רונה אקרמן

  • "שיחזיק את משקל הנפש לאורך זמן": עיצוב שירותי הסיוע למשפחות המתמודדות עם אובדן פתאומי ועם שְכול

    למקורות ביביליוגרפים 
    אלדן, י'  2011 . נידוי, מוות ואבלות. תל אביב: רסלינג.
    בארי, ש'  1944 . יום כיפור: בין מסורת לשינוי בבית השיטה. אתר בית השיטה. נדלה מתוך: http://www.beithashita.org.il
    בוחבוט, א'  2017 . נתוני אכ"א ל 2016- : יותר משליש מההרוגים בצה"ל - כתוצאה מהתאבדות. נדלה מתוך: http://news.walla.co.il/item/3029612
    גזית, ז'  2016. עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל. תל אביב: רסלינג.
    גירון, י', סולומון, ז', וגינצבורג, ק'  1998 . עבודה קבוצתית הם הורים שכולים - הערכת התערבות. רמת אביב: אוניברסיטת תל אביב
    ויצטום, א'  2011 . נפש, אבל ושכול. סדרת אוניברסיטה משודרת, משרד הבטחון - ההוצאה לאור.
    זרטל, ע'  2002 . האומה והמוות: היסטוריה, זיכרון, פוליטיקה. אור יהודה: דביר. טמיר, ג'  1993 . הסתגלות לאורך זמן של הורים שכולי מלחמה בישראל. בתוך: ר' מלקינסון, ש' רובין וא' ויצטום עורכים, אובדן ושכול בחברה הישראלית עמ' 230-213 . ירושלים: כנה.
    לבל, א'  2013 . אובדן 'לא מוקר': שכול אנטי־הגמוני ומסגור מחודש של טראומה:הוויית הקיפוח היחסי של משפחות נרצחי הטרור בישראל. בתוך: ה' שנון-קליין, ש' קרייטלר ומ' קרייטלר עורכות, טנטולוגיה: מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים עמ' 218 . חיפה: פרדס.
    לוי-בלז, י'  2016 . על אשמה, צער וצמיחה: התמודדותם של שאירי התאבדות עם האובדן ודרכי הטיפול בהם. בתוך: י' לוי-בלז עורך ראשי, להאיר את הרי החושך: התנהגות אובדנית בקרב בני נוער )עמ' 246-231 . דיונון.
    נימאייר, ר'  2013 . ביום האבל: לעבר מודל פעיל של התאבלות. בתוך: ה' שנון-
    קליין, ש' קרייטלר ומ' קרייטלר עורכות, טנטולוגיה: מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים. חיפה: פרדס. סקירת השירותים החברתיים 2015 . מפרסומי אגף מחקר, תכנון והכשרה. ירושלים: משרד הרווחה והשירותים החברתיים.
    פוגץ, ד', וכץ, נ'  2016 . "וכשאגדל אני מקווה להשפיע כמוכם" - ליווי תפקודי ומשפטי כסיוע למזעור קרבנות משנית של נפגעי עברות וקידום רווחתם האישית. המשפט, 22 : 181 .
    פסטרנק-מגנזי, ט', ושניר, נ'  2014 . טרנספורמציה לאחר אובדן טראומטי]גרסה אלקטרונית. פסיכולוגיה עברית. נדלה מתוך: / http://www.hebpsy.netarticles.asp?id=3181
    קרייטלר, ש'  2013 . הפחד מהמוות. בתוך: ה' שנון-קליין, ש' קרייטלר ומ' קרייטלר עורכות, טנטולוגיה: מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים. חיפה:פרדס.
    רובין, ש', מלקינסון, ר', וויצטום, א'  2016 . הפנים הרבות של האובדן והשכול: תיאוריה וטיפול. חיפה: פרדס.
    שלו, ר', ובן אשר, ס'  2012 . "נוכח נפקד" - התמודדות משפחות וילדים עם אובדן עמום של אחד ההורים גרסה אלקטרונית. פסיכולוגיה עברית. נדלה מתוך: http://www.hebpsy.net/articles.aspid=2892
    Becker, E. (2007). The Denial of Death. New York: Simon and Schuster.
    Casey, L. (2011). Review into the Needs of Families Bereaved by Homicide. London: Commission for Victims and Witnesse
    Doka, K. (Ed.) (2002). Disenfranchised grief: New directions, challenges, and strategies for practice. Champaign, IL: Research Press.
    Espinosa, J., & Evans, W. N. (2013). Maternal bereavement: The heightened mortality of mothers after the death of a child. Economics & Human Biology, 11: 371-381.
    L ebel, U. (2014). “Second Class Loss”: Political Culture as a Recovery Barrier - The Families of Terrorist Casualties’ Struggle for National
    Honors, Recognition, and Belonging. Death studies, 38(1): 9-19.
    Mahat-Shamir, M., & Leichtentritt, R. D. (2015). Israeli Mothers’ Meaning Reconstruction in the Aftermath of Homicide.
    Neimeyer, R. A. (2001). “Reauthoring Life Narrative: Grief Therapy as Meaning Reconstruction. Israel Journal of Psychiatry, 38: 171-183.
    Rynearson, E. K. (2001). Retelling Violent Death. New York: Brunner-Routledge.
    Stroebe, M. S., & Stroebe, W. (1993). The mortality of bereavement: A review. In M. S. Stroebe, W. Stroebe, & R. O. Hansson (Eds.),
    Handbook of Bereavement: Theory, Research, and Intervention (pp.175-195). New York: Cambridge University Press.
    Zimmermann, C., & Rodin, G. (2004). The denial of death thesis:Sociological critique and implications for palliative care. PalliativeMedicine, 18(2): 121-128.
     

