נהיר ליבי

  • עֵט לֶאֱהֹב - מדור שירה

    מחבר/ת: 

    השירים המופיעים כאן הם חלק ממסע נפשי בהתמודדות עם מחלת השַסַּעַת סכיזופרניה. כתיבת שירה, לצד טיפוח יכולותיי בשירה ווקאלית, מהווה עבורי מקור להתמודדות, כפי שאומר המאמר "כשאלוהים סוגר דלת הוא פותח חלון", וכך מתוך עולמות שבורים מבקש אני, עם כישרונותיי שנותרו, להמריא. מבחן המציאות הקרה השיר "מחול הנפש" מובא מעיניו של חולה הנפש, האחר, המוחרג, המבקש מן החברה יחס שווה אל שיריו. אני קורא בו קריאה כוללת של כל אדם עם מוגבלות שיתייחסו אליו כאל אדם שווה זכויות, ולא כאל נכה. מחול הנפש 11. פורסם בדפוס לראשונה ב"מחול הנפש: שירים מהמחלקה הסגורה" בהוצאת כרמל. הַשִּׁיריִם שֶׁלּיִ לְבַסּוֹף עוֹמְדִים לְמִבְחָן כְּמוֹ הַשִּׁיריִם שֶׁל כּלָ אֶחָד אַחֵר. אֶת אַף אֶחָד לֹא מְעַניְןֵ שֶׁכּתַָב אוֹתָם חוֹלהֵ-נפֶֶשׁ, שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לכְִתֹּב, לַחֲשֹׁב, לזִכְֹּר, לְדַבֵּר וּלתְפַקְדֵ. הֵם עוֹמְדִים לְמִבְחַן הַמְּצִיאוּת הַקָּרהָ וּמְקַוּיִם לְהֵאָסֵף בְּחֹם מַמָּשׁ כּמָוֹניִ. השיר פורסם לראשונה בפורום "פגועים נפשית" ב 2002, זמן קצר לפני אשפוזי הראשון. ביקשתי את נפשי למות. לא מצאתי תכלית לחיי ולא הייתי מודע ליכולותיי בשירה כתובה ומוּשֶרת. בראייה לאחור, לו הייתי במסגרת של ריפוי בעיסוק, שבה הייתי מגלה את החוזקות שנותרו בי על אף המחלה, לא הייתי מתנגד בצורה נחרצת כל כך לטיפול תרופתי, שמהווה כיום חלק אינטגרלי מחיי. הייתי מוצא כוחות וטעם לחיי, ולא הייתי נקלע למצב אובדני. בשיר זה אני זועק. מדבר. מבקש לקבל יחס שווה על אף השבר שממנו אני מגיע. מבקש מן החברה שתקרא את שיריי, שתקרא אותי, שתאסוף אותי בחום.
    קרא עוד