מתוך עולמות שבורים: צמיחה ממשבר אובדן וטראומה

מתוך עולמות שבורים: צמיחה ממשבר אובדן וטראומה

מתוך עולמות שבורים: צמיחה ממשבר אובדן וטראומה

גיליון מספר 18
אוגוסט 2017
  • פתח דבר

    הגיליון שלפנינו עוסק בסוגיות הקשורות בהתמודדות עם מצבים של משבר, אובדן ושכול. התגובה למצבים אלו וההתמודדות עמם שונות מאדם לאדם וקשורות למאפייני אישיותו ולסביבת התפתחותו. המאמרים בגיליון פותחים צוהר מרתק על האופן שבו פרטים, משפחות וארגונים מתמודדים עם כאבם ומתארגנים מחדש להכיל אותו או לשהות בו כדי לצאת ממנו מחוזקים. אשלים - גוף לפיתוח מענים, שירותים וידע בעבור ילדים, בני נוער, צעירים ומשפחות במצבי סיכון ומצוקה ואנשי מקצוע העובדים עמם - עסוקה, כמו ארגונים רבים אחרים, בפיתוח ידע ובהנגשתו כדי לסייע ולהקל ככל האפשר על המציאות הקשה שאליה נקלעו אנשים במהלך חייהם. התכניות שפותחו ברבות השנים באשלים בתחום התמודדות עם מצבי משבר וטראומה זכו להכרה מקצועית רחבה בזכות תוצאותיהן והשפעתן הן על המערכת והן על אוכלוסיות היעד. כך למשל התכנית "חיבוקי", שפותחה בעקבות מלחמת לבנון השנייה והופעלה במערכות החינוך, זכתה להכרה בין-לאומית, כאשר ממשלת יפן החליטה ללמוד מעקרונותיה המקצועיות בעקבות רעידת האדמה ההרסנית שפקדה אותה בשנת 2011 . בדומה לכך, התכנית "חדרי שלווה", שפותחה ב 2002- על רקע הצורך להתמודד עם מצבי חירום וטראומה מתמשכים במסגרות חינוך ביישובי עוטף עזה, זכתה בשנים האחרונות להכרה מקצועית כאשר 25 רשויות 360 -התכנית הלאומית לילדים בחרו בה מאוסף התכניות בספר הפרויקטים של ילדים ונוער בסיכון. הישגים מקצועיים אלו תורגמו לאחרונה לפיתוח מודל אינטגרטיבי לבניית החוסן והטיפול בנפגעי מצוקה וטראומה, בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך (אגף שפ"י). במקביל מפתחת אשלים, בשיתוף עם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, תפיסות לפיתוח מענים בעבור משפחות החוות אובדן, שכול ומשבר. תפיסות אלו נשענות על עקרונות הליווי הרוחני, קידום מיצוי זכויות וחיזוק מעגלי המשפחה והקהילה.
    קרא עוד
  • עֵט לֶאֱהֹב - מדור שירה

    השירים המופיעים כאן הם חלק ממסע נפשי בהתמודדות עם מחלת השַסַּעַת סכיזופרניה. כתיבת שירה, לצד טיפוח יכולותיי בשירה ווקאלית, מהווה עבורי מקור להתמודדות, כפי שאומר המאמר "כשאלוהים סוגר דלת הוא פותח חלון", וכך מתוך עולמות שבורים מבקש אני, עם כישרונותיי שנותרו, להמריא. מבחן המציאות הקרה השיר "מחול הנפש" מובא מעיניו של חולה הנפש, האחר, המוחרג, המבקש מן החברה יחס שווה אל שיריו. אני קורא בו קריאה כוללת של כל אדם עם מוגבלות שיתייחסו אליו כאל אדם שווה זכויות, ולא כאל נכה. מחול הנפש 11. פורסם בדפוס לראשונה ב"מחול הנפש: שירים מהמחלקה הסגורה" בהוצאת כרמל. הַשִּׁיריִם שֶׁלּיִ לְבַסּוֹף עוֹמְדִים לְמִבְחָן כְּמוֹ הַשִּׁיריִם שֶׁל כּלָ אֶחָד אַחֵר. אֶת אַף אֶחָד לֹא מְעַניְןֵ שֶׁכּתַָב אוֹתָם חוֹלהֵ-נפֶֶשׁ, שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לכְִתֹּב, לַחֲשֹׁב, לזִכְֹּר, לְדַבֵּר וּלתְפַקְדֵ. הֵם עוֹמְדִים לְמִבְחַן הַמְּצִיאוּת הַקָּרהָ וּמְקַוּיִם לְהֵאָסֵף בְּחֹם מַמָּשׁ כּמָוֹניִ. השיר פורסם לראשונה בפורום "פגועים נפשית" ב 2002, זמן קצר לפני אשפוזי הראשון. ביקשתי את נפשי למות. לא מצאתי תכלית לחיי ולא הייתי מודע ליכולותיי בשירה כתובה ומוּשֶרת. בראייה לאחור, לו הייתי במסגרת של ריפוי בעיסוק, שבה הייתי מגלה את החוזקות שנותרו בי על אף המחלה, לא הייתי מתנגד בצורה נחרצת כל כך לטיפול תרופתי, שמהווה כיום חלק אינטגרלי מחיי. הייתי מוצא כוחות וטעם לחיי, ולא הייתי נקלע למצב אובדני. בשיר זה אני זועק. מדבר. מבקש לקבל יחס שווה על אף השבר שממנו אני מגיע. מבקש מן החברה שתקרא את שיריי, שתקרא אותי, שתאסוף אותי בחום.
    קרא עוד
  • "זה אני, ברק, אני קורא אליך ממעמקי תהום": סיפור אישי

    בתפקידי באשלים אני עוסקת בפיתוח תורה עיונית ומעשית המשמשת מסגרות שונות של עשייה חינוכית לצמצום הפערים החברתיים וליישום מדיניותו של משרד החינוך בישראל. במהלך שנת 2015 הדרכתי את אל"מ בצלאל חיון בעבודת חקר מקיפה שערך בנושא גורמי ההצלחה והכישלון בקרב חיילים במצבי סיכון. ברק ביטון היה אחד המרואיינים וסיפורו המרשים עורר את תשומת לבִנו. ביקשתי לפגוש את המרואיין בעצמי, וכך החלה תקופת היכרות שבסופה המלצתי לתמוך בהוצאה לאור של סיפור חייו. סיפורו של ברק, "בזכות האמונה שבאדם", הוא תוצר של תהליך רפלקטיבי ארוך שבו חזר לעברו ושזר את מסע חייו בספר. במחקרו של חיון נמצא שצעירים במצבי סיכון המתאפיינים ברמה גבוהה של חוסן בעלי יכולת להתבונן בצורה מפוקחת, רפלקטיבית ומודעת בסיפור חייהם, יכולים לשרת שירות משמעותי המאפשר להם לתרום ולהיתרם. לשם כך צעירים אלו זקוקים למפקד המשמש להם דמות משמעותית, מלווה אותם ומספק להם תנאים מאפשרים להשתלבות למרות המכשולים שבהם הם נתקלים. המחקר הראה כי במצבי סיכון המתאפיינים ביכולות אישיות גבוהות מצליחים שלא "לשקוע בביצה המשפחתית", ולמרות הכאב הגדול מצליחים להתנתק מהדאגה להוריהם ולאחיהם כדי להשקיע ולהגשים את עצמם. יכולתם של מפקדיהם לסייע במידת האפשר למשפחות ולחזק את החיילים עצמם בדרכם הרצופה במכשולים קריטית ליכולתם של החיילים להגיע להישגים של ממש. הסיפור של ברק ממחיש במובהק לְמה הכוונה באישיות שיש בה עמידות וחוסן וכיצד יכול המפקד ליצור יחסים קרובים ומשמעותיים עם החייל, לדאוג לכך שישרת שירות מאתגר המספק לו הזדמנויות ממשיות לתרום ולהפנות אליו יחס של השקעה ומחויבות אמִתית. קריאה מעמיקה בסיפור חייו של ברק ממחישה עד כמה דאגה כנה של המפקד לרווחתו של החייל עשויה ליצור תפנית של ממש במהלך חייו ולהובילו מסיכון לסיכוי.
    קרא עוד
  • הכוח שבשבר: מסעות אישיים של צמיחה

