אבו-עסבה, ח’, פרסקו, ב’ ואבו-נסרה, מ’ (2013). נשירת תלמידים בחינוך הערבי,
הבדווי והדרוזי: דוח מסכם. משרד החינוך.
אגבאריה, א’ (2007). החינוך הבלתי פורמלי בחברה הפלסטינית בישראל. בתוך:
ש’ רומי ומ’ שמידע (עורכים), החינוך הבלתי פורמלי במציאות משתנה (עמ’ 295-314)
ירושלים: מאגנס.
אלחאג’, מ’ (1996). חינוך בקרב הערבים בישראל: שליטה ושינוי חברתי.
ירושלים: מאגנס.
ארלוזורוב, מ’ (9.1.2016). ילד ערבי שווה תשיעית מילד יהודי, דה מרקר.
בלס, נ’ (2017). ההישגים הלימודיים של תלמידים ערבים. ירושלים: מרכז טאוב
לחקר המדיניות החברתית בישראל.
ג’בארין, י’ ואגבאריה, א’ (2010). חינוך בהמתנה: מדיניות הממשלה ויוזמות
אזרחיות לקידום החינוך הערבי בישראל. נצרת: דיראסאת, מרכז ערבי
למשפט ומדיניות.
גרא, ר’ (עורך) (2016). ספר החברה הערבית בישראל (8): אוכלוסייה, חברה,
כלכלה. ירושלים: מכון ון ליר.
הרפז, י’ (2011). מדינה אינה עושה שלום עם אזרחיה. הד החינוך, פברואר, עמ’
43–38.
וייס, א’ (2017). תמונת מצב המדינה: תרשימים בנושאי חברה וכלכלה בישראל
2017 . ירושלים: מרכז טאוב.
ויניגר, א’ (2015). נתונים על חלוקת תקציב משרד החינוך לבתי-ספר לפי
מגזרים. ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
חדאד חאג’ יחיא, נ’ ורודניצקי, א’ (2018). החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית:
חזון ומעשה. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
חוק חינוך ממלכתי תשי”ג – 1953 , תיקון מס’ 6, תשס”ד – 2003 . נדלה מתוך:
פני החברה בישראל: ישראל מאין ולאן? (2013). דוח מס’ 6. הלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה.
קראקרה אבראהים, א’ (2008). נשירה גלויה וסמויה במערכת החינוך הערבית,
בתוך: א’ רכס וא’ רודניצקי (עורכים), נוער ערבי בישראל: בין סיכוי לסיכון
עמ' 55-59) תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תוכנית קונרד אדנאואר
לשיתוף פעולה יהודי–ערבי.
רודניצקי, א’ (2014). הערבים אזרחי ישראל בפתח המאה העשרים ואחת. תל
אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי.
רודניצקי, א’ (2015). המיעוט הערבי בישראל והשיח על “מדינה יהודית”. ירושלים:
המכון הישראלי לדמוקרטיה.
רייטר, י’ וכהן, א’ (עורכים) (2012). אוגדן מידע: החברה הערבית בישראל,
מהדורה שנייה. נווה אילן: יוזמות קרן אברהם.
רכס, א’ (2007). דילמות של חינוך בערים מעורבות. בתוך: א’ רכס (עורך), יחד
אך לחוד: ערים מעורבות בישראל (עמ’ 103-106). אוניברסיטת תל אביב,
תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי.