נאוה זוהר סייקס

  • סיפור מסע – אל ליווי רוחני ועבודה סוציאלית

    למקורות ביביליוגרפים 

    שגיא, א’ 2011 . פצועי תפילה – תפילה לאחר “מות האל”: עיון פנומנולוגי בספרות עברית. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.

    שילנסקי, ע’, ודיניה, א’ 2009 , רוחניות ועבודה סוציאלית – הידורו בכפיפה אחת? הוצג בכנס הישראלי הראשון לחקר רוחניות עכשווית [גרסה אלקטרונית]. . www.spirituality.haifaac.il , נדלה ב 1.1.2012- מתוך:http://spirituality.haifa.ac.il/1st_conf/program_files/a1/a1_1_no/a1_a_a...

    Canda, E. R., & Furman, L. D. (2010). Spiritual Diversity in Social Work Practice: The Heart of Helping (Second edition). New York: Oxford University Press.

    Crisp, B. R. (2010). Spirituality and Social Work.Southamption, UK: Ashgate Publishing. Handzo, R. G. (2012). The Process of Spiritual/Pastoral Care: A General Theory for Providing Spiritual/Pastoral Care Using Palliative Care as a Paradigm. In: S. B. Roberts (Ed.), Professional Spiritual and Pastoral Care: A Practical Clergy and Chaplain’s Handbook (pp. 21–41). Vermont: Skylight Paths Publishing.

    Jones, G. L. (2012). Prayer and Ritual. In: S. B. Roberts (Ed.), Professional Spiritual and Pastoral Care: A Practical Clergy and Chaplain’s Handbook (pp. 106–118). Vermont: Skylight Paths Publishing.

     

    “שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ” קהלת יא, א–ב. בסיפור האגדה הילדים הולכים ביער ומשאירים בדרכם פירורי לחם כדי שיוכלו למצוא את הדרך הביתה. כשחיפשו את הדרך אחר תלאותיהם, התברר שהציפורים אכלו את סימנֶיה. איך מצאו לבסוף את הדרך חזרה הביתה? לפי אחת הגרסאות, הם נעזרו באווזה לחצות את הנהר, ואז הלכו ביער עד שהגיעו למקום שנראה להם מוכר. רבות נכתב על כך, אך משמעות אחת היא שלפעמים אדם מביט אחורה אל הדרך שעבר בה, ולא מוצא את סימנֶיה. הוא נזכר בשבילים שבהם הלך ומגלה לעתים כי הנהרות שחצה במסע חייו והאנשים שפגש הם שהביאו אותו דווקא לכאן, למקום שנראה לו מוכר. ובכל אחת מהתחנות ובמה שביניהן למד וחווה משהו שבדיוק לו הוא זקוק כדי לחיות את חייו כפי שהם עכשיו. ובפליאה הוא אומר: “ואנוכי לא ידעתי!” דבר דומה שמעתי מהמורה הרוחנית, ילידת שבט במרחבים הקנדיים, בכנס “רוחניות ועבודה סוציאלית” בעיר ת’אנדר בֵּיי שבקנדה בקיץ האחרון: “בזכות כל מה שעברתי, במיוחד הדברים הכי קשים, אני יכולה היום להיות מי שאני ולעזור לאנשים אחרים, ולכן אני אומרת תודה שעברתי אותם”. האמת, שלומר תודה על הדברים הקשים שהיא סיפרה לנו, נראה לי בלתי נתפס. ובכל זאת, ניכר היה בה שהיא מרגישה כך בכל נימי נפשה. תפיסה זו מהדהדת ברעיון “המטפל הפצוע”, הנובע מסיפורו של כיירון במיתולוגיה היוונית, שלפיו אדם יכול לעזור לאחרים להחלים בדיוק מהמקום הכואב שלו עצמו. כדי להצליח בכך צריך לעשות עבודת מודעות פנימית כדי לשים לב בעיקר אל האחר ולא רק אל עצמנו. החוויות שחווינו בעצמנו הן המביאות אותנו למקום שבו אנו נמצאים היום. ועבור אלה מאיתנו העובדים עם אנשים, מרתק ומשמעותי לשבת רגע על ספסל בקצה השביל, להתבונן, ולשים לב מה היה ומה יש בדרך הזאת שכן נבחרה.
    קרא עוד
  • בשביל הרוח: התפתחות הליווי הרוחני כתפיסה וכלים לסיוע לאוכלוסיות במשבר, במצוקה ובסיכון

