נסרין חדאד חאג’-יחיא

• מערכת החינוך הערבי בישראל: תמונת מצב ואתגרי העתיד

  מחברים: 

  אריק רודניצקי

  נסרין חדאד חאג’-יחיא

  אז והיום על תהליכי שינוי ואתגרים חברתיים, חינוכיים ותרבותיים בישראל

  גיליון 19

  נובמבר 2018

  למקורות ביביליוגרפים 

  אבו-עסבה, ח’, פרסקו, ב’ ואבו-נסרה, מ’ (2013). נשירת תלמידים בחינוך הערבי,

  הבדווי והדרוזי: דוח מסכם. משרד החינוך.

  אגבאריה, א’ (2007). החינוך הבלתי פורמלי בחברה הפלסטינית בישראל. בתוך:

  ש’ רומי ומ’ שמידע (עורכים), החינוך הבלתי פורמלי במציאות משתנה (עמ’ 295-314)

  ירושלים: מאגנס.

  אלחאג’, מ’ (1996). חינוך בקרב הערבים בישראל: שליטה ושינוי חברתי.

  ירושלים: מאגנס.

  ארלוזורוב, מ’ (9.1.2016). ילד ערבי שווה תשיעית מילד יהודי, דה מרקר.

  בלס, נ’ (2017). ההישגים הלימודיים של תלמידים ערבים. ירושלים: מרכז טאוב

  לחקר המדיניות החברתית בישראל.

  ג’בארין, י’ ואגבאריה, א’ (2010). חינוך בהמתנה: מדיניות הממשלה ויוזמות

  אזרחיות לקידום החינוך הערבי בישראל. נצרת: דיראסאת, מרכז ערבי

  למשפט ומדיניות.

  גרא, ר’ (עורך) (2016). ספר החברה הערבית בישראל (8): אוכלוסייה, חברה,

  כלכלה. ירושלים: מכון ון ליר.

  הרפז, י’ (2011). מדינה אינה עושה שלום עם אזרחיה. הד החינוך, פברואר, עמ’

  43–38.

  וייס, א’ (2017). תמונת מצב המדינה: תרשימים בנושאי חברה וכלכלה בישראל

  2017 . ירושלים: מרכז טאוב.

  ויניגר, א’ (2015). נתונים על חלוקת תקציב משרד החינוך לבתי-ספר לפי

  מגזרים. ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

  חדאד חאג’ יחיא, נ’ ורודניצקי, א’ (2018). החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית:

  חזון ומעשה. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

  חוק חינוך ממלכתי תשי”ג – 1953 , תיקון מס’ 6, תשס”ד – 2003 . נדלה מתוך:

  .https//:www.nevo.co.il/law_html/Law01/152_024.html

  פני החברה בישראל: ישראל מאין ולאן? (2013). דוח מס’ 6. הלשכה המרכזית

  לסטטיסטיקה.

  קראקרה אבראהים, א’ (2008). נשירה גלויה וסמויה במערכת החינוך הערבית,

  בתוך: א’ רכס וא’ רודניצקי (עורכים), נוער ערבי בישראל: בין סיכוי לסיכון

  עמ' 55-59) תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תוכנית קונרד אדנאואר

  לשיתוף פעולה יהודי–ערבי.

  רודניצקי, א’ (2014). הערבים אזרחי ישראל בפתח המאה העשרים ואחת. תל

  אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי.

  רודניצקי, א’ (2015). המיעוט הערבי בישראל והשיח על “מדינה יהודית”. ירושלים:

  המכון הישראלי לדמוקרטיה.

  רייטר, י’ וכהן, א’ (עורכים) (2012). אוגדן מידע: החברה הערבית בישראל,

  מהדורה שנייה. נווה אילן: יוזמות קרן אברהם.

  רכס, א’ (2007). דילמות של חינוך בערים מעורבות. בתוך: א’ רכס (עורך), יחד

  אך לחוד: ערים מעורבות בישראל (עמ’ 103-106). אוניברסיטת תל אביב,

  תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי.

  אתר הכנסת: www.knesset.gov.il 

  אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: www.cbs.gov.il 

  מבוא אחד המדדים המקובלים לרמת מודרניזציה ופיתוח של חברה אנושית הוא רמת השכלה. חינוך והשכלה הם אבני דרך משמעותיים בחייו של הפרט, המאפשרים לאדם לממש את יכולותיו, לעצב תפיסת עולם, לבנות מודעות חברתית ולסייע בקבלת החלטות בתחום האישי והמקצועי. הקניית חינוך והשכלה לאוכלוסייה מאפשרת למדינה להשביח את ההון האנושי שלה ולמצות את הפוטנציאל האנושי הטמון בה. מדיניות החינוך בישראל שואפת להקנות ידע ומיומנויות, להרחיב את מעגל הלומדים בכל דרגי החינוך, לצמצם נשירה בקרב תלמידים ולהעלות את רמת ההשכלה בכלל האוכלוסייה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המעודכנים לראשית 2018, האוכלוסייה הערבית מונה כ 1.85- מיליון נפש, מהם כ- 578 אלף ילדים ובני נוער בגילאים 5-18 (מגן חובה ועד סוף כיתה י”ב). שיעורם של ילדים ובני נוער באוכלוסייה הערבית (31%) גבוה מן השיעור המקביל באוכלוסייה היהודית (23%). משקלם של ילדים ובני נוער ערבים בכלל קבוצת הגיל 5-18 (27%) גבוה ממשקלה של האוכלוסייה הערבית בכלל אוכלוסיית המדינה (21%)(אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, www.cbs.gov.il).העובדה שמדובר בפלח אוכלוסייה גדול מקנה משנה חשיבות לנושא החינוך בחברה הערבית...

  קרא עוד

  להורדת מאמר (424.7 KB)