    למקורות ביביליוגרפים 

    לואיס הרמן, ג'  1994 . טראומה והחלמה. עברית: ע' זילבר. תל אביב: עם עובד.

    בית. בתים פרטיים, חצר, חדר מדרגות, תחנת אוטובוס, מסדרון בית ספר, גינת משחקים. כל אלה הם תצלומים של "זירות פשע פוטנציאליות". חלק מתערוכה שהצגתי ביולי 2015 בבית האמנים בתל אביב. תערוכה שסיכמה מסע אישי ואמנותי שערכתי במשך שנתיים וחצי. "חוסר עניין לציבור" הוא שמו של המסע. כמו שֵם העילה המשטרתית שניתנה לסגירת התיק לתלונה שהגשתי בגיל 12 על פגיעה מינית שחוויתי בילדותי. "חוסר עניין לציבור" הוא מסע שאני עורכת בארבע השנים האחרונות שהתחיל בעבודה על תערוכת התצלומים והמשיך, מאז הצגת התערוכה ועד היום, בהרצאות בכל הארץ בפני קהלים שונים ומגוונים. זכות הציבור לדעת: על פגיעה מינית בילדות ובילדים פגיעה מינית בילדים היא אחד מהדברים הקשים ביותר להבנה ולעיכול. מדובר בתופעה שכיחה מאוד ומושתקת עוד יותר. יותר מ 20%- מהילדים בנים ובנות נפגעים מינית בילדותם. 80% מהתוקפים הם אנשים שהקורבן הכיר. השם הזה, "חוסר עניין לציבור", מסמל עבורי הרבה. הוא מסמל את אוזלת היד של המשטרה, את ההסתרה ואת המערכת המשומנת שגורמת לנו, הנפגעות והנפגעים, להרגיש אשמות/ים. כשיצאתי לדרך שאלתי את עצמי: את מי מעניין שילדה בת שמונה הותקפה מינית? מיהם האנשים שנושא זה לא מעניין אותם? מה אלה ואלה חושבים? מה התפקיד והכוח של אותו "ציבור"? אלה חלק מהשאלות שבקשתי למצוא להן מענה בעזרת ערוץ התקשורת והדיאלוג האישי שלי עם העולם - הצילום, האמנות. הפרויקט "חוסר עניין לציבור" הפרויקט נועד להמחיש באמצעות צילום את העובדה שפגיעות מיניות בכלל ופגיעות מיניות בילדים ובילדות בפרט, מתרחשות בכל מקום, כל הזמן, בכל סביבה ובכל אוכלוסייה. זה לא קורה רק בסמטאות חשוכות או בפינות צדדיות. זה מתרחש כאן, לאור יום, לצִדנו, בתוכנו. זה קורה בשביל הציבורי שילדות וילדים הולכים בו אל בית הספר או אל חברים ובו הם חוזרים הביתה, זה קורה בחדרי מדרגות, בכיתה. התוקפים הם לרוב אנשים קרובים ומוּכרים.
    קרא עוד
  • עולמות אפשריים: טיפול בילדים הסובלים מטראומה בעקבות חשיפה להתקפת טרור באמצעות עבודה אינטגרטיבית במשחק

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    אריאל, ש'  2014 . משחקי דמיון של ילדים - ביקור בארץ הפלאו . ת כפר ביאליק: אח.
    אריאל, ש', ופלד, ע'  2000 . עבודה קבוצתית עם ילדים ומתבגרים במסגרת טיפולית אינטגרטיבית. מקבץ, ביטאון האגודה הישראלית לטיפול קבוצתי, 5 1: 42-59 . פרויד, ז'  1920 . מעבר לעקרון העונג. תל אביב: דביר.
    Ariel, S. (1994). Strategic Family Play Therapy (2nd edition). Chichester: Wiley. 131
    Ariel, S. (1996). Re-storying family therapy. Contemporary Family Therapy, 18(1): 3-17.
    Ariel, S. (1999). Culturally Competent Family Therapy. Westport, Ct: Greenwood/Praeger.
    Ariel, S. (Forthcoming). Multi-Dimensional Therapy with Families, Children and Adults: The Diamond Model. New York: Routledge.
    Ariel, S., Keith, D., Martinez-Ortiz, D., Prosky, P., Shi, L., Tiurean, A., & Whiteside, R. (2014). The birth of family therapists: The Kosova systemic family therapy training program. Journal of Family Psychotherapy, 25(3): 225-245.
    Chandler, D. (2007). Semiotics: The Basics. New York: Routledge.
    Lindsay, P. H., & Norman, D. A. (2013). Human Information Processing: An Introduction to Psychology. New York: Academic Press.
    Ross Ashby, W. (2015). An Introduction to Cybernetics. Mansfield Center, CT: Martino Fine Books.
    Williams, M. B., & Poijula, S. (2016). The PTSD Workbook. Oakland: New Harbinger Publications

