רונית שלו

  • "כחרס הנשבר": התמודדות משפחות עם אובדן ושכול

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    אייל, נ'  1996. הזמן האמיתי: החוויה האישית של הזמן. תל אביב: אריה ניר, מודן.
    בר-טור, ל', ומלקינסון, ר'  2000. "שכול מזדקן": חיים לאחר מות ילד במהלך שירות צבאי. שיחות, י"ד: 121-114 .
    בר-נדב, א' 2007 . אובדן בן זוג והמודל הדו-מסלולי לשכול: השפעותיו לאורך זמן של תהליך האבל על נשים צעירות. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה. אוניברסיטת חיפה, החוג לפסיכולוגיה. כפיר, נ' 1989. כמו מעגלים במים. תל אביב: עם עובד.
    מלמד-איתן, ר'  2004 . מתת אהבה עמ' 55 . קרית אונו: משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
    רואר-סטריאר, ד', וסטריאר, ר'  2006. אבות מהגרים בישראל: מתיאוריית הגירעון לתיאוריית האבהות המכוננת. חברה ורווחה, כ"ו4: 431-405 . רובין, ש' 1995 . על החיים לאחר אובדן בנים במלחמות ישראל: רקע ומחקר עם
    המודל הדו-מסלולי של השכול. פסיכולוגיה, ה': 70-83 .
    רובין, ש', מלקינסון, ר', וויצטום, א' ) 2016 (. הפנים הרבות של האובדן והשכול: תיאוריה וטיפול. בעריכת נ' גליק-עוזרד. חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה בשיתוף פרדס הוצאה לאור.
    שיינין, ו', ומגידיש י' ) 2016 (. צמיחה פוסט טראומטית לאחר אובדן של אדם משמעותי. עבודת גמר. אור יהודה: המרכז ללימודים אקדמיים. שלו, ר' ) 1999 (. הבדלים בין הורים שכולי מלחמה ושכולי תאונות דרכים: תפקוד ההורים הקשר לבן/בת שאבדו והשתנות מושג העצמי. עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך. אוניברסיטת חיפה, החוג לחינוך.
    שלו, ר'  2009 . הורים שכולים: השתנות העצמי, אוריינטציית עתיד, תפקוד והסתגלות לאובדן. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה. אוניברסיטת חיפה, החוג לייעוץ והתפתחות האדם.
    Anthony, E. J., & Benedek, T. (1970). Parenthood: Its Psychology and Psychopathology. Boston: Little Brown.
    Bonanno, G. A., Nigel, P., Kovacevic, A., & Kaltman, S. (2000). Selfenhancement as a buffer against extreme adversity: Civil war in 27
    גיליון 18 , יולי 2017
    Bosnia and traumatic loss in the United States. Personality and Social Psychology, 18: 84-196.
    Braun, M. J., & Berg, D. H. (1994). Meaning reconstruction in the experience of parental bereavement. Death Studies, 18: 105-129.
    Breznitz, S. (2000). Foreword in. In R. Malkinson, S. S. Rubin & E. Witztum (Eds.), Traumatic and Non-Traumatic Loss and Bereavement: Clinical Theory and Practice. Madison, CT: Psychosocial Press.
    Brown, G. W., & Harris, T. (1978). Social Origins of Depression. London: Tavistock.
    Christ, G. H., Bonanno, G., Malkinson, R., & Rubin, S. (2003). Bereavement experiences after the death of a child. Contributors. In M. J. Field & R. E. Behrman (Eds.), When Children Die: Improving Palliative and End-of-Life Care for Children and Their Families. Institute of Medicine Washington, D. C.: National Academy Press. Grotevant, H., & Cooper, C. (1998). Individuation and connectedness in adolescent development: Review and prospects for research on identity, relationship, and context. In E. E. Aspass Skoe & A. L. Vonder
    Lippe (Eds.), Personality Development in Adolescence: A Cross National and Life Span Perspective (pp. 3-37). London: Routledge.
    Handel, A. (1980). Perceived change of self among adolescents. Journal of Youth and Adolescence, 9: 507-519.
    Harter, S. (1999). The Construction of the Self: A Developmental Perspective. New York: The Guilford Press.
    Janoff-Bulman, R. (1992). Shattered Assumptions: Towards a New Psychology of Trauma. New York: Free Press.
    Janoff-Bulman, R. (2004). Posttraumatic Growth: Three explanatory models. Psychological Inquiry, 15: 19-92.
    Jayawickreme, E., & Blackie, L. R. (2014). Post-traumatic Growth as Positive Personality Change: Evidence, Controversies and Future Directions. European Journal of Personality, 28(4): 312-331.
    Klass, D., Silverman, P. S., & Nickman, S. (1996). Continuing Bonds: New Understandings of Grief. Taylor & Francis.
    Levinson, D. (1978). Seasons of Man’s Life. New York: Knopf.
    Littlewood, J. L., Cramer, D., Hoekstra, J., & Humphre, G. B. (1991). Gender differences in parental coping following their child’s death. British Journal of Guidance and Counseling, 19: 139-148.
    Linville, P. W. (1987). Self-Complexity as Cognitive buffer against stressrelated illness and depression. Journal of Personality and Social Psychology, 52: 663-676.
    Lopata, H. Z. (1979). Women as Widows. New York: Elsevier.
    Marwit, S. J., & Klass, D. (1995). Grief and the role of the inner representation of the deceased. Omega Journal of Death and Dying, 30: 283-298.
    Polatinsky, S., & Esprey, Y. (2000). An Assessment of Gender Differences in the perception of benefit resulting from the loss of a child. Journal of Traumatic Stress, 13: 709-718.
    Rando, T. A. (1983). An investigation of grief and adaptation in parents whose children have died from cancer. Journal of Pediatric Psychology, 8: 3-20.
    Rubin, S. S, Malkinson, R., & Witztum, E. (2005). The sacred and the secular: The changing face of death, loss and bereavement in Israel.
    In. J. D. Morgan & P. Laungani (Eds.), Death and Bereavement around the World. Volume 4: Death and Bereavement in Asia, Australia and New Zealand (pp. 65-80). New York: Baywood Publishing Co.
    Schaefer, J. A., & Moos, R. H. (2001). Bereavement experiences and personal growth. In M. S. Tedeschi, R. G. & L. G. Calhoun (Eds.), Trauma and Transformation, Growing in the Aftermath of Suffering.Thousand Oaks, CA: Sage Publications.
    Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). Posttraumatic growth:Conceptual foounndations and empiriical evidence. Psychological Inquiry, 15: 1-18.
    Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2008). Beyond the concept of recovery: Growth and the experience of loss. Death Studies, 32(1): 27-39.
    Tedeschi, R. G., & Kilmer, R. P. (2005). Assessing strengths, resilience,and growth to guide clinical interventions. Professional Psychology:  Research and Practice, 3: 230-237.
    Wickle, S. K., & Marwit, S. J. (2000). Assumptive world views and the 29 גיליון 18 , יולי 2017grief reactions of parents of murdered children. Omega Journal of Death and Dying, 42: 101-113.
    Znoj, H. (2006). Bereavement and posttraumatic growth. In L. G.
    Calhoun & R. G. Tedeschi (Eds.), Handbook of Post-Traumatic Growth: Research and Practice (pp. 176 -196). Mahwah, New Jersey. Lawrence Erlbaum Associates.