    למקורות ביביליוגרפים 
    זוהר-סייקס, נ'  2013 . סיפור מסע – אל ליווי רוחני ועבודה סוציאלית. עט השדה 69 . גרסה מקוונת –62 ,10
    "עט השדה", גיליון 8 גרסה מקוונת:

    במסמך זה אתאר את אבני הדרך בתהליך הלמידה והפיתוח שהתרחש באשלים בתחום הליווי הרוחני כתפיסה וככלי בעבודה עם אוכלוסיות במצבי סיכון. תחום חדש זה, המתפתח בארץ בתאוצה, נבדק בשלוש וחצי השנים האחרונות, ונבחנו התאמתו והרלוונטיות שלו לעבודה עם אוכלוסיות היעד של אשלים – ילדים, נוער וצעירים במצבי סיכון, בני משפחותיהם ואנשי המקצוע העובדים איתם. המסמך פורס את התהליך החל בהחלטת אשלים להיכנס ללמידה ראשונית על מהות הליווי הרוחני, דרך הזמנת השותפים מהממשלה ומהמרחב הציבורי ליטול חלק בתהליך זה, וכלה בתכנון וביישום של קדם-תכניות הרצה "פרה-פיילוטים" ראשוניות שפותחו במהלך הלמידה ביחס לאוכלוסיות היעד ומעברם לשלב תכניות ההרצה הפיילוטים בתכניות נבחרות בשותפות הממשלה. עם סיום תכניות ההרצה השנה הסתיים החלק הראשון של המסע. נכון לרגע זה, אשלים ושותפיה יוצאים לדרך להעמקת השירות והלמידה לפי התפיסה והכלים של הליווי הרוחני, בתקווה לתת ערך מוסף לשירותים ולמענים מיטביים לאוכלוסיות שאנו מחויבים להן. לפני שנתיים וחצי כתבתי מאמר ל"עט השדה" על תחילת המסע של פיתוח תחום הליווי הרוחני לאוכלוסיות היעד של אשלים זוהר-סייקס, 2013 . כעת נתבקשתי לשתף בתהליך ולעדכן מה התרחש מאז. המהווה "מקום" מדיטטיבי להגיע ,"equanimity" במדיטציה נעשה שימוש במושג אליו. המושג מתורגם במילון ל"קור רוח, שלווה, איזון", ובמדיטציה היהודית הוא מתורגם לעתים למושג "שיוויתי". בעבר למדתי כי אחת הדרכים לדמיין את האיזון ושלוות הנפש האלה היא התמקדות של גם וגם: גם מתוך החוויה עצמה כאן ועכשיו בתוך ההוויה, וגם מנקודת מעוף הציפור, אי-שם במרחב. אחזקה בו-זמנית של שתי - הוויות אלו מביאה לאיזון ולשלווה, לתודעה של ה equanimity.
    קרא עוד
  • “מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנּפֶשֶׁ” 1: שילוב ליווי רוחני בתפיסת הורה לילדים עם צרכים מיוחדים

    למקורות ביביליוגרפים 
    אלוני-דגן, ג’  2013 . היד המושטת של מרי. הורים ללא סוף עמ’ 33 – 38 . עורכות: ר’ סנה, י’ גרוס-אנגלנדר ות’ מור-סלע. תל אביב: ידיעות אחרונות.
     
    גרוס-אנגלנדר, י’  2015 . לא יכול להיות – תמונת מצב – משפחות מיוחדות בישראל 2015 . דו”ח של ארגון קשר – הבית של המשפחות המיוחדות.
    ביון, ו”ר  1992 . התנסויות בקבוצות ומאמרים נוספים. אור יהודה: דביר.
     