    בשנים האחרונות, בעקבות שינויי חקיקה, מפתח משרד הרווחה והשירותים החברתיים מערך שירותי סיוע לבני משפחות שנפרדו מיקיריהם בנסיבות של תאונות דרכים, עבֵרות המָתה והתאבדויות. עצם קיומם של שירותים אלו מעיד על ההשתנות החברתית בתפיסת השכול האזרחי, שהיה ממוקם בשולי הקונצנזוס. פיתוח המענים אִפשר חבירה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים עם אשלים ג'וינט ישראל, מתוך ראיית האובדן הפתאומי והשכול כגורם סיכון למשפחה, על כל פרטיה, מבוגרים וילדים כאחד. שלושת כותבי המאמר מובילים, עם שותפים נוספים, את התכנית "מקום לנשימה - ליווי רוחני לאנשים המתמודדים עם אובדן פתאומי ושְכול". מטרת התכנית היא שיפור מצבם של אנשים המתמודדים עם אובדן פתאומי במסגרת מרכזי הסיוע של נפגעי תאונות דרכים, נפגעי עבֵרות המתה והתאבדויות - באמצעות ליווי רוחני. בבואנו לכתוב על "צמיחה" ממשבר בקרב משפחות המתמודדות עם אובדן פתאומי, בחרנו להתמקד בעיצוב השירותים ככאלה המסייעים בתהליכי השתנות ותנועה. הכתיבה מבוססת בעיקרה על הידע שאספנו מהשדה באמצעות ניסיון מקצועי בעבודתנו, ראיונות עם בני משפחה שכולים ועם מנהלות מרכזי הסיוע, לצד מחקרים תיאורטיים הקיימים בתחום. אנו מוצאים שלמכלול הידע הקיים עד כה בנושא אובדן פתאומי ושכול יש ערך רב בעיצוב השירותים. המוות נוכח בחיי כולנו. הוא חלק מההוויה האנושית האוניברסלית הצפויה לכולנו. מדובר באירוע ביולוגי הצפוי ליקירינו ולנו אך רחוק מלהיות אירוע פשוט. אף שהנושא כל כך מוכר, המוות עצמו מפחיד אותנו ואנו חשים בדרך כלל פחד ורתיעה מלעסוק בו ובהשלכותיו
    קרא עוד