    השנה - 2002 , הימים - ימים של טרור ומתח באינתיפאדה השנייה. בוקר אחד, בשעה שבפנימיית "הרים" לתלמידים עם קשיי למידה ובעיות התנהגות חיכו להסעה לבית הספר, נורה לעברם מטח מתוך מכונית חולפת. שני ילדים נהרגו ועשרה נפצעו. אלון ומאיר, 1 תלמידי כיתה ג', היו עדים לאירוע הנורא. אלון, מאיר ומשפחותיהם טופלו בהדרכתי עוד לפני האירוע על ידי שתי מתמחות בתכנית הכשרה לטיפול אינטגרטיבי רב-מערכתי בְמשחק. במאמר זה אציג שלושה מאפיינים של המודל הזה בהתייחסותו לטיפול בתגובות פוסט-טראומטיות, ואדגים אותם דרך סיפורי המקרה של אלון ומאיר. ואלה הם המאפיינים: א. רב-מערכתיות: טראומה אינה ישות קלינית מבודדת. תגובות פוסט-טראומטיות הן תוצר לא רק של אירוע ספציפי, מחריד ככל שיהיה, אלא גם של אינטראקציות מורכבות בין גורמים השייכים למערכות רבות, פנימיות וחיצוניות. פנימיות - המערכות הגנטית, הנוירו-פסיכולוגית והפסיכו-דינמית, פרופיל ההתפתחות הקוגניטיבית, הפסיכו-מוטורית, הרגשית והחברתית, התרבות המופנמת; חיצוניות - רישומם של אירועי חיים, המערכות המשפחתיות, החברתיות, המוסדיות והאקולוגיות. לכן לא די בטיפול בסימפטומים; הטיפול בטראומה דורש התייחסות לכל הגורמים הרלוונטיים מכל המערכות. ב. עיקרון מסביר מרכזי: יש מנגנונים פסיכולוגיים אוניברסליים, המסבירים איך אדם מתמודד עם טראומה, או לצורך העניין עם סוגי לחץ אחרים, כגון הצורך לשמר על פשטות, איזון והרמוניה בתוך כל המערכות המוזכרות לעיל וביניהן. ג. אקלקטיציזם שיטתי: טיפול צריך להתבסס על הבנת המנגנונים הללו ועל התגלמותם הייחודית בכל מקרה לגופו. אפשר ליישם את הטיפול במבחר גדול של טכניקות טיפוליות, בכלל זה טכניקות של טיפול פרטני, קבוצתי ומשפחתי במשחק, ובלבד שתתאמנה למטרות שנקבעו באסטרטגיה הטיפולית, שנבנתה על סמך הערכה אבחונית רב-מערכתית. סיפורי המקרה של אלון ומאיר כדי להבין ולנתח את התגובות של שני הילדים לטראומה שעברו, חשוב להציג את קורותיהם עד לאירוע, את משפחותיהם ואת מאפייניהם, מתוך התייחסות למערכות הפנימיות והחיצוניות השונות בהתפתחותם.
    קרא עוד
  • הצללית שלי ואני: מה בין צמיחה, קבלה עצמית, איפור ו... פמיניזם?

    למקורות ביביליוגרפים 

    Ben-Shahar, T. D. (2010). Being Happy: You Don’t have to be Perfect to Lead a Richer, Happier Life. New York: McGraw-Hill.

    Brown, L. A. (2010). Feminist Therapy (Ch. 1, pp. 1-8). Washington: American Psychological Association.

    Case, C. & Dalley, T. (1992). The Handbook of Art Therapy. London: Routledge.

    Lyubomirsky, S., King, L., & Diener, E. (2005). The benefits of frequent positive affect: Does happiness lead to success? Psychological Bulletin, 131 (6): 803-855.

    Lyubomirsky, S., Sheldon, K. M., & Schkade, D. (2005). Pursuing happiness: The architecture of sustainable change. Review of General Psychology, 9 (2): 111-131.

    MacKenna, S., & Page, B. S. (1930). THE SIX ENNEADS by Plotinus. Retrieved from: http://sacred-texts.com/cla/plotenn/enn083.htm

    Pine, K. (2014). Mind what you Wear: The Psychology of Fashion. Amazon Kindle.

    חליתי. המציאות הפכה כאוטית. בדיקות, תוצאות, חרדות, שאלות, התייעצויות ותרופות... איך משיגים את הרב פירהר? תחושה שהגוף בוגד, החיים בסכנה והרופאים כמהים להושיט יד ולעזור, אך עומדים מנגד חסרי אונים. בני המשפחה מלווים אותי, אך אינם יכולים לקחת ממני את כאב ההתמודדות. הזמן חולף, המצב מתעתע, התרופות שהגוף מקבל מתחילות לתת את אותותיהן... אני מסתכלת במראה ורואה פנים זרות, אחרות... זו לא אני! קשה לצאת החוצה, מבטים ננעצים ונזרקות הערות. לראשונה בחיי אני מרגישה שאני זקוקה להגנה ממבטים חודרניים. אני מודה לבן זוגי דאז שטרח להזכיר לי כל יום שאני אותה אני, אותן עיניים, אותן שפתיים, אותה נשמה. אמת פשוטה שקשה לזכור כשאת מתבוננת במראה ולא מזהה את הבבואה. חוויה קשה זו של התמודדות עם מחלה ועם השלכותיה הותירה בי רשמים עמוקים וזרעה בלבי שאלות ומחשבות: כיצד אפשר להושיט יד לחיים, לפגוש נשים אחרות במקום של שבר, לגעת בפני הכאב? זרעים אלו צמחו ברבות הימים לתכנית "ביוטי ונפש", שבמפגשיה חגגו נשים ונערות את החיבור המחודש לגוף, לנפש, לכוחות החיוביים ולעצמי שלהן לאחר תקופת חיים בצל הסיכון - אם מתמשך ואם רגעי: התמודדות עם התבגרות בסביבה של מצבי סיכון, עם חולי גופני כגון סרטן, עם משבר בחיי הנישואין, עם דיכאון לאחר לידה ועם תהליכי הזדקנות. במאמר זה נציג את מהות התכנית ואת הרקע התאורטי והגישות הטיפוליות שהיוו בסיס ליצירתה, ונמחיש בעזרת דוגמאות כיצד האיפור יכול לשמש כלי אמנותי-טיפולי הפותח בפני משתתפות הקבוצה קרקע פורייה לצמיחה חיובית ולהעצמה אישית באמצעות דיאלוג אישי פנימי וחיצוני וקבוצתי.
    קרא עוד
  • לאחות את השבר: התמודדות עם משבר במסגרות חינוך, בקבוצות דינמיות ובחדרי טיפול

    למקורות ביביליוגרפים 
    גור, ע'  2015 גוף זר. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
    דרש, ו'  2008 . הבנה עצמית, תפקודים קוגניטיביים-נוירופסיכולוגיים ותפקודים רגשיים-חברתיים בקרב מתבגרים עם לקויות למידה בחינוך המיוחד ובחינוך הרגיל. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור. האוניברסיטה העברית בירושלים.
    להד, מ'  2006 . מציאות פנטסטית. טבעון: נורד.
    לואיס-הרמן, ג'  1995 . טראומה והחלמה. תל אביב: עם עובד.
    נורת'רופ, כ'  2000 . גופה של אישה, תבונתה של אישה. ישראל: אורעם.
    שחר-לוי, י'  2000 . מן הגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי. ירושלים: הוצאה עצמית.
    Beilock, S. (2015). How the Body Knows Its Mind. London: Robinson.
    Jordan, J., Kaplan, A., Stiver I., Surrey, J., & Baker Miller, J. (1991). Women’s Growth in Connection: Writings from the Stone Center. London:Guilford.
    Ogden, P., Minton, K., Pain, C. (2006). Trauma and the Body. New York:Norton.
    Rothschild, B. (2000). The Body Remembers. New York: Norton. U.S. Department of Education (2008). Early Implementation of Public Single-Sex Schools: Perceptions and Characteristics. Retrieved from: https://www2.ed.gov/rschstat/eval/other/single-sex/characteristics/chara...

