Tyson, D. (2009). Parental involvement in middle school:
    A meta-analytic assessment of the strategies that promote
    achievement. Developmental Psychology, 45(3), 740–755.
    Hoover-Dempsey, K., & Sandler, H. (1997). Why do parents become
    involved in their children’s education? Review of Educational
    Research, 67(1), 3–42.
    Fisher, Y. (2016). Multi-dimensional perception of parental involvement.
    Universal Journal of Educational Research, 4(2), 457–463.
    Jaynes, W. H. (2010). The salience of the subtle aspects of parental
    involvement and encouraging that involvement implication for
    school-based programs. Teachers College Record, 112(3), 747–
    774.
    Joussemet, M., Landry, R., & Koestner, R. (2008). A self-determination
    theory perspective on parenting. Canadian Psychology, 49, 194–
    200.
    Lee, J. S., & Bowen, N. K. (2006). Parent involvement, cultural capital,
    and the achievement gap among elementary school children.
    American Educational Research Journal, 43(2), 193–218.
    (Moroni ,S ,.Dumont ,H ,.Trautwein ,H ,.Niggli ,A & ,.Baeriswy ,F.(2015.
    The need to distinguish between quantity and quality in research
    on parental involvement :the example of parental help with
    homework .The Journal of Educational Research, 108(5), 417–431.
    Pomerantz, E., Moorman, E., & Litwack, S. (2007). The how, whom,
    and why of parents’ involvement in children’s academic lives:
    More is not always better. Review of Educational Research, 77,
    373–410.
    Reschly, A., & Christenson, S. (2012). Moving from ‘’Context Matters’’
    to engaged partnerships with families. Journal of Educational and
    Psychological Consultation, 22, 62–78.
    Robinson, K., & Harris, A. (2014). The Broken Compass. London:
    Harvard University Press.
    Seginer, R. (2006). Parents’ educational involvement: A developmental
    ecology perspective. Parenting, 6(1), 1–48.
    Slowiaczek, M., & Grolnick, W. (1994). Parents’ involvement in
    children’s schooling: A multidimensional conceptualization and
    motivational model. Child Development, 65(1), 237–252.
     

    הקדמה מערכת החינוך בישראל מתמודדת בשנים אלו עם שתי תופעות הפוכות של מעורבות הורית בבית הספר – מצד אחד הורים המעורבים באופן אינטנסיבי בנעשה בבית הספר מתוך מטרה לשנות את התנהלותו; ומצד אחר – הורים, בדרך כלל מקבוצות מיעוט תרבותי, עולים חדשים או ממעמד סוציו-אקונומי נמוך שקולם לא נשמע בבית הספר כלל והמורים מתקשים להיות איתם בקשר פרו-אקטיבי. מטרת המאמר היא להציג את סוגיית מעורבות ההורים לאורך השנים ומתוך ההקשרים ההיסטוריים, כדי להבהיר שיש כיום הזדמנויות לבניית קשרים משמעותיים בין המשפחות לבתי הספר. הזדמנויות אלו שואבות את כוחן מהתפתחות התפיסות לגבי קשרי משפחה–בית ספר, ומבטאות הסתמכות על המגוון התרבותי ועל מקומם המתאים של כל המעורבים בברית החינוכית – ההורים, בית הספר והתלמידים...
    קרא עוד
  • פרספקטיבה אקולוגית להתערבות מקצועית עם צעירים, הוריהם ומשפחתם בתוכנית “בשבילי”

    למקורות ביביליוגרפים 
    אמיתי, ג’, רענן, ר’, כהאן-סטרבצ’ינסקי, פ’ וריבקין, ד’ (2011). מעבר לבגרות
    בקרב אוכלוסיות במצבי סיכון: צרכים והתערבויות. תכנון אסטרטגי: מגמות
    וכיווני פעולה (עמ’ 95-144). ירושלים: ג’וינט-אשלים. 
    הישראלי, א’ וילמה, ש’ (2005). צעירים תקצירי מאמרים, מחקרים ותוכניות
    בנושאי צעירים בגילאי 18-30 בישראל ובעולם. ירושלים: ג’וינט ישראל ואגף 
    שילוב עולים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד החינוך, משרד
    הבינוי והשיכון והמשרד לקליטת עלייה.
    זעירא, ע’, בנבנישתי, ר’ ורפאלי, ת’ (2012). צעירים מגיעים בתהליכי מעבר
    לבגרות: צרכים, שירותים ומדיניות. דו”ח מחקר מסכם. רמת גן: בית הספר
    לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר-אילן.
    לבל, ש’ (2008). מדיניות צעירים בישראל. נייר מדיניות מסכם עבור קרן גנדיר.
    האוניברסיטה העברית בירושלים: בית הספר למדיניות ציבורית.
    פסטה-שוברט, ע’ (2014). לווינסקי כמשל: ההבדל בין מה שנעלם למה שאבד
    בחיי נערות המוגדרות חסרות עורף משפחתי. עט השדה, 14, 75-51.
    פסטה-שוברט, ע’ (2015). תנו לי נקודת אחיזה, ואזיז את העולם ממקומו:
    הנעה לקידום שינוי משמעותי ובן-קיימה עבור צעירים במצבי סיכון בגישת
    הקולקטיב אימפקט. עט השדה, 16 , עמ’ 28-47
    צינמון, ר”ג (בדפוס). תהליכי התפתחות קריירה של צעירים: היבטים תיאורטיים
    ומעשיים.
    צינמון, ר”ג, ריץ, י’ וגרוס-ספקטור, מ’ (2012). דפוסי חקירה בבגרות הצעירה.
    המקרה של צעירים ישראלים. דוח מחקר מסכם.
    קטן, י’ (2009). צעירים בישראל – בעיות, צרכים ושירותים: תמונת מצב ומבט
    לעתיד. ירושלים: משרד הרווחה, אגף בכיר למחקר, תכנון והכשרה.
    קציר, ז’ (2007). ילדים והורים במרכז: סוגיות מקצועיות בעבודת מרכזי ילדים–
    הורים. ירושלים: השירות ילד ונוער, ג’וינט ישראל – אשלים, העמותה לתכנון
    ולפיתוח שירותים לילדים ובני נוער בסיכון ומשפחותיהם.
    שולחן של”מ (2013). צעירים: שולחנות למידה ופיתוח משותפים. ירושלים:
    ג’וינט-אשלים.
     
    Arnett, J. J. (2004). Emerging Adulthood: The Winding Road from the
    Late Teens through the Twenties. Oxford University Press.
    Arnett, J. J. (2006). Emerging adulthood: Understanding the new way
    of coming of age. Emerging adults in America: Coming of Age in
    the 21st Century, 22, 3–19.
    Astin, H. S. (1984). The meaning of work in women’s lives a sociopsychological
    model of career choice and work behavior. The
    Counseling Psychologist, 12(4), 117–126.
    ,Baumrind, D. (1989). Rearing competent children. In W. Damon) Ed,.
    Child Development Today and Tomorrow (pp. 349–378). San
    Francisco: Jossey-Bass.
    Blustein, D. L. (1997). A context‐rich perspective of career exploration
    (across the life roles. The Career Development Quarterly, 45(3,
    260–274.
    Bronfenbrenner, U. (1979). The Ecology of Human Development
    Cambridge. MA: Harvard.
    Bronfenbrenner, U. (1986). Ecology of the family as a context for
    human development: Research perspectives. Developmental
    Psychology, 22(6), 723.
    Cinamon, R. G., & Dan, O. (2010). Parents attitudes toward career
    education in kindergarten: A mixed method study. Journal of
    Career Development, 37, 519–540.
    Cinamon, R. G., & Hasson, I. (2009). Facing the future: Barriers and
    resources in work and family plans of at-risk Israeli youths. Youth
    and Society, 40, 502–525.
    Farnill, D. (1986). Perceptions of parental responsibilities for child
    rearing and children’s career development. Australian Journal of
    Sex, Marriage and Family, 7(4), 207–216.
    Fuligni, A. J., & Pedersen, S. (2002). Family obligation and the transition
    to young adulthood. Developmental Psychology, 38(5), 856.
    Noack, P., & Buhl, H. M. (2005). Relations with parents and friends
    during adolescence and early adulthood. Marriage & Family
    Review, 36(3–4), 31–51.
    Nurmi, J. E. (1991). How do adolescents see their future? A review of the
    development of future orientation and planning. Developmental
    Review, 11(1), 1–59.
    Olson, D. H., & Gorall, D. M. (2003). Normal Family Processes: Growing
    Diversity and Complexity. New York: The Guilford Press.
    Parra, A., Oliva, A., & Reina, M. D. C. (2015). Family relationships from
    adolescence to emerging adulthood: A longitudinal study. Journal
    of Family Issues, 36(14), 2002–2020.
    Steinberg, L. (1990). Autonomy, conflict, and harmony in the family
    relationship. In S. S. Feldman & G. R. Elliott (Eds.), At the Threshold:
    The Developing adolescent (pp. 255–276). Cambridge, Ma: Harvard
    University Press.
    Young, R. A. (1994). Helping adolescents with career development:
    The active role of parents. The Career Development Quarterly,
    42(3), 195–203.
    Zilbach, J. J., (1986). Young Children in Family Therapy. Northvale
    New Jersey: Jason Aronson.
     

    בגרות בהתהוות – הרקע להקמת תוכנית “בשבילי” שינויים חברתיים וכלכליים המתרחשים בעולם המערבי יצרו מצב שבו צעירים רבים במדינות מערביות ומתועשות דוחים את מחויבויותיהם להקמת משפחה ולהתבססות מקצועית לשלהי שנות ה 20- של חייהם. נוכח שינויים אלה חוקרים מסוימים טוענים להיווצרותו של שלב חיים שאורכו בין חמש לעשר שנים, משלהי שנות העשרֶה ועד ראשית שנות ה 30...
    קרא עוד
  • המפתח להצלחה בעולם התעסוקה החדש: פיתוח יכולת למידה עצמית דיגיטלית

    למקורות ביביליוגרפים 
     אתר קמפוס:
    המכון הישראלי לדמוקרטיה (2017). היערכות לשוק התעסוקה העתידי – דוח
    ביניים. יוני. נדלה מתוך:
    preliminary-report-june-2017.pdf
    עבדיאל, א', שמיר-ענבל, ת' ובלאו, א' (2018). "רחוק אבל קרוב": למידה שיתופית
    מקוונת לקידום הקשבה לקול הלומד, ויסות למידה עצמית ותפיסת למידה
    של סטודנטים בקורס אקדמי. בתוך: י' עשת-אלקלעי, א' בלאו, א' כספי, ש'
    אתגר, נ' גרי, י' קלמן ו-ו' זילבר-ורוד (עורכים), ספר הכנס השלושה-עשר
    לחקר חדשנות וטכנולוגית למידה ע"ש צ'ייס: האדם הלומד בעידן הטכנולוגי
    (עמ' 121 - 129). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. 
    פרנקל, ל' (1.11.2017). תגידו שלום ל-״הומו אדאפטוס״ – האדם החדש שהוא
    אתם [הודעה בבלוג]. נדלה מתוך:
    רביב, ע' (2018). זמן. מקום. הקשר חברתי. נדלה מתוך:
    http//:docs.wixstatic.com/ugd/e7b8ff7509_fc7ce0fa49d5a9b69ce7b
    a6b7441.pdf
    רבין, א', קלמן, י' וקאלז, מ' (2018). גורמי מפתח לניבוי מדדי הצלחה ממוקדי
    לומד בקורסים מקוונים, פתוחים ורבי משתתפים: שביעות רצון ומילוי
    ציפיות. בתוך: י' עשת-אלקלעי, א' בלאו, א' כספי, ש' אתגר, נ' גרי, י' קלמן ו-ו'
    זילבר-ורוד (עורכים), ספר הכנס השלושה-עשר לחקר חדשנות וטכנולוגית
    למידה ע"ש צ'ייס: האדם הלומד בעידן הטכנולוגי (עמ' 121 - 129) רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
     
    Eshet, Y. (2004). Digital literacy: A conceptual framework for survival
    skills in the digital era .Journal of Educational Multimedia and
    Hypermedia, 13(1), 93–106.
    Gilster, P. (1997). Digital Literacy. New York: Wiley Computer
    Publishing.
    Hargittai, E. & Young ,H .(2012) .Searching for a“ Plan B :”Young adults’
    strategies for finding information about emergency contraception
    online .Policy & Internet, 4(2), 1–23.
    (Saeidi Pour, B., Farajolahi M, Sarmadi M. R., Shahsavari, H. (2017.
    Modeling of personalized e-learning environment based on
    intelligent agents, Interdisciplinary Journal of Virtual Learning in
    Medical Sciences, 8(3), e10256.
    Tu, Y. W., Shih, M. & Tsai, C. C. (2008). Eighth graders’ web searching
    strategies and outcomes: The role of task types, web experiences
    (and epistemological beliefs. Computers and Education, 51(3,
    1142–1153.
    הצעה לקריאה מורחבת:
    ורכזון, מ' (23.12.2017). לא ללכת לאיבוד בעידן המידע [הודעה בבלוג]. נדלה
    מתוך:

    תקציר ההתפתחות הטכנולוגית והחברתית שהביאה עמה את עידן הידע הדיגיטלי, יוצרת נגישות הולכת וגדלה לידע עשיר ומגוּון ואפשרויות למידה אינסופיות. התפתחות זו יכולה לשמש קרקע לצמיחה ולהתפתחות אישית עבור כל אדם, והזדמנות במיוחד עבור אוכלוסיות מוחלשות להתקדם ולהתגבר על הפערים הקיימים. אך כדי לנצל את ההזדמנות, להשתלב בעידן הדיגיטלי ואף לפרוח בו, חשוב ראשית לפתח מיומנויות שיאפשרו להפיק ערך מהנגישות לידע, או במילים אחרות – לפתח יכולת למידה עצמית דיגיטלית. במאמר זה אדון במיומנות זו, בדרכים שבאמצעותן היא עשויה לסייע לאוכלוסיות מוחלשות, ממה היא מורכבת וכיצד ניתן להקנותה ולסייע בהתפתחותה בקרב אוכלוסיות אלו. המאמר נכתב על בסיס הלמידה והניסיון מהעשייה של עמותת “מחשבה טובה” בפועלה לקדם אוכלוסיות מוחלשות ולצמצם פערים חברתיים דרך למידה והנגשה של טכנולוגיה...
    קרא עוד
  • מריתוק משקי לריתוק רגשי - מודל לניהול עובדים בחירום: רטרוספקטיבה למציאות הביטחונית בעוטף עזה 2005-2018

    למקורות ביביליוגרפים 
    אורבך-אבני, ת’ ובן ניסים וידל, מ’ (2018). ניהול אירוע חירום בקהילה: תפקיד
    מכלול אוכלוסייה. האגף לשירותים חברתיים – מרכז חוסן, מועצה אזורית
    אשכול [מצגת פאוורפוינט].
    אורבך-אבני, ת’, בן ניסים וידל, מ’ וגדרון, ד’ (בפרסום). ניהול מכלול אוכלוסייה
    – רטרוספקטיבה. האגף לשירותים חברתיים – מרכז חוסן, מועצה אזורית
    אשכול.
    בוחבוט, א’ ויגנה, י’ (4.5.2018). פלסטינים פרצו למתחם העזתי במעבר כרם
    שלום, רחפני צה”ל הופלו ברצועה. וואלה! News. נדלה מתוך:  
    ביון, ו”ר (1992). התנסויות בקבוצה ומאמרים נוספים (תרגום: י’ כפרי). תל אביב:
    דביר.
    ברנדר, מ’ וסנדר א’ (2002). צוות חירום וחוסן ישובי (צח”י). תל אביב: משרד
    העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, השירות לעבודה קהילתית.
    הערכות למצבי חירום ומשבר (2014). הוראות והודעות, פרק 20 בתעס, הוראה
    20.1 , עמ’ 4 -6 משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. 
    וויניקוט, ד”ו (2004). משחק ומציאות. תל אביב: עם עובד.
    חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ”ז 1967 . ריתוק משקי בחירום, רשות כח
    אדם לשעת חירום, מנהל החירום – משרד הכלכלה.
    טל, ח’ ושניר, מ’ (2013). ספרון הכשרה למתנדבים מסייעים יישוביים – ממ”י.
    מרכז חוסן, מועצה אזורית שער הנגב.
    לביא, ת’, נוטמן-שורץ, א’ ודקל, ר’ (2015). מרחב מוגן: התערבות טיפולית
    במציאות טראומטית משותפת. חברה ורווחה, ל”ה (2), 261-284.
    נוהל משרד הפנים (2014). ארגון מבנה ותפקידי רשות פס”ח. משרד הפנים.
    סיימון, ת’ ( 1.1.2017). ביתי הוא (כבר לא) מבצרי: על פינוי אוכלוסייה בחירום
    בישראל. האתר לקידום המודעות והמוכנות למצבי חירום. נדלה מתוך:
    /in-israel
    רגב, ד’ (16.2.2003) עובדים בשעת מלחמה – שאלות ותשובות YNET
    נדלה מתוך:
    שרגאי, נ’ (9.3.2017). עזה – חבית לקראת פיצוץ. ישראל היום. נדלה מתוך:
    תזכיר הצעת חוק מוכנות המרחב האזרחי למצבי חרום במשק, התשע”ו – 2016
    תיק אב להפעלת הרשות המקומית בחירום – מאי 2008 . משרד הפנים.
    תפיסת היסוד לפיקוד העורף (2009). מפקדת פיקוד העורף. נדלה מתוך:

    פתיח אישי באביב 2015 ביקרה באשכול קבוצת מנהלי אגפים מאחת המועצות האזוריות כדי ללמוד מניסיוננו במבצע "צוק איתן". כאשר שאלו אותי: "איך קרה שהייתם במצבת כוח אדם מלאה למרות שחוויתם סכנה ממשית לחייכם ואיך גרמתם לאנשים להמשיך להגיע לעבודה???", ענה במקומי קצין הביטחון מטעם אותה רשות: "מה הבעיה? יש צווי ריתוק משקי לכולם". אני, לעומת זאת, עניתי: "אם רשות מסתמכת על ריתוק משקי, סביר שראש הרשות יישאר לבד בשעת חירום..." אני אסירת תודה לאותו קצין ביטחון שגרם לי להרהר לעומק בדברים, להמשיגם ולבנות את המודל שאציג במאמר זה.
    קרא עוד
  • גלגולה של אהבה: ממטבח חם בברלין לכפר טיפולי לילדים, נוער וצעירים במצבי סיכון

    למקורות ביביליוגרפים 
    ארכיון אהבה. מסמכים, כתבים, סיפורי חיים.
    ברגור, א’ (2013). בית אהבה – סיפור הצלתו של בית הילדים היהודי בברלין. תל
    אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
    גמא, ק’ (2016). סוכריות לילה. הוצאה פרטית.
    גרופר, ע’ (2005). הפנימיות החינוכיות: יצירה מקורית במערכת החינוך
    הישראלית. תל אביב: משרד החינוך, התרבות והספורט, המינהל לחינוך
    התיישבותי ועליית הנוער, האגף לחינוך והדרכה בפנימיות – המרכזייה
    החינוכית.
    טלל, ד’ (2003). טיפול פנימייתי בילדים ובבני נוער “בסיכון” בישראל, התפתחויות
    חדשות ואתגרים לעתיד. מסמך רקע עבור “אשלים במסגרת גיבוש תוכנית
    עבודה תלת-שנתית 2004 - 2006. ירושלים: מכון ברוקדייל, הג’וינט.
    שמאי, ש’ (2014). הפנימייה החינוכית בישראל – מנוף לשיקום ערכי. בתוך: ע’
    גרופר ור’ שלמה (עורכים), ילדים ומתבגרים במצבי סיכון בישראל בישראל.
    כרך א’: תמונת מצב של התחום ותוכני ליבה (עמ’ 389 -411) תירוש, מכון –  מופ”ת.
    שנפלד, מ’ (תשל”א). ילדי טהרן מאשימים. מתוך: אתר דעת, הספריה הוירטואלית,
    המכללה האקדמית הרצוג.

    עולם הפנימיות בישראל ובעולם הוא מרתק, מורכב, מבטא תרבות, ובמקביל להיותו מסורתי הוא מתפתח לאורך דורות. ההגדרה הבסיסית ל”פנימייה” מדברת על מקום שבו מתנהלים חיים מלאים במקום חינוכי או טיפולי אחד, שבו לנים, אוכלים, לומדים, משחקים או עובדים. המונחים השונים באנגלית לתיאור פנימיות מכוונים אותנו לכמה סוגים שלהן: המונח Care Residential Institutions מתאר פנימיות המטפלות באוכלוסיות מוחלשות המצויות במצבי סיכון; המונח Boarding schools כוונתו לפנימיות עילית לבני המעמד הבינוני והעליון המבקשים לילדיהם חינוך איכותי בעל אופי ייחודי ומבודל משאר האוכלוסייה; המונח Residential Education and Care Institutions מתייחס לפנימייה חינוכית המיועדת למגוון אוכלוסיות (גרופר, 2005). שמאי (2014) מבחין בין שני סוגי פנימיות עיקריים: פנימיות חינוכיות ופנימיות טיפוליות/משקמות. הפנימיות החינוכיות עוסקות בעיקרו של דבר בחינוך, כולל שיקום ערכי של חניכים שהגיעו עם מגוון מצוקות; הפנימיות הטיפוליות/משקמות מטרתן טיפול באוכלוסייה היושבת בהן ושיקומה, והן משמשות למעשה כלי טיפולי.
    קרא עוד