    אובדן של ילד בעבור הוריו שונה מאובדן של בן זוג או קרוב מבוגר אחר המייצג את העבר; אובדן ילד הוא אובדנו של העתיד Wickle & Marwit, 2000 . אף שהאובדן מתייחס לאירוע שקרה בעבר, משהו חשוב שהיה ואיננו עוד, יש לו השלכות לעתיד: דימוי העתיד ללא האדם שאבד, לצד הבדידות, הצער, הריקנות והנטישה, הם מהות האבל. לַמידה שבה האובדן קשור לעבר, לעתיד או להווה יש לא רק חשיבות תיאורטית, אלא גם השלכות על ההתמודדות האישית ועל ההתערבות הטיפולית Breznitz, 2000. הילדים נכנסים לחיי ההורים כאשר הם מבוגרים, וההורים מצפים שיהיו חלק מחייהם עד יום מותם. במחקר קודם שלו, 1999 התייחסו הורים לשינוי בתפיסת עולמם לאחר אובדן ילדם: "בעבר הייתי אישה צעירה ומלאת מרץ, היום אין לי מוטיבציה לכלום, הפכתי להיות אישה עם הרגשת חידלון, אין לי ראייה רחוקה אל העתיד" אם ששכלה את בתה בתאונת דרכים. הורים שכולים שאיבדו ילד בוגר נמצאים באמצע מעגל החיים, תקופה שבה מתרחשים שינויים בתפקידי חיים ובתחומים שונים: הילדים הבוגרים עוזבים את הבית, ובמקום העבודה ובקריירה המקצועית הם התקרבו להשגת מטרותיהם אייל, 1996 ; בר-טור ומלקינסון, 2000 . לדעת כפיר 1989, אדם במשבר תופס את העבר כזמן אידאלי ואילו היה ביכולתו היה מחזיר את הגלגל לאחור. בהווה מתרחשים קטיעה, נתק ושיבושים. ההורים חיים בתחושה של "אני לא אותו אדם כפי שהייתי" שלו, 1999. לעתים הם נאחזים בעבר ואינם מרפים, מה שמכשיל את יכולתם להתמודד עם העתיד כפיר, 1989. בזמן משבר העתיד מתקצר, נחווה לכל היותר כיום הבא, כמחר, ולעתים אף כזמן מאיים ורווי קשיים שאין לאדם די כוחות להתמודד עמם אייל, 1996.
    קרא עוד