    בית הספר "יובלים" בירושלים החל לפעול בשנת הלימודים תשע"ו ומוגדר כ"בית ספר צומח". בית הספר שייך לחינוך הממלכתי לא ממלכתי-דתי ולמרות זאת - מתוך בחירה חינוכית ורגשית - הוא מיועד לבנות בלבד. כל התלמידות מגיעות עקב בעיות רגשיות. בבית הספר לומדות עשרות תלמידות מכיתה א' עד סוף כיתה ט', כולן בעלות אינטליגנציה תקינה. רובן נולדו לתוך מצב משברי או חוו מצב כזה בשלבי חייהן הראשונים. הבנות מגיעות לבית הספר במצב של חוסר אמון בעצמן ובמי שאמור לטפל בהן ולהגן עליהן. ניסיון חייהן הקצר לימד אותן שאין על מי לסמוך. א' לדוגמה נולדה למציאות פוגענית; היא גדלה בבית לא מתפקד ומזניח וככל הנראה נפגעה על ידי אביה וסבה פגיעה פיזית ומינית. בגיל שלוש הוצאה מהבית ונדדה ממסגרת קלט למסגרת אומנה שלא צלחה, הוחזרה למסגרת קלט עד שלבסוף נמצאה בעבורה משפחת אומנה שמצליחה להכיל אותה עד היום; אִמה של ח' שקעה בדיכאון מיד אחרי לידתה ולא הצליחה לטפל בה; ג' עברה פגיעה מינית מתמשכת על ידי שכן כשהייתה בת חמש, דבר שערער אותה וטלטל את המשפחה, ו-ש' חשופה למאבק אלים בין ההורים. יש בבית הספר לא מעט ילדות נוספות שחוו אובדן של הורים בגיל צעיר עקב נטישה, פטירה או פירוד טראומטי. אצל כל אחת מהתלמידות ניתן לזהות את המצבים הטראומטיים ששיבשו את עולמה הרגשי והקוגניטיבי יש הרואים בחלימה דרך להתנתקות מהמציאות. עבורנו חלימה מתגשמת דווקא בחיבור למציאות והיא מהווה דרך מובנית להגדיר כיצד נרצה שזו תיראה. מולי להד מיטיב לנסח זאת במילותיו: "החלומות והפנטזיות מציעים לנו את החומרים הדרושים לנו על מנת לגלות ולהגדיר את עצמנו. כל מה שעלינו לעשות הוא לנצל אותם בצורה נכונה"
    קרא עוד
  • מעומק השבר לצמיחה: התערבות בקהילה לאחר אסון ותקופת חירום ממושכת

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    בן נשר, א'  2009 . אנשים, משאבי אנוש בארגונים. עתון העמותה הישראלית לניהול, פיתוח וחקר משאבי אנוש, 2: 27-25 .
    עומר ח', ואלון, נ'  1994 . עקרון הרציפות: גישה מאוחדת לאסון ולטראומה. פסיכולוגיה, ד 1-2 : 28-2 .
    Neimeyer, A. (ed.) (2001). Meaning Construction and the Experience of Loss. Washington, D.C: American Psychological Association.
    Norris, F. H., Stevens, P. S., Pfefferbaum, B. P., Wyche, K. F., & Pfefferbaum,
    R. L. (2008). Community resilience as a metaphor, theory, set of capacities, and strategy for disaster readiness. The American Journal of Community Psychology, 41: 127-150.
    Pastor, L. H. (2004). Culture as casualty: Examining the causes and consequences of collective trauma. Psychiatric Annals, 34: 616-622.
    Possick, H., Shapira, M., & Shalman, V. (2017). Complex collective trauma following a terror attack in a small community: A systemic analysis of community voices and psycho-social interventions. Journal of Loss and Trauma, 57: 1-16.
    White, M. (2007). Maps of Narrative Practice. W.W. Norton

    תיאור המקרה שיובא כאן מתייחס להתערבות בקהילת נחל עוז לאחר מבצע "צוק איתן" והאירוע שבו נהרג דניאל טריגרמן, ילד בן ארבע וחצי, ביום 22.8.14 , לקראת סוף המבצע. המאמר יעוצב כיומן שדה ובו אתייחס לקהילת הקיבוץ ולתהליך השיקום שעברה לאחר "צוק איתן" בעיקר במהלך חודש ספטמבר 2014 עד סוף שנת 2015 . אתאר את העבודה המקצועית שעשה בקיבוץ מרכז החוסן של מועצה אזורית שער הנגב בתהליך ההתאוששות לאחר משבר ואובדן. בתיאור המקרה אתמקד במעגל הקהילתי הרחב, מתוך הפריזמה של ההתערבות המקצועית של מרכז החוסן עם הקהילה. בשנת 2000, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, חל שינוי במצב הביטחוני באזור "עוטף עזה". לאחר הנסיגה מרצועת עזה ותהליך ההתנתקות בשנת 2005 , החמיר המצב ובא לידי ביטוי בירי של טילי "קסאם", ופצצות מרגמה. במהלך תקופה זו עד היום התנהלו שלושה מבצעי לוחמה שהורגשו היטב בעורף באזור: "עופרת יצוקה" בדצמבר 2008 , "עמוד ענן" בנובמבר 2012 ו"צוק איתן" במהלך קיץ 2014 . מבצע "צוק איתן" היה הארוך מבין המבצעים ונמשך כחודשיים. ברקע היה ונותר איום המנהרות, שיצר מציאות חדשה עבור תושבי האזור. קיבוץ נחל עוז נמצא סמוך מאוד לגבול. בתיו ושדותיו משיקים לרצועת עזה. זהו קיבוץ קטן יחסית המונה 86 משפחות חברים ו 400- נפש, כולל תושבים וילדים. מאפייני הקהילה הם משפחתיוּת וקשרים חמים, קיום מסורות חברתיות ותרבותיות ועזרה הדדית הקיבוץ, כמו רבים מהקיבוצים בתנועה הקיבוצית, עבר משבר כלכלי בשנות ה 90- ולאחריו מעבר לאורח חיים של קיבוץ מתחדש עקב הפרטה
    קרא עוד
  • לאסוף את השברים: התמודדות קהילתית עם משבר

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    בן דוד, ב', חסקי-לוונטל, ד', רונאל, נ', ויורק, א'  2004 . ההתנדבות עובדת: מתנדבים והתנדבות במרכזי מידע וייעוץ לנוער - "הפוך על הפוך". ירושלים: האגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי.
    דריהם, ר', ויורק, א'  2002 . גורמים המשפיעים על מסירותם של מתנדבים. חברה ורווחה, 22  3: 360-345 .
    חסקי-לוונטל, ד'  2007 א. מודל המעברים: תהליכי סוציאליזציה ארגונית בקרב מתנדבים בניידות ילדי הלילה של על"ם. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה. ירושלים: בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית.
    חסקי-לוונטל, ד'  2007 ב. ניהול מתנדבים כפרופסיה מתגבשת בארגוני שירות. ביטחון סוציאלי, 74 : 144-121 .
    ינאי-ונטורה, ג'  2004 . דעיכתה של מוטיבציה: הגורמים הקשורים בנשירת מתנדבים. עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
    ינאי-ונטורה, ג', וליבנה, ט'  2010 . ניהול מתנדבים יעיל: נקודת מבטם של המנהלים. ביטחון סוציאלי, 84 : 157-129 .
    כרמל, א'  2007 . סוגיות נבחרות בהפעלת מתנדבים בשעות חירום. המכון לניהול התנדבות ע"ש לר.
    לוי, ד', יצחקי, ח', ושוורץ, ח'  2012 . תפיסתו של פעיל קהילתי את תרומתם של משאבים אישיים ומשתנים קהילתיים לפיתוח תפיסת יכולת מנהיגות. חברהורווחה, ל"ב 4: 551-535 .
    מוניקדם-גבעון, י', ובליט-כהן, ע'  2012 . מניעים, תפיסת מדיניות חברתית ומאפייני פעילות של פעילים קהילתיים. חברה ורווחה, ל"ב 4: 534-513 .
    פלד, ד'  2002 . צוות חירום יישובי )צח"י(. ירושלים: משרד העבודה והרווחה, האגף לשירותים חברתיים ואישיים, השירות לעבודה קהילתית.
    צ'רצ'מן, א', וסדן, א'  2003 . רוח הדברים. בתוך: א' צ'רצ'מן וא' סדן עורכות, השתתפות: הדרך שלך להשפיע )עמ' 21-7 (. בני ברק: הקיבוץ המאוחד. רייזר, א'  2007 . מה מנבא שביעות רצון והתמדה בהתנדבות למשמר האזרחי? סוגיות חברתיות בישראל, 3: 102-76 .
    תובל-משיח, ר'  2008 . השפעת הטרור המתמשך: מצוקה וחוסן באוכלוסייה הישראלית. סוגיות חברתיות בישראל. המרכז האוניברסיטאי אריאל.
    Arlikatti, S., Bezboruah, K. C., & Long, L. (2012). Role of voluntary sector organizations in Post-tsunami relief: Compensatory or complementary? Social Development Issues, 34(3): 64.
    Bleich, A., Gelkopf, M., & Solomon, Z. (2003). Exposure to terrorism,stress related mental health symptoms, and coping behaviors among a nationally representative sample in Israel. Journal of the American Medical Association, 290(5): 612-620.
    Bremer, S., & Graeff, P. (2007). Volunteer management in German national parks. Human Economics, 35: 489-496.
    Chamlee-Wright, E. & Storr, H. V. (2011). Social capital as collective narratives and post-disaster community recovery. The Sociological Review, 59(2): 266-282.
    Davis, M. H., Hall, J. A., & Meyer, M. (2003). The first year: Influences on the satisfaction, involvement, and persistence of new community volunteers. Personality and Social Psychology Bulletin, 29: 248-260.
    Dawis, R. V., & Lofquist, L. H. (1969). Adjustment to work: A psychological view of man’s problems in a work-oriented society. New York: Appleton-Century-Crofts.
    Drabek, T., & McEntire, D. (2002). Emergent phenomena and multiorganizational coordination in disasters: Lessons from the research
    literature. International Journal of Mass Emergencies and Disasters, 20: 197-224.
    Falasca, M., Zobel, C., Ragsdale, C. (2011). Helping a small development organization manage volunteers more efficiently. Interfaces, 41(3): 254-262.
    Fernandez, L. S., Barbera, J. A., & Van Dorp, J. R. (2006). Strategies for managing volunteers during incident response: A systems approach. Homeland Security Affairs, 2(3): 1-15.
    Gay, P. (2000). Delivering the goods: The work and future direction of volunteer management. Voluntary Action, 2(2): 45-57.
    Gazley, B., & Brudney, J. L. (2005). Volunteer involvement in local government after September 11: The continuing question of capacity. Public Administration Review, 65(2): 131-142.
    Henstra, D. (2010). Evaluating local government emergency management programs: What framework should public managers adopt? Public Administration Review, 70(2): 236-246.
    Herman, J. L. (1992). Trauma and Recovery. New York: Basic books.
    Leonard, R., Onyx, J., & Hayward-Brown, H. (2004). Volunteer and coordinator perspectives on managing women volunteers. Nonprofit Management & Leadership, 15: 205-219.
    Murphy, B. L. (2007). Locating social capital in resilient community-level emergency management. Natural Hazards, 41: 297-315.
    North, C. S., & Pfefferbaum, B. (2002). Research on the mental effects of terrorism. Journal of the American Medical Association, 288: 633-636.
    Omoto, A., & Snyder, M. (1995). Sustained helping without obligation: Motivation, longevity of service and perceived attitude change among
    AIDS volunteers. Journal of Personality and Social Psychology, 68:671-681.
    Pardess, E. (2005). Training and mobilizing volunteers in the aftermath of terrorist attacks. Journal of Aggression, Maltreatment and Trauma, 9(3/4), 10(1): 23-46.
    Penner, L. A. (2002). Dispositional and organizational influences on sustained volunteerism: An interactionist perspective. Journal of Social Issues, 58: 447-467.
    Penner, L. A., & Finkelstein, M. (1998). Dispositional and structural determinants of volunteerism. Journal of Social Psychology, 74(2): 525-537.
    Perry, R. W., &. Lindell, M. K. (2003). Preparedness for Emergency Response: Guidelines for the Emergency Planning Process. Disasters, 27(4): 336-350.
    Rosse, W. (1993). Volunteers and post-disaster recovery: A call for community self-sufficiency. Journal of social behavior and personality,8: 261-266.
    Rothman, J. (2007). Multi models of intervention at the macro level. Journal of Community Practice, 15(4): 11-40.
    Stedman, N. L. P., & Rudd, R. (2004). Volunteer administration: Theoretical dimensions of discipline. Journal of Leadership Education, 3(1): 4-13.
    Shin, S., & Kleiner, B. H. (2003). How to manage unpaid volunteers in organizations. Management Research News, 26(2-4): 63-71.
    Süsser, E. S., Herman, D. B., & Aaron, B. (2002). Combating the Terror of Terrorism, New Scientist, 287(2): 54-62.
    Tan Ming Kirk, R. (2006). The preparation of volunteers for deployment in emergencies. Australian Journal of Emergency Management, 21(4) : pp.54-60.
    Vantilborgh, T., Bidee, J., Pepermans, R., Willems, J., Huybrechts, G. & Jegers, M. (2011). A new deal for NPO governance and management: Implications for volunteers using psychological contract theory. Voluntas, 22: 639-657.
    Wardell, F., Lishman, J., & Whalley, L. (2000). Who volunteers? British Journal of Social Work, 30: 227-248.
    Wilson, J. (2000). Volunteering. Annual Review of Sociology, 26: 215- World Bank (2008). Building resilient communities: Risk Management and Response to Natural Disasters through Social Funds and Community Driven Development Operations. Washington, DC: Author. Retrieved from: http://siteresources.worldbank.org/INTSF/Resources/Building_Resilient_Co...
    Wymer, W. W., & Starnes, B. J. (2001). Conceptual foundations and practical guidelines for recruiting volunteers to serve in local nonprofit organizations. Part I. Journal of Nonprofit & Public Sector Marketing, 9(1-2): 63-96.

