ירון גנאור

  • השייכות קודמת לקיום: עבודה עם נוער במשבר ובסיכון ב”אתנחתא”

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    דיואי, ג’  1959 . נסיון וחינוך. בתוך: ע”א סימון עורך, ניסיון וחינוך: המקורות למדע החינוך עמ’ 125 – 127 . תרגום: ר’ קליינברגר. ירושלים: בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים ומשרד החינוך והתרבות.
     
    סארטר, ז”פ  1990 . האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם. ירושלים: כרמל.
     
    Bion, W. R. (1967). Notes on memory and desire. Psychoanalytic Forum, 2, 271–280.
     
    Maslow, A. H. (1943). A theory of human motivation. Psychological Review, 50(4), 370–396.

    אין התחלה. נולדתי – גם אני יצאתי לאוויר העולם – ומאותו רגע החלה השייכות. עשיתי כל שביכולתי כדי להשתחרר ממנה, אבל איש מעולם לא הצליח. זה קורה לכולנו – אחד אחרי השני רומן גארי, 2015 . במאמר שלפנינו אציג את תפיסת העבודה של “אתנחתא”, 1 אתאר את העמדות הפנימיות של צוות המקום ואבחן כיצד הן משתקפות בעבודתנו. אתמקד בעמדה המזהה את הצורך של הנוער בשייכות לעולם המבוגרים, ואבחן כיצד הוא בא לידי ביטוי בעבודת הצוות ובפנייתו אליו. סיפוק הצורך בשייכות מהווה בסיס למכלול העמדות הפנימיות של אנשי הצוות, שבעבודתם ממלאים את צורכיהם של בני הנוער. במאמר אסקור את העמדה המקצועית מרגע כניסתם למקום, דרך שהותם בו ועד הפרידה ממנו. השייכות, הצורך הבסיסי להיות חלק ממשהו, מונח ביסוד הדברים שברצוני לשתף אתכם בהם; השייכות כרעב נפשי, כצורך הבסיסי, הקמאי ביותר של נפש האדם. השייכות קיימת בנו עוד לפני הגעתנו לעולם. היא יסוד קיומנו. כולנו, כל אחד מאִתנו, חלק ממשהו עוד טרם הגעתו לעולם. כנראה כדי שנהיה בעולם הזה “מישהו”, מישהו חשב אותנו, רצה בקיומנו, ומחשבה ורצייה זו בראו את קיומנו בעולם. השייכות הזאת היא משפחתית, מִגדרית, קהילתית ואף לאומית. השייכות קודמת לקיום שלנו, והצורך לחוש אותה כל הזמן הוא שמחייה את קיומנו. למעשה, היינו שייכים למשהו ולמישהו טרם בואנו לעולם.
    קרא עוד
  • מנוסעי השבר לנשַָֹאי השבר: משבר צוות ב"קורת גג" - מרכז חירום והתערבות במשבר

    מחבר/ת: 
    למקורות ביביליוגרפים 
    אייגן, מ'  2014 . קשרים חבולים. ירושלים: כרמל.
    גנאור, י'  2016 . השייכות קודמת לקיום: עבודה עם נוער במשבר ובסיכון ב"אתנחתא". עט השדה, 17 , 117-108 .
    ויניקוט, ד"ו  2014 . חסך ועבריינות. תל אביב: תולעת ספרים.
    ירושלמי, ח'  2007 . משבר וצמיחה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. כפיר, נ' 1993 . כמו מעגלים במים. תל אביב: עם עובד.

    משבר בצוות הוא מנת חלקה של כל מסגרת טיפולית העובדת עם מטופלים במצבי סיכון. פעמים המשבר הוא ביחסי הצוות המורכבים ופעמים מדובר במשבר כלכלי-ארגוני של המסגרת כולה. במאמר זה אציע לראות במשבר צוות באשר הוא הזדמנות ללמידה ולהתבוננות. משבר כזה מזמן לאנשי הצוות חיבור ומרחב למידה למטופלים דרך מרחבי הנפש שלהם עצמם. יכולתו של הצוות לזהות במשבר מרחב למידה על עצמם ועל המטופלים, מאפשרת לראות במשבר עצמו את יכולת התיקון והשינוי. נורית, 42 נערה ותיקה ב"אתנחתא", חתכה את עצמה ביד ערב קודם. את הדם היא ניגבה על הסדינים והקירות בחדר, תוך צעקות אימה. כל ניסיון של מיכל המדריכה לדבר אִתה עלו בתוהו. מיכל ניסתה להתקרב אך נורית דחפה אותה וקיללה אותה. מיכל נסוגה לאחור תוך שהיא נושמת בכבדות, למחרת, לישיבת הצוות מיכל לא הגיע והפלאפון שלה היה מנותק. שני מדריכים נוספים הודיעו כי הם לא באים בתירוצים שונים ומשונים. אבישי, המדריך הוותיק בקבוצה, צעק כי המקום לא בטוח לצוות ואי-אפשר לקבל נערות מסוכנות כמו נורית. אפרת, מדריכה אחרת, שאלה מה אנחנו מתכוונים לעשות עם נורית. בתוך הצוות היה מתח גדול והמון צעקות. אשמה וכעס שררו בחדר. יעל, בת השירות, ישבה בצד ובכתה בשקט. הבנו כולנו כי הימים הבאים לא יהיו קלים לאף אחד. בכל מוסד טיפולי העוסק בנוער וילדים בסיכון ובקצה הרצף, מתקיימות ישיבות צוות רבות. במהלך ישיבות אלו מתרחשים ויכוחים רבים ומורכבים. אחד מהגורמים המרכזיים לוויכוחים סוערים הוא הקושי בעבודה מול המטופלים. קושי זה נובע בצורך של הצוות ובבקשת עזרה מהצוות הבכיר כיצד להתמודד עם מטופלים קשים שאינם סרים למרותו
    קרא עוד