    וייס, מ’  2014 . תנו לשמש לעלות, גרסה אלקטרונית. הורים בקשר. נדלה מתוך: http://www.horimbekesher.co.il/Article
     
    זוהר-סייקס, נ’ 2013 . סיפור מסע – אל ליווי רוחני ועבודה סוציאלית. עט השדה, .69–62 ,10
     
    זוהר-סייקס, נ’  2016 . בשביל הרוח: התפתחות הליווי הרוחני כתפיסה וכלים לסיוע לאוכלוסייה במשבר, במצוקה ובסיכון. עט השדה, 16 : 80 – 89 .
     
    צרפתי, י’  2013 . עדי. הורים ללא סוף )עמ’ 152 – 157 . עורכות: ר’ סנה, י’ גרוס- אנגלנדר ות’ מור-סלע. תל אביב: ידיעות אחרונות.
     
    קוסמן, א’  1990 . מבוקש. בני ברק: הקיבוץ המאוחד. קמחי, ב’  2013 . כף היד החמה שהולכת אתי. הורים בקשר. גרסה אלקטרונית. נדלה מתוך: http://www.horimbekesher.co.il/Article
     
    Gottlieb, J. (1981). Mainstreaming: Fulfilling the promise? American Journal of Mental Deficiency, 86(2), 115–126.
     
    Kalyanpur, M., & Rao, S. F. (1991). Empowering low-income black families of handicapped children. American Journal of Orthopsychiatry, 61(4), 523–532.
     
    Krahn, G. L. (1993). Conceptualizing social support in families of children with special health needs. Family Process, 32, 235–248.
     
    Santelli, B. S., Turnbull, A. P., Marquis, J., & Lemer, E. (1995). Parent to parent: A unique for of mutual support. Infants and Young Children, 8(2), 48–57.

    “להיות אימא מיוחדת – אימא לילד עם צרכים מיוחדים, להיות משפחה מיוחדת, זה לפרמט את תוכנת חייך ולהתחיל מחדש. כל מה שמוכר וידוע מהחיים הקודמים משתנה. תוך כדי הצורך להתארגן לקראת עבודה בלתי נגמרת כדי לאפשר מרחב מקדם, עולים רגשות לא פשוטים, עולה כאב ומתמודדים עם פרידה מהציפייה. הכאב, האכזבה, הבכי והאבל נדחקים לטובת הצורך בטיפול ... אך קיימים ובכל הזדמנות מציפים” אביבית, אם מלווה הורים בליווי רוחני, מנחת קבוצות תמיכה רוחנית ומדריכה. “החיים כאימא מיוחדת מאתגרים ומורכבים. הקושי הגדול הוא הבדידות. העובדה שבסביבה הקרובה כמעט אין עם מי להתייעץ ... אין עם מי להיות שם” צרפתי, 2013. “כשהתחלתי עם הבן, שם הייתי צריכה ליווי, ששמעתי את האבחון הרגשתי שהקושי גדול עליי, ידעתי אם לא איעזר אפול” אם שמקבלת ליווי רוחני. “ואני יודעת שכל אימא ואבא צריכים לפחות מרי אחת כזאת: יד מושטת של שכן, בן משפחה, קולגה, חבר אמִתי או וירטואלי, כזאת שאפשר להיאחז בה ברגעים הראשונים, באותו “מעמד בשורה” בלתי נסבל שאחריו מתחילים החיים החדשים” אלוני-דגן, 2013 . “כדאי שהורה יקבל ליווי בתוך בית החולים יחד עם החבילה אִתה הוא הולך הביתה, שיפגוש הורה מלווה לפני שיפגוש עובד סוציאלי, כי אז תהיה עזרה גם להתחבר לעובד סוציאלי” אם מלווה בתכנית שמ”ש, ר’. “אילו רק לא הייתי שם לבד ברגע הזה! סגרתי את הטלפון ושאלתי את עצמי מה היא אמרה לי עכשיו, עם מי אני יכולה לדבר. בהתחלה חשבתי שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד. אם לא אספר, זה לא יהיה. עכשיו אני כבר במקום אחר, ויכולה ורוצה להיות שם בשביל אימהות אחרות, שלא יהיו שם לבד ברגע הזה” אם בריאיון לקורס הכשרת הורים להנחיית קבוצות תמיכה רוחנית.
    קרא עוד