    המצב הביטחוני באזור עוטף עזה מוגדר "שגרת חירום". כל נפילת רקטה או פצצה מלווה באזעקת "צבע אדום", שהיא עצמה מעוררת תגובות חרדה. הימשכותו של המצב הביטחוני הרעוע הזה ב 12- השנים האחרונות הפכה את האוכלוסייה לפגיעה בכל מרקם החיים, ברמת החוסן הנפשי ובתחושת הביטחון האישית של התושבים, במצבם התעסוקתי, במערכות היחסים המשפחתיות, ברמת הקשב הריכוז של הילדים בכיתות ועוד. חמשת מרכזי החוסן הקיימים בשדרות וביישובי עוטף עזה בארבע המועצות האזוריות: חוף אשקלון, שדות נגב, שער הנגב ואשכול נותנים מענה פסיכולוגי וסוציאלי לכ 80,000- תושבים הסובלים מאיום קיומי משנת 2000 . המרכזים עובדים בשיתוף פעולה זה עם זה ונותנים מענה בשלושה תחומים מרכזיים: היערכות לחירום, מענה פסיכו-סוציאלי פרטני וקבוצתי וחיזוק החוסן הקהילתי. מרכזי החוסן פועלים בשותפות מלאה עם חמש הרשויות המקומיות כדי להכין את הרשות לשעת חירום ולהתמודד עם מצבי החירום בזמן אמת. חלק מרכזי בעבודה הוא כאמור חיזוק החוסן הקהילתי וניהול הפעילים הקהילתיים: צח"י צוות חירום יישובי ( צח"ש ) צוות חירום שכונתי , יחידות הסע"ר סיוע ראשוני וקבוצות נוספות שהוקמו במטרה לתת תמיכה לעובדי הרשות בשעת חירום ומתוך חשיבה הן על העצמת התושבים בעזרת הפעלתם והן על ידי מתן מענה לצורך אמִתי של עזרה לקהילות וכמערך תומך לרשות. הספרות המקצועית מגדירה "פעילים קהילתיים" כמתנדבים שפעילותם מכוונת לשינוי חברתי ומבטאת את רצון התושבים לשינוי בחייהם או בסביבתם מוניקדם- גבעון ובליט-כהן, 2012 . הם עומדים בחזית העשייה החברתית המבוססת על פעילות התנדבותית בקהילה לוי, יצחקי ושוורץ, 2012 . מתנדבים ממלאים תפקיד חשוב בהגשת סיוע במצבי חירום, אולם עליהם להיות מוכנים לכך מראש.
    קרא עוד
  • מנוסעי השבר לנשַָֹאי השבר: משבר צוות ב"קורת גג" - מרכז חירום והתערבות במשבר

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    אייגן, מ'  2014 . קשרים חבולים. ירושלים: כרמל.
    גנאור, י'  2016 . השייכות קודמת לקיום: עבודה עם נוער במשבר ובסיכון ב"אתנחתא". עט השדה, 17 , 117-108 .
    ויניקוט, ד"ו  2014 . חסך ועבריינות. תל אביב: תולעת ספרים.
    ירושלמי, ח'  2007 . משבר וצמיחה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. כפיר, נ' 1993 . כמו מעגלים במים. תל אביב: עם עובד.

    משבר בצוות הוא מנת חלקה של כל מסגרת טיפולית העובדת עם מטופלים במצבי סיכון. פעמים המשבר הוא ביחסי הצוות המורכבים ופעמים מדובר במשבר כלכלי-ארגוני של המסגרת כולה. במאמר זה אציע לראות במשבר צוות באשר הוא הזדמנות ללמידה ולהתבוננות. משבר כזה מזמן לאנשי הצוות חיבור ומרחב למידה למטופלים דרך מרחבי הנפש שלהם עצמם. יכולתו של הצוות לזהות במשבר מרחב למידה על עצמם ועל המטופלים, מאפשרת לראות במשבר עצמו את יכולת התיקון והשינוי. נורית, 42 נערה ותיקה ב"אתנחתא", חתכה את עצמה ביד ערב קודם. את הדם היא ניגבה על הסדינים והקירות בחדר, תוך צעקות אימה. כל ניסיון של מיכל המדריכה לדבר אִתה עלו בתוהו. מיכל ניסתה להתקרב אך נורית דחפה אותה וקיללה אותה. מיכל נסוגה לאחור תוך שהיא נושמת בכבדות, למחרת, לישיבת הצוות מיכל לא הגיע והפלאפון שלה היה מנותק. שני מדריכים נוספים הודיעו כי הם לא באים בתירוצים שונים ומשונים. אבישי, המדריך הוותיק בקבוצה, צעק כי המקום לא בטוח לצוות ואי-אפשר לקבל נערות מסוכנות כמו נורית. אפרת, מדריכה אחרת, שאלה מה אנחנו מתכוונים לעשות עם נורית. בתוך הצוות היה מתח גדול והמון צעקות. אשמה וכעס שררו בחדר. יעל, בת השירות, ישבה בצד ובכתה בשקט. הבנו כולנו כי הימים הבאים לא יהיו קלים לאף אחד. בכל מוסד טיפולי העוסק בנוער וילדים בסיכון ובקצה הרצף, מתקיימות ישיבות צוות רבות. במהלך ישיבות אלו מתרחשים ויכוחים רבים ומורכבים. אחד מהגורמים המרכזיים לוויכוחים סוערים הוא הקושי בעבודה מול המטופלים. קושי זה נובע בצורך של הצוות ובבקשת עזרה מהצוות הבכיר כיצד להתמודד עם מטופלים קשים שאינם סרים למרותו
    קרא עוד
  • "שיחזיק את משקל הנפש לאורך זמן": עיצוב שירותי הסיוע למשפחות המתמודדות עם אובדן פתאומי ועם שְכול

    למקורות ביביליוגרפים 
    אלדן, י'  2011 . נידוי, מוות ואבלות. תל אביב: רסלינג.
    בארי, ש'  1944 . יום כיפור: בין מסורת לשינוי בבית השיטה. אתר בית השיטה. נדלה מתוך: http://www.beithashita.org.il
    בוחבוט, א'  2017 . נתוני אכ"א ל 2016- : יותר משליש מההרוגים בצה"ל - כתוצאה מהתאבדות. נדלה מתוך: http://news.walla.co.il/item/3029612
    גזית, ז'  2016. עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל. תל אביב: רסלינג.
    גירון, י', סולומון, ז', וגינצבורג, ק'  1998 . עבודה קבוצתית הם הורים שכולים - הערכת התערבות. רמת אביב: אוניברסיטת תל אביב
    ויצטום, א'  2011 . נפש, אבל ושכול. סדרת אוניברסיטה משודרת, משרד הבטחון - ההוצאה לאור.
    זרטל, ע'  2002 . האומה והמוות: היסטוריה, זיכרון, פוליטיקה. אור יהודה: דביר. טמיר, ג'  1993 . הסתגלות לאורך זמן של הורים שכולי מלחמה בישראל. בתוך: ר' מלקינסון, ש' רובין וא' ויצטום עורכים, אובדן ושכול בחברה הישראלית עמ' 230-213 . ירושלים: כנה.
    לבל, א'  2013 . אובדן 'לא מוקר': שכול אנטי־הגמוני ומסגור מחודש של טראומה:הוויית הקיפוח היחסי של משפחות נרצחי הטרור בישראל. בתוך: ה' שנון-קליין, ש' קרייטלר ומ' קרייטלר עורכות, טנטולוגיה: מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים עמ' 218 . חיפה: פרדס.
    לוי-בלז, י'  2016 . על אשמה, צער וצמיחה: התמודדותם של שאירי התאבדות עם האובדן ודרכי הטיפול בהם. בתוך: י' לוי-בלז עורך ראשי, להאיר את הרי החושך: התנהגות אובדנית בקרב בני נוער )עמ' 246-231 . דיונון.
    נימאייר, ר'  2013 . ביום האבל: לעבר מודל פעיל של התאבלות. בתוך: ה' שנון-
    קליין, ש' קרייטלר ומ' קרייטלר עורכות, טנטולוגיה: מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים. חיפה: פרדס. סקירת השירותים החברתיים 2015 . מפרסומי אגף מחקר, תכנון והכשרה. ירושלים: משרד הרווחה והשירותים החברתיים.
    פוגץ, ד', וכץ, נ'  2016 . "וכשאגדל אני מקווה להשפיע כמוכם" - ליווי תפקודי ומשפטי כסיוע למזעור קרבנות משנית של נפגעי עברות וקידום רווחתם האישית. המשפט, 22 : 181 .
    פסטרנק-מגנזי, ט', ושניר, נ'  2014 . טרנספורמציה לאחר אובדן טראומטי]גרסה אלקטרונית. פסיכולוגיה עברית. נדלה מתוך: / http://www.hebpsy.netarticles.asp?id=3181
    קרייטלר, ש'  2013 . הפחד מהמוות. בתוך: ה' שנון-קליין, ש' קרייטלר ומ' קרייטלר עורכות, טנטולוגיה: מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים. חיפה:פרדס.
    רובין, ש', מלקינסון, ר', וויצטום, א'  2016 . הפנים הרבות של האובדן והשכול: תיאוריה וטיפול. חיפה: פרדס.
    שלו, ר', ובן אשר, ס'  2012 . "נוכח נפקד" - התמודדות משפחות וילדים עם אובדן עמום של אחד ההורים גרסה אלקטרונית. פסיכולוגיה עברית. נדלה מתוך: http://www.hebpsy.net/articles.aspid=2892
    Becker, E. (2007). The Denial of Death. New York: Simon and Schuster.
    Casey, L. (2011). Review into the Needs of Families Bereaved by Homicide. London: Commission for Victims and Witnesse
    Doka, K. (Ed.) (2002). Disenfranchised grief: New directions, challenges, and strategies for practice. Champaign, IL: Research Press.
    Espinosa, J., & Evans, W. N. (2013). Maternal bereavement: The heightened mortality of mothers after the death of a child. Economics & Human Biology, 11: 371-381.
    L ebel, U. (2014). “Second Class Loss”: Political Culture as a Recovery Barrier - The Families of Terrorist Casualties’ Struggle for National
    Honors, Recognition, and Belonging. Death studies, 38(1): 9-19.
    Mahat-Shamir, M., & Leichtentritt, R. D. (2015). Israeli Mothers’ Meaning Reconstruction in the Aftermath of Homicide.
    Neimeyer, R. A. (2001). “Reauthoring Life Narrative: Grief Therapy as Meaning Reconstruction. Israel Journal of Psychiatry, 38: 171-183.
    Rynearson, E. K. (2001). Retelling Violent Death. New York: Brunner-Routledge.
    Stroebe, M. S., & Stroebe, W. (1993). The mortality of bereavement: A review. In M. S. Stroebe, W. Stroebe, & R. O. Hansson (Eds.),
    Handbook of Bereavement: Theory, Research, and Intervention (pp.175-195). New York: Cambridge University Press.
    Zimmermann, C., & Rodin, G. (2004). The denial of death thesis:Sociological critique and implications for palliative care. PalliativeMedicine, 18(2): 121-128.
     

    בשנים האחרונות, בעקבות שינויי חקיקה, מפתח משרד הרווחה והשירותים החברתיים מערך שירותי סיוע לבני משפחות שנפרדו מיקיריהם בנסיבות של תאונות דרכים, עבֵרות המָתה והתאבדויות. עצם קיומם של שירותים אלו מעיד על ההשתנות החברתית בתפיסת השכול האזרחי, שהיה ממוקם בשולי הקונצנזוס. פיתוח המענים אִפשר חבירה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים עם אשלים ג'וינט ישראל, מתוך ראיית האובדן הפתאומי והשכול כגורם סיכון למשפחה, על כל פרטיה, מבוגרים וילדים כאחד. שלושת כותבי המאמר מובילים, עם שותפים נוספים, את התכנית "מקום לנשימה - ליווי רוחני לאנשים המתמודדים עם אובדן פתאומי ושְכול". מטרת התכנית היא שיפור מצבם של אנשים המתמודדים עם אובדן פתאומי במסגרת מרכזי הסיוע של נפגעי תאונות דרכים, נפגעי עבֵרות המתה והתאבדויות - באמצעות ליווי רוחני. בבואנו לכתוב על "צמיחה" ממשבר בקרב משפחות המתמודדות עם אובדן פתאומי, בחרנו להתמקד בעיצוב השירותים ככאלה המסייעים בתהליכי השתנות ותנועה. הכתיבה מבוססת בעיקרה על הידע שאספנו מהשדה באמצעות ניסיון מקצועי בעבודתנו, ראיונות עם בני משפחה שכולים ועם מנהלות מרכזי הסיוע, לצד מחקרים תיאורטיים הקיימים בתחום. אנו מוצאים שלמכלול הידע הקיים עד כה בנושא אובדן פתאומי ושכול יש ערך רב בעיצוב השירותים. המוות נוכח בחיי כולנו. הוא חלק מההוויה האנושית האוניברסלית הצפויה לכולנו. מדובר באירוע ביולוגי הצפוי ליקירינו ולנו אך רחוק מלהיות אירוע פשוט. אף שהנושא כל כך מוכר, המוות עצמו מפחיד אותנו ואנו חשים בדרך כלל פחד ורתיעה מלעסוק בו ובהשלכותיו
    קרא עוד
  • "כחרס הנשבר": התמודדות משפחות עם אובדן ושכול

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    אייל, נ'  1996. הזמן האמיתי: החוויה האישית של הזמן. תל אביב: אריה ניר, מודן.
    בר-טור, ל', ומלקינסון, ר'  2000. "שכול מזדקן": חיים לאחר מות ילד במהלך שירות צבאי. שיחות, י"ד: 121-114 .
    בר-נדב, א' 2007 . אובדן בן זוג והמודל הדו-מסלולי לשכול: השפעותיו לאורך זמן של תהליך האבל על נשים צעירות. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה. אוניברסיטת חיפה, החוג לפסיכולוגיה. כפיר, נ' 1989. כמו מעגלים במים. תל אביב: עם עובד.
    מלמד-איתן, ר'  2004 . מתת אהבה עמ' 55 . קרית אונו: משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
    רואר-סטריאר, ד', וסטריאר, ר'  2006. אבות מהגרים בישראל: מתיאוריית הגירעון לתיאוריית האבהות המכוננת. חברה ורווחה, כ"ו4: 431-405 . רובין, ש' 1995 . על החיים לאחר אובדן בנים במלחמות ישראל: רקע ומחקר עם
    המודל הדו-מסלולי של השכול. פסיכולוגיה, ה': 70-83 .
    רובין, ש', מלקינסון, ר', וויצטום, א' ) 2016 (. הפנים הרבות של האובדן והשכול: תיאוריה וטיפול. בעריכת נ' גליק-עוזרד. חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה בשיתוף פרדס הוצאה לאור.
    שיינין, ו', ומגידיש י' ) 2016 (. צמיחה פוסט טראומטית לאחר אובדן של אדם משמעותי. עבודת גמר. אור יהודה: המרכז ללימודים אקדמיים. שלו, ר' ) 1999 (. הבדלים בין הורים שכולי מלחמה ושכולי תאונות דרכים: תפקוד ההורים הקשר לבן/בת שאבדו והשתנות מושג העצמי. עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך. אוניברסיטת חיפה, החוג לחינוך.
    שלו, ר'  2009 . הורים שכולים: השתנות העצמי, אוריינטציית עתיד, תפקוד והסתגלות לאובדן. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה. אוניברסיטת חיפה, החוג לייעוץ והתפתחות האדם.
    Anthony, E. J., & Benedek, T. (1970). Parenthood: Its Psychology and Psychopathology. Boston: Little Brown.
    Bonanno, G. A., Nigel, P., Kovacevic, A., & Kaltman, S. (2000). Selfenhancement as a buffer against extreme adversity: Civil war in 27
    גיליון 18 , יולי 2017
    Bosnia and traumatic loss in the United States. Personality and Social Psychology, 18: 84-196.
    Braun, M. J., & Berg, D. H. (1994). Meaning reconstruction in the experience of parental bereavement. Death Studies, 18: 105-129.
    Breznitz, S. (2000). Foreword in. In R. Malkinson, S. S. Rubin & E. Witztum (Eds.), Traumatic and Non-Traumatic Loss and Bereavement: Clinical Theory and Practice. Madison, CT: Psychosocial Press.
    Brown, G. W., & Harris, T. (1978). Social Origins of Depression. London: Tavistock.
    Christ, G. H., Bonanno, G., Malkinson, R., & Rubin, S. (2003). Bereavement experiences after the death of a child. Contributors. In M. J. Field & R. E. Behrman (Eds.), When Children Die: Improving Palliative and End-of-Life Care for Children and Their Families. Institute of Medicine Washington, D. C.: National Academy Press. Grotevant, H., & Cooper, C. (1998). Individuation and connectedness in adolescent development: Review and prospects for research on identity, relationship, and context. In E. E. Aspass Skoe & A. L. Vonder
    Lippe (Eds.), Personality Development in Adolescence: A Cross National and Life Span Perspective (pp. 3-37). London: Routledge.
    Handel, A. (1980). Perceived change of self among adolescents. Journal of Youth and Adolescence, 9: 507-519.
    Harter, S. (1999). The Construction of the Self: A Developmental Perspective. New York: The Guilford Press.
    Janoff-Bulman, R. (1992). Shattered Assumptions: Towards a New Psychology of Trauma. New York: Free Press.
    Janoff-Bulman, R. (2004). Posttraumatic Growth: Three explanatory models. Psychological Inquiry, 15: 19-92.
    Jayawickreme, E., & Blackie, L. R. (2014). Post-traumatic Growth as Positive Personality Change: Evidence, Controversies and Future Directions. European Journal of Personality, 28(4): 312-331.
    Klass, D., Silverman, P. S., & Nickman, S. (1996). Continuing Bonds: New Understandings of Grief. Taylor & Francis.
    Levinson, D. (1978). Seasons of Man’s Life. New York: Knopf.
    Littlewood, J. L., Cramer, D., Hoekstra, J., & Humphre, G. B. (1991). Gender differences in parental coping following their child’s death. British Journal of Guidance and Counseling, 19: 139-148.
    Linville, P. W. (1987). Self-Complexity as Cognitive buffer against stressrelated illness and depression. Journal of Personality and Social Psychology, 52: 663-676.
    Lopata, H. Z. (1979). Women as Widows. New York: Elsevier.
    Marwit, S. J., & Klass, D. (1995). Grief and the role of the inner representation of the deceased. Omega Journal of Death and Dying, 30: 283-298.
    Polatinsky, S., & Esprey, Y. (2000). An Assessment of Gender Differences in the perception of benefit resulting from the loss of a child. Journal of Traumatic Stress, 13: 709-718.
    Rando, T. A. (1983). An investigation of grief and adaptation in parents whose children have died from cancer. Journal of Pediatric Psychology, 8: 3-20.
    Rubin, S. S, Malkinson, R., & Witztum, E. (2005). The sacred and the secular: The changing face of death, loss and bereavement in Israel.
    In. J. D. Morgan & P. Laungani (Eds.), Death and Bereavement around the World. Volume 4: Death and Bereavement in Asia, Australia and New Zealand (pp. 65-80). New York: Baywood Publishing Co.
    Schaefer, J. A., & Moos, R. H. (2001). Bereavement experiences and personal growth. In M. S. Tedeschi, R. G. & L. G. Calhoun (Eds.), Trauma and Transformation, Growing in the Aftermath of Suffering.Thousand Oaks, CA: Sage Publications.
    Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). Posttraumatic growth:Conceptual foounndations and empiriical evidence. Psychological Inquiry, 15: 1-18.
    Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2008). Beyond the concept of recovery: Growth and the experience of loss. Death Studies, 32(1): 27-39.
    Tedeschi, R. G., & Kilmer, R. P. (2005). Assessing strengths, resilience,and growth to guide clinical interventions. Professional Psychology:  Research and Practice, 3: 230-237.
    Wickle, S. K., & Marwit, S. J. (2000). Assumptive world views and the 29 גיליון 18 , יולי 2017grief reactions of parents of murdered children. Omega Journal of Death and Dying, 42: 101-113.
    Znoj, H. (2006). Bereavement and posttraumatic growth. In L. G.
    Calhoun & R. G. Tedeschi (Eds.), Handbook of Post-Traumatic Growth: Research and Practice (pp. 176 -196). Mahwah, New Jersey. Lawrence Erlbaum Associates.

    אובדן של ילד בעבור הוריו שונה מאובדן של בן זוג או קרוב מבוגר אחר המייצג את העבר; אובדן ילד הוא אובדנו של העתיד Wickle & Marwit, 2000 . אף שהאובדן מתייחס לאירוע שקרה בעבר, משהו חשוב שהיה ואיננו עוד, יש לו השלכות לעתיד: דימוי העתיד ללא האדם שאבד, לצד הבדידות, הצער, הריקנות והנטישה, הם מהות האבל. לַמידה שבה האובדן קשור לעבר, לעתיד או להווה יש לא רק חשיבות תיאורטית, אלא גם השלכות על ההתמודדות האישית ועל ההתערבות הטיפולית Breznitz, 2000. הילדים נכנסים לחיי ההורים כאשר הם מבוגרים, וההורים מצפים שיהיו חלק מחייהם עד יום מותם. במחקר קודם שלו, 1999 התייחסו הורים לשינוי בתפיסת עולמם לאחר אובדן ילדם: "בעבר הייתי אישה צעירה ומלאת מרץ, היום אין לי מוטיבציה לכלום, הפכתי להיות אישה עם הרגשת חידלון, אין לי ראייה רחוקה אל העתיד" אם ששכלה את בתה בתאונת דרכים. הורים שכולים שאיבדו ילד בוגר נמצאים באמצע מעגל החיים, תקופה שבה מתרחשים שינויים בתפקידי חיים ובתחומים שונים: הילדים הבוגרים עוזבים את הבית, ובמקום העבודה ובקריירה המקצועית הם התקרבו להשגת מטרותיהם אייל, 1996 ; בר-טור ומלקינסון, 2000 . לדעת כפיר 1989, אדם במשבר תופס את העבר כזמן אידאלי ואילו היה ביכולתו היה מחזיר את הגלגל לאחור. בהווה מתרחשים קטיעה, נתק ושיבושים. ההורים חיים בתחושה של "אני לא אותו אדם כפי שהייתי" שלו, 1999. לעתים הם נאחזים בעבר ואינם מרפים, מה שמכשיל את יכולתם להתמודד עם העתיד כפיר, 1989. בזמן משבר העתיד מתקצר, נחווה לכל היותר כיום הבא, כמחר, ולעתים אף כזמן מאיים ורווי קשיים שאין לאדם די כוחות להתמודד עמם אייל, 1996.
    